מלחמות הדת בצרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלחמות הדת בצרפת היו שורה של התנגשויות בין קתולים לבין הוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) שנמשכו מ-1562 עד 1598 וכללו מלחמות אזרחים ומבצעים צבאיים. מלבד המאבק הדתי, מלחמות אלה היוו מאבק על השלטון בין בית גיז הקתולי לבין בית בורבון שתמך בהוגנוטים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל התשיעי מלך צרפת

תנועת הרפורמה התקיימה בצרפת כבר ב-1520. ב-1523 הועלה על המוקד הפרוטסטנטי הצרפתי הראשון. לז'אן קלווין (1509 - 1564) הייתה השפעה גדולה על תנועת רפורמה זו. ב-1559 התקבצו בפריז נציגים של 66 קהילות פרוטסטנטיות מכל רחבי צרפת, והקימו את הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שחבריה נודעו בשם הוגנוטים.

באותה שנה נפטר אנרי השני מלך צרפת, ובנו בכורו עלה על כס המלוכה בשם פרנסואה השני. מאורע זה היה ניצחון גדול עבור בית גיז, משום שמרי מלכת הסקוטים, אחייניתו של פרנסואה הדוכס מגיז, הייתה אשתו של המלך הצעיר. לבית גיז נודעה השפעה רבה על בית המלוכה, ופרנסואה הדוכס מגיז שימש כראש מועצת המלך. אולם ב-5 בדצמבר 1560 נפטר המלך בן ה-16, והשפעתו של בית גיז ירדה פלאים.

אחיו של פרנסואה השני עלה על כס המלוכה בשם שארל התשיעי, אך היות שהיה בן עשר שנים בלבד, אמו קתרין דה מדיצ'י שימשה כעוצרת בשמו. היא ניסתה לתמרן בין בית גיז לבין בית בורבון כדי לשמור על כתר בנה. היא חששה מניצחון של אחד הצדדים, מה שהיה מביא להשתלטותו על צרפת ועל הכתר. היא מינתה לראש ממשלתה את מישל דה לופיטאל שקרא לסובלנות דתית, וניסה לעשות ויתורים להוגנוטים (אדיקט סן ז'רמן, ינואר 1562).

מלחמות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות הדת בצרפת מחולקות לתשע מלחמות דת.

מלחמת הדת הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ של אותה שנה היו מעורבים פרנסואה הדוכס מגיז ואנשי צבאו ב-"טבח ואסי", כפר בשמפאן ההיסטורית שבו נרצחו עשרות הוגנוטים בעת שעסקו בתפילה. מאורע זה סימן את פתיחת מלחמת הדת הראשונה. בלחץ בית גיז בוטל אדיקט סן ז'רמן ומישל דה לופיטאל נאלץ להתפטר. תגובת ההוגנוטים לא אחרה לבוא. הם פנו לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה ששלחה צבא שכבש את עיר הנמל לה האבר. ב- 15 באפריל 1562 ההוגנוטים שהיוו את מרבית תושביה של העיר רואן, תפסו את בית העירייה והבריחו את מושל העיר שהתמנה על ידי המלך שארל התשיעי. ב- 26 באוקטובר של אותה שנה הצבא המלכותי הצרפתי כבש את רואן ובזז אותה במשך שלושה ימים.

לואי הראשון דה בורבון, נסיך דה קונדה החל לארגן את ההגנה על קהילות ההוגנוטים, ולשם כך השתלט על ערים אסטרטגיות לאורך הנהר לואר. בקרב דרה (19 בדצמבר 1562) שהיה הקרב הראשון במלחמות הדת בצרפת, דה קונדה נפל בשבי הקתולים, אך גם אן דה מונמורנסי, שהיה ממנהיגי הקתולים, נפל בשבי ההוגנוטים.

ב-18 בפברואר 1563, פרנסואה הדוכס מגיז שניסה לכבוש מידי ההוגנוטים את העיר אורליאן, נורה בידי המתנקש ההוגנוטי ז'אן דה פולטרו דה מרה, נפצע באופן אנוש ומת מפצעיו שישה ימים אחרי כן. בהשפעתה של קתרין דה מדיצ'י נערכו שיחות שהביאו להסכם אמבואז (19 במרץ 1563) שלפיו זכו ההוגנוטים במידה מסוימת של סובלנות דתית ומלחמת הדת הראשונה הגיעה לקיצה.

מלחמת הדת השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם אמבואז לא היה אלא הפוגה במלחמה. שני הצדדים נתמכו על ידי כוחות חיצוניים: הקתולים - על ידי פליפה השני מלך ספרד, וההוגנוטים - על ידי אליזבת הראשונה מלכת אנגליה. חיל המשלוח הספרדי נגד המורדים הפרוטסטנטים בארצות השפלה היווה איום גם על ההוגנוטים בצרפת, שתחת פיקודם של דה קונדה ושל גאספאר דה קוליני השני, השתלטו על הערים לה רושל ואורליאן והתקדמו לעבר פריז. התקדמותם נבלמה בקרב סן דני (10 בנובמבר 1567) על ידי אן דה מונמורנסי שנפל בקרב זה. מלחמת הדת השנייה הסתיימה בשלום לונז'ומו (22 במרץ 1568).

