אנרי הרביעי, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנרי הרביעי

אנרי הרביעי (13 בדצמבר 1553 - 14 במאי 1610) היה מלך צרפת בין השנים 1589-1610. הוא היה ראשון המלכים משושלת בורבון. לפני הכתרתו כמלך צרפת הוא היה אנרי השלישי, מלך נווארה בין השנים 1572-1610.

כהוגנוט (כינוי לזרם הפרוטסטנטי-קלוויניסטי בצרפת), היה אנרי מעורב במלחמות הדת בצרפת לפני שהעפיל לכס המלוכה. כדי לשלוט במדינה, הוא המיר את דתו לאחר הכתרתו למלך והפך לקתולי. בשנת 1598 הוא פרסם את האדיקט של נאנט שהבטיח חופש דתי לפרוטסטנטים והביא לסופה של מלחמות הדת בצרפת. הוא היה אחד המלכים הפופולרים ביותר של צרפת, וגילה דאגה רבה לרווחת נתיניו וגילה סובלנות דתית רחבה ובלתי אופיינית לתקופתו. הוא נרצח בידי מתנקש קתולי קנאי.

אנרי קיבל את הכינוי אנרי הגדול (Henri le Grand), ולפעמים הוא כונה אנרי המלך הטוב (le bon roi Henri), או המאהב (האביר) הירוק (le Vert galant) רמז לרדיפת השמלות שלו. סגנון אנרי הרביעי באדריכלות קרוי על שמו, היות שהוא היה פטרון של תחום זה, כמו גם של אומניות אחרות.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרי היה בנו של אנטואן דה בורבון, הדוכס מוונדום, ושל ז'אן ד'אלברה, מלכת נָוָוארָה (פלך בצפון ספרד, למרגלות הפירנאים). הוא נולד בפאו שבדרום-מערב צרפת. אימו הייתה פרוטסטנטית, ואף הכריזה על הקלוויניזם כעל דתה הרשמית של נווארה; אנרי עצמו חונך על-ידה כהוגנוט.

נישואיו הראשונים וטבח ליל ברתולומאוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח ליל ברתולומאוס הקדוש

ב-18 באוגוסט 1572 נישא אנרי למרגריט דה ולואה (המלכה מרגו), בתה של קתרין דה מדיצ'י, ואחותו של מלך צרפת שארל התשיעי.

נישואי אנרי למרגריט, בת למשפחת המלוכה הקתולית, היו למעשה חלק מניסיון לשכך את מלחמות הדת בצרפת. שישה ימים בלבד לאחר נישואיו החל טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שבו נטבחו הוגנוטים רבים בידי הקתולים, ואנרי מלך נווארה נאלץ להישבע אמונים לדת הקתולית על מנת להציל את חייו.

באותה שנה, לאחר מות אימו, הפך אנרי למלך אנרי השלישי, מלך נווארה.

אנרי ומרגריט התגוררו בנפרד בחצר המלכות בפריז ולא היו להם ילדים. לעומת זאת היו להם פרשיות אהבים רבות מחוץ לנישואים.

העלייה למלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של שארל התשיעי ב-1574, ירש אחיו אנרי השלישי את המלוכה. אחיהם הצעיר פרנסואה, דוכס אנז'ו קשר עם אנרי מלך נווארה קשר שמטרתו הייתה לתפוס את השלטון. הקשר התגלה והם הושמו במעצר. ב-1576 נמלט אנרי באישון לילה ושב לממלכת נווארה, שם חזר לאמונתו הפרוטסטנטית.

פרנסואה דוכס אנז'ו מת ב-1584, והחוק הצרפתי באותה עת מנע זכויות ירושה מנשים. לפיכך, היות שאנרי מנווארה היה צאצא של לואי התשיעי, לאנרי השלישי לא הייתה ברירה אלא להכיר באנרי מנווארה כיורש העצר החוקי. אך צרפת לא הייתה מוכנה למלך הוגנוטי, והאפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל את זכותו לשמש כיורש עצר. זאת ועוד, ב-1585, על פי דרישתו של אנרי הראשון, דוכס גיז שהיה מנהיג הליגה הקתולית נאלץ אנרי השלישי לחתום על צו שלפיו הכפירה הפרוטסטנטית הפכה לבלתי חוקית. עקב זאת, פתח אנרי מלך נווארה במלחמה (שנודעה בשם מלחמת שלושה האנרים) נגד המלך אנרי השלישי ונגד אנרי הראשון, דוכס גיז, והביס אותם בקרב קוטרה (23 באוקטובר 1587).

הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של המלך אנרי השלישי, הקימו ממשלה מהפכנית בפריז וקראו לפליפה השני, מלך ספרד לפלוש לאנגליה ולצרפת. אנרי הראשון, דוכס גיז, נקרא על ידי הקתולים לכבוש את פריז. ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז אחרי שדוכס גיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנותו למפקד העליון של הצבא הצרפתי וקרא לאסיפת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו בבלואה. משהגיע דוכס גיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך (23 בדצמבר 1588).

המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מינה אותו ליורשו ושניהם עלו על פריז בראש צבא הוגנוטי. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך הפך אנרי מלך נווארה למלך צרפת מבחינה רשמית, אולם הליגה הקתולית של צרפת (עם תמיכה מבחוץ, בעיקר ממלך ספרד) הייתה חזקה דיה כדי להכריח אותו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.

ב-21 בספטמבר 1589 הוא ניצח את צבא הליגה הקתולית בקרב ארק, שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה מלכת אנגליה שלחה לו אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית. ב-14 במרץ 1590 התחולל קרב איברי, שבו המלך אנרי הביס שוב את צבא הליגה הקתולית. אולם, למרות ניצחונותיו אלה לא הצליח לכבוש את פריז.

בעידודה של פילגשו ואהבתו הגדולה, גבריאל ד'אסטרה, הוא הכריז ב-25 ביולי 1593 כי Paris vaut bien une messe ("פריז מצדיקה אפילו מיסה [קתולית]"), והתכחש לפרוטסטנטיות. כניסתו לחיק הכנסייה הקתולית הבטיחה לו את תמיכתם של מרבית נתיניו, והוא הוכתר כמלך צרפת בקתדרלת שארטר ב-27 בפברואר 1594. עם זאת, ב-1598 הכריז על האדיקט של נאנט, שהעניק זכויות מוגבלות להוגנוטים.

נשותיו וילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיו הראשונים של אנרי לא היו מאושרים, והזוג נותר ללא ילדים. השניים נפרדו למעשה עוד בטרם עלה אנרי על כס המלכות.

לאחר שהוכתר למלך, הסבירו לו יועציו את חשיבותם של ילדים, כדי למנוע מלחמות ירושה. אנרי עצמו העדיף לקבל ביטול של נישואיו הראשונים, כדי שיוכל לשאת לאשה את גבריאל ד'אסטרה, שכבר ילדה לו שלושה ילדים. יועציו התנגדו בחריפות לרעיון, אולם הבעיה נפתרה באופן בלתי-צפוי עם מותה של גבריאל באפריל 1599, לאחר שילדה ולד מת בטרם סוף ההריון.

ב-17 בדצמבר 1600 הוא נישא למארי דה מדיצ'י, אם לששת ילדיו החוקיים.

שנות מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרי הרביעי התגלה במהלך שלטונו כאיש בעל חזון ואומץ. במקום לצאת למלחמה יקרה כדי לדכא אצילים יריבים, הוא פשוט שילם להם להשקיטם. כמלך, הוא אימץ מדיניות ונקט בפרויקטים שונים שנועדו לשפר את חייהם של כל נתיניו; הוא היה לאחד המלכים האהודים ביותר בימי צרפת.

יחד עם יד ימינו, הדוכס מקסימיליאן דה בתון (Maximilien de Béthune, duc de Sully), ייצב אנרי את כלכלת המדינה, קידם את החקלאות, ייבש ביצות ליצירת אדמות פוריות, החל בפרויקטים ציבוריים רבים, ועודד את החינוך (למשל, בהקמת הקולג' המלכותי בלה-פלשה). יחדיו, הם הגנו על היערות מהמשך השמדתם, בנו מערכת חדשה של כבישים ראשיים, בנו גשרים ותעלות ועודדו הקמת בתי חרושת.

