שארל הראשון, קרדינל דה בורבון

שארל הראשון, קרדינל דה בורבון
Charles Ier de Bourbon
לידה	22 בספטמבר 1523; לה-פרט-סו-ז'ואר, צרפת
פטירה	9 במאי 1590 (בגיל 66); פונטנה-לה-קומט, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	chartreuse d'Aubevoye
שושלת בית בורבון
אב	שארל, דוכס ונדום
אם	פרנסואז ד'אלנסון
	1568–1575; (כ־7 שנים)
	1569–1590; (כ־21 שנים)
	1567–1580; (כ־13 שנים)
	1552–1553; (כשנה)
	1554–1557; (כ־3 שנים)
	1583–1587; (כ־4 שנים)
	1569–1578; (כ־9 שנים)
	1574–1590; (כ־16 שנים)
	1556–1590; (כ־34 שנים)
	1563–1590; (כ־27 שנים)
	1562–1590; (כ־28 שנים)
	1550–1590; (כ־40 שנה)
	1548–1565; (כ־17 שנים)
	1537–1541; (כ־4 שנים)
	1565–1570; (כ־5 שנים)
	1557–1580; (כ־23 שנים)
	9 בינואר 1548 – מכהן; (476 שנים)
פרסים והוקרה
	מפקד במסדר הרוח הקדושה; אביר במסדר סן-מישל ;

שארל הראשון, קרדינל דה בורבון (בצרפתית: Charles Cardinal de Bourbon; ‏22 בספטמבר 1523 - 9 במאי 1590) היה מועמד הליגה הקתולית לכתר צרפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל היה בנם של שארל דה בורבון, דוכס ונדום ושל פרנסואז ד'אלנסון. הוא היה דודו של אנרי השלישי, מלך נווארה (לימים אנרי הרביעי, מלך צרפת, ראשון מלכי בית בורבון). הוא התקדם מהר מאוד בהיררכיה של הכנסייה הקתולית. שימש כבישוף נבר שבחבל בורגון (1540–1545), ובישוף סינט שבחבל פואטו-שראנט (1545 -1550). ב-1548 התמנה לקרדינל. היה בישוף נאנט שבחבל פיי דה לה לואר (1550 -1554). ב-1551 התמנה לממלא מקום של מושל פריז וחבל איל-דה-פראנס. הוא החזיק גם בתואר ארכיבישוף רואן שבחבל נורמנדי (1550 עד מותו), ובתואר שליח האפיפיור לאביניון (1565 עד מותו).

ב-18 באוגוסט 1572 ערך בפריז את טקס נישואי אחיינו, אנרי, מלך נווארה ההוגנוטי למרגריט דה ולואה, בתם של אנרי השני מלך צרפת ושל קטרינה דה מדיצ'י. מאורע זה היה אחת הסיבות לטבח ליל ברתולומאוס הקדוש, שהחל שישה ימים אחרי נישואים אלה.

עם מות יורש העצר פרנסואה, דוכס אנז'ו (19 ביוני 1584) הפך שארל הראשון, קרדינל דה בורבון למועמד הליגה הקתולית לכתר צרפת. פיליפ השני מלך ספרד אישר את הסכם ז'ואנוויל (31 בדצמבר של אותה שנה) שלפיו הוכר הקרדינל דה בורבון כיורש העצר הצרפתי, אם כי אחיינו, אנרי מלך נווארה ההוגנוטי היה יורש העצר החוקי.

ב-23 בדצמבר 1588 הקרדינל דה בורבון, שהגיע לארמון בלואה יחד עם מנהיגי הליגה הקתולית כדי להשתתף באספת המעמדות הצרפתית, הושם במעצר בידי אנשיו של אנרי השלישי, מלך צרפת. אחרי מות אנרי השלישי (2 באוגוסט 1589) התבקש שארל מלורן, דוכס מאיין, שהיה ראש הליגה הקתולית במלחמות הדת בצרפת נגד ההוגנוטים, לקחת על עצמו את המלוכה. אך הוא העדיף לתמוך במועמדותו של הקרדינל דה בורבון, שהיה אסיר של אנרי מלך נווארה, והוחזק בכלא בארמון שינון.

ב-1590 הקרדינל דה בורבון נפטר בכלאו, והקתולים הקיצוניים דרשו למנות למלך צרפת מועמד קתולי אחר. אולם המתונים בקרב הקתולים שחששו מהשתלטות בית הבסבורג על צרפת, ביקשו לקיים שיחות שלום עם אנרי מלך נווארה, יורש העצר ההוגנוטי. אחרי שקיבל על עצמו את הדת הקתולית ב-25 ביולי 1593, נמשח אנרי מלך נווארה לאנרי הרביעי מלך צרפת בקתדרלת שארטר ב-27 בפברואר 1594.