מלחמת הדת השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתולים הקיצוניים לא הכירו בשלום זה. נפוצו שמועות שאנשי בית גיז מתכננים את רצח דה קונדה ואת רצח גאספאר דה קוליני, שבו ראו את האחראי לרצח פרנסואה הדוכס מגיז. הם נמלטו אל עיר הנמל לה רושל, שם הקימו מחדש את הצבא ההוגנוטי, ביצרו את חומות העיר נגד מתקפה וקיבלו עזרה מאנגליה בצורת אוניות מלחמה. קתרין דה מדיצ'י, שראתה זאת כניסיון הפיכה, ביטלה את צווי הסובלנות כלפי ההוגנוטים.

בקרב ז'רנאק (שהתחולל ליד העיר אנגולם) דה קונדה, שנכנע אחרי שהפסיד בקרב, נרצח על ידי הקתולים (13 במרץ 1569). גאספאר דה קוליני הוביל את צבא ההוגנוטים לקרב מונקונטור, שבו שוב הייתה ידם של הקתולים על העליונה (3 באוקטובר של אותה שנה). אך ב-1570 הוא הוביל את ההוגנוטים למתקפה על פריז. קתרין דה מדיצ'י הציעה לו את שלום סן ז'רמן-אן-לה שאושר על ידי בנה, המלך שארל התשיעי, והביא לסיומה של מלחמת הדת השלישית (8 באוגוסט 1570).

מלחמת הדת הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1571 דה קוליני הצטרף לחצר המלכות בארמון בלואה ונודעה לו השפעה רבה על המלך הצעיר. הוא הציע למלך לשלוח עזרה צבאית למורדים הפרוטסטנטים בארצות השפלה שלחמו נגד ספרד. המלך, שלא ראה בעין יפה את חיל המשלוח הספרדי שחנה בגבולה הצפוני של ממלכתו, נטה לקבל עצה זו. המלך כתב לרוזן לואי מנסאו (אחיו של הנסיך ויליאם הראשון מאורנז') כי הוא נחוש בדעתו לשחרר את ארצות השפלה מעול הכיבוש הספרדי. בתמורה הובטח לו לקבל לידיו את פלנדריה ואת ארטואה.

קתרין דה מדיצ'י התנגדה לתוכנית זו בכל תוקף, ועשתה ככל שביכולתה כדי להרחיק מעל המלך הצעיר את דה קוליני, שבו ראתה מתחרה מסוכן למעמדה בבית המלוכה. הקתולים הזהירו כי ההוגנוטים מתכוננים לחטוף אותה ואת בנה, ובנקודה זו היא נתנה את הסכמתה לרצח דה קוליני. ב-22 באוגוסט 1572 דה קוליני נורה ליד ארמון הלובר בפריז, ונפצע בידו. ההוגנוטים דרשו להעניש את האשמים, ואחיו של דה קוליני חנה מחוץ לפריז בראש צבא של 4000 איש. נפוצה שמועה כי ההוגנוטים מתכננים מרד. קתרין דה מדיצ'י, שחששה לחייה ולחיי בניה, החליטה על רצח מנהיגיהם. לאחר שנועצה ביועציה האיטלקים, ניסתה לשכנע את המלך הצעיר בדבר הצורך בפעולה מונעת.

טבח ליל ברתולומאוס הקדוש החל ב-24 באוגוסט 1572, לאחר שהמלך זעק ברגע של התמוטטות עצבים: "הרגו את כולם", מה שנתפרש כצו לרצח ההוגנוטים בפריז ובערי השדה. באותו לילה נרצח דה קוליני בביתו בפריז, בידי עושי דברו של אנרי הראשון הדוכס מגיז, שהיה מנהיג הקתולים. גופתו הושלכה מבעד לחלון אל עבר המון זועם שעשה בה שפטים. מאורע זה סימן את תחילתו של הטבח שבו נרצחו אלפי הוגנוטים. חודשיים בלבד לאחר טבח זה, הגיבו ההוגנוטים במלחמת הדת הרביעית, שבה השתלטו על לה רושל ועל מספר ערים אחרות, סגרו את שעריהן בפני הצבא המלכותי ועמדו במצור בהצלחה. ב-6 ביולי 1573, המלך שארל התשיעי חתם על שלום לה רושל שלפיו ניתנו שוב ערובות לסובלנות דתית כלפי ההוגנוטים, ובכך הסתיימה מלחמת הדת הרביעית.