אנרי חידש את מעמדה של פריז כעיר גדולה עם בניית הפון נף ("הגשר החדש", שהוא כיום הגשר העתיק ביותר בפריז), שחיבר בין הגדה השמאלית לימנית של נהר הסן. הוא גם בנה רובע חדש בעיר והוסיף אגף ענק ללובר (שהיה אז ארמון המלכות). כחובב אמנות, הוא הזמין מאות אמנים ואומנים לגור ולעבוד בקומות התחתונות של המבנה; מסורת זו נמשכה כמאתיים שנה, עד שהקיסר נפוליאון ביטלה.

חזונו של אנרי הרביעי נמשך אל מחוץ לגבולות צרפת, והוא מימן את מסעותיו של סמואל דה שמפליין לצפון אמריקה; מסעות אלה הובילו לייסוד הקולוניה הצרפתית בקנדה, שכונתה צרפת החדשה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרי הרביעי נרצח ב-14 במאי 1610, בפריז, ונטמן בבזיליקת סן דני. הרוצח היה קנאי דתי קתולי בשם פרנסואה רוויאק. אלמנתו של אנרי הרביעי, מארי דה מדיצ'י, שימשה כעוצרת עבור בנם בן התשע, לואי השלושה עשר, עד לשנת 1617.

מורשת ואזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר היינריך מאן כתב על אנרי הרביעי את הרומנים "נעורי המלך אנרי הרביעי" (1935) ו"סופו של אנרי הרביעי" (1938). ב-2010 עובדו הרומנים לסרט הקולנוע "אנרי הרביעי", בבימויו של ג'ו באייר.

תקופה עלייתו לשלטון תוארה ברומן ההיסטורי "המלכה מרגו", שכתב אלכסנדר דיומא. הספר עובד לקולנוע בכמה גרסאות.

בעוד שכל צרפת חוגגת את סופה של המלוכה ביום הבסטיליה, בעיר הולדתו של אנרי הרביעי, פאו, חוגגים לזכר תקופת שלטונו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


בית בורבון
 
 
 
מלכי צרפת מהשושלת הקאפטינגית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צרפתים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רובר, רוזן קלרמון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ספרדים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, דוכס בורבון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איטלקים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוקסמבורגים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנרי הרביעי, מלך צרפת ונווארה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי ה-13, מלך צרפת ונווארה
 
מלכי ספרד לבית הבסבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי ה-14, מלך צרפת ונווארה
 
מריה תרסה, נסיכת ספרד ומלכת צרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, הדופן ויורש העצר של צרפת ונווארה
 
 
 
 
 
 
 
 
דוכסי פארמה ממשפחת פארנזה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, הדופן ודוכס בורגונדיה
 
מארי לואיז, מלכת ספרד
 
פליפה החמישי, מלך ספרד
 
 
איסבל פארנזה, מלכת ספרד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי ה-15, מלך צרפת ונווארה
 
לואיס הראשון, מלך ספרד
 
פרננדו השישי, מלך ספרד
 
קרלוס השלישי, מלך ספרד ושתי הסיציליות
 
 
 
פיליפ, דוכס פארמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, דופן (יורש העצר) צרפת
 
 
 
 
 
 
 
קרלוס הרביעי, מלך ספרד
 
פרדיננד הראשון, מלך שתי הסיציליות
 
פרדיננדו הראשון, דוכס פארמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי ה-16, מלך צרפת ונווארה
 
לואי ה-18, מלך צרפת ונווארה
 
שארל העשירי, מלך צרפת ונווארה
 
 
פרננדו השביעי, מלך ספרד
 
פרנצ'סקו הראשון, מלך שתי הסיציליות
 
לודוויג, דוכס פארמה ומלך אטרוריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי ה-17, מלך צרפת דה יורה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איזבלה השנייה, מלכת ספרד
 
פרדיננד השני, מלך שתי הסיציליות
 
קרלו השני, דוכס פארמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד
 
פרנצ'סקו השני, מלך שתי הסיציליות
 
קרלו השלישי, דוכס פארמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד
 
ארכידוכסי לוקסמבורג מבית נאסאו-וילברג
 
רוברטו, דוכס פארמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואן, רוזן ברצלונה
 
שרלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג
 
פליקס, נסיך לוקסמבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד
 
 
ז'אן, הדוכס הגדול מלוקסמבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פליפה, נסיך אסטוריאס
 
 
אנרי, הדוכס הגדול מלוקסמבורג