מלחמת הדת החמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הדת החמישית החלה ב-1574, אחרי מותו של שארל התשיעי ועלייתו לכס המלוכה של אחיו בשם אנרי השלישי. אחיהם הצעיר, פרנסואה דוכס אנז'ו ואנרי מלך נווארה מנהיג ההוגנוטים, היו מעורבים במזימה במטרה לתפוס את השלטון. המזימה התגלתה והם הושמו במעצר. ב-10 באוקטובר 1575 התחולל קרב דורמאן (בחבל שאמפאן) שבו אנרי הראשון דה בורבון נסיך דה קונדה, קרא לעזרתו צבא פרוטסטנטי מגרמניה שאיים על פריז, מה שאילץ את אנרי השלישי מלך צרפת לחתום על צו בוייה שלפיו זכו ההוגנוטים בשליטה מדינית וצבאית בשמונה ערים (6 במאי 1576).

מלחמת הדת השישית והשביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הדת השישית פרצה כתוצאה של צו בוייה. הקתולים לא הסכימו עם הוויתורים להוגנוטים, ובנובמבר 1576 אנרי הראשון הדוכס מגיז ארגן בפריז את הליגה הקתולית כדי לחדש את המלחמה בהוגנוטים. המלך אנרי השלישי השיב לעצמו את השליטה במספר ערים שהיו בידי ההוגנוטים. הוא נאלץ לחדול מפעולתו הצבאית מחוסר אמצעים, אך חתם על שלום ברז'ראק שבו ביטל חלק מן הזכויות שניתנו להוגנוטים (17 בספטמבר 1577). מלחמת הדת השביעית הייתה מלחמה קצרה שהוכרזה על ידי חלק של ההוגנוטים, שכתוצאה ממנה השיבו לעצמם את השליטה בשש ערים (שלום פלקס, 26 בנובמבר 1580).

מלחמת הדת השמינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הדת השמינית והאחרונה (1585 - 1598), הייתה הארוכה והחשובה שבמלחמות הדת בצרפת. ב-1584 נפטר פרנסואה דוכס אנז'ו, אחיו הצעיר של המלך אנרי השלישי, מה שהותיר את אנרי מלך נווארה ההוגנוטי כיורש העצר. אך צרפת לא הייתה מוכנה למלך הוגנוטי. הכמורה הקתולית בהשפעת הישועים קראה לכל המאמינים אל דגל הליגה הקתולית כדי להילחם בהוגנוטים. ב-1585, על פי דרישתו של מנהיג הקתולים אנרי הראשון הדוכס מגיז, נאלץ המלך אנרי השלישי לחתום על צו שלפיו הוצאה הכפירה הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק. האפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל ממנו את הזכות לשמש כיורש עצר.

עקב זאת, פתח אנרי מלך נווארה במלחמה (שנודעה בשם מלחמת שלושה ההנרים) נגד המלך אנרי השלישי ונגד אנרי הראשון הדוכס מגיז, והביס אותם בקרב קוטרה (1587). הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של אנרי השלישי, הקימו ממשלה מהפכנית וקראו למלך ספרד פליפה השני לפלוש לאנגליה ולצרפת. אנרי הראשון הדוכס מגיז נקרא לכבוש את פריז. ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז אחרי שהדוכס מגיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנותו למפקד העליון של הצבא הצרפתי וקרא לאסיפת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו בבלואה. משהגיע הדוכס מגיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך, גופתו נשרפה ואפרו הושלך אל הנהר לואר (23 בדצמבר 1588). ביום המחרת ניתן צו מעצר נגד ראשי הליגה הקתולית, ולואי השני הקרדינל מגיז, אחיו של הדוכס מגיז, הוצא להורג.

המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מינה אותו ליורשו ושניהם עלו על פריז בראש צבא הוגנוטי. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך, הפך אנרי מלך נווארה למלך צרפת. אולם הליגה הקתולית שנתמכה על ידי פליפה השני מלך ספרד, הייתה חזקה דייה כדי להכריחו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.

ב-21 בספטמבר 1589 הוא ניצח את צבא הליגה הקתולית בקרב ארק, שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה מלכת אנגליה שלחה לו אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית. ב-14 במרץ 1590 התחולל קרב איברי, שבו המלך אנרי הביס שוב את צבא הליגה הקתולית. אולם למרות ניצחונותיו אלה, לא הצליח לכבוש את פריז.

בעידודה של מאהבתו, גבריאל ד'אסטרה, הוא הכריז: "פריז שווה מיסה" (25 ביולי 1593). כניסתו לחיק הכנסייה הקתולית הבטיחה לו את תמיכת מרבית נתיניו. הוא הוכתר כאנרי הרביעי מלך צרפת בקתדרלה של שארטר ב-27 בפברואר 1594. ב-13 באפריל 1598 הכריז על האדיקט של נאנט, שהעניק זכויות מוגבלות להוגנוטים, ובכך הגיעו לקיצן מלחמות הדת בצרפת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]