אבו בכר, סולטאן ג'והור
 | |||||||||||
| אבו בכר, סולטאן ג'והור. | |||||||||||
| לידה |
3 בפברואר 1833 איסטנה לאמה, סינגפור, האימפריה הבריטית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 1895 (בגיל 62) בית החולים ביילי, דרום קנזינגטון, לונדון, בריטניה | ||||||||||
| שם מלא | אַבּוּ בַּכְּר אִבֵּן אֵלַמֶּרְחוּם טנג'ונג דֹּאֵג אִבְּרָאהִים | ||||||||||
| מדינה |
 סולטנות ג'והור | ||||||||||
| מקום קבורה |
 מוזוליאום המלוכה, ג'והור באהרו, מלזיה | ||||||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||||||
| שושלת טנג'ונג | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
| |||||||||||
סר אַבּוּ בַּכְּר אִבֵּן אֵלַמֶּרְחוּם טנג'ונג דֹּאֵג אִבְּרָאהִים (בג'אווי: المرحوم سلطان سير ابو بكر ابن المرحوم تمڠڬوڠ دايڠ إبراهيم, באנגלית: Abu Bakar ibni Almarhum Temenggong Daeng Ibrahim; 3 בפברואר 1833 – 4 ביוני 1895) היה סולטאן ג'והור ה-21 במספר והסולטאן הראשון של ג'והור המודרנית. הוא נודע בכינוי "האהוב" (الخليل). אבו בכר קידם את פיתוח ארצו בבחינה חקלאית, כלכלית ומנהלית בתמיכתם של מהגרים סינים לארצו.
במהלך תקופת שלטונו על ג'והור בין 1862 ל-1895 הוא פיתח קשר ידידות עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, שתרמה ליחסיה של סולטנות ג'והור עם האימפריה הבריטית. אבו בכר, אנגלופיל, תרם לכך שלצד ההשתלטות הבריטית על חצי האי המלאי, ג'והור שימרה מידה רבה של אוטונומיה מהממשל הבריטי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבו בכר נולד ב-3 בפברואר 1833 במקדש הישן אשר בסינגפור המודרנית, דאז תחת שלטון האימפריה הבריטית. בשנת 1862, מות אביו, דאטו טנג'ונג אבראהים הוביל להכתרתו כמהרג'ה (תואר המקביל לזה של קיסר) של סולטנות ג'והור. ב-1866 שינה את שמה של בירת הסולטנות, טנג'ונג פוטרי, לג'והור באהרו. ב-1871 עיצב את דגל סולטנות ג'והור ואת התקן המלכותי, אשר כלל סדרי ירושה, מעמדות, סמכויות ועוד.
ב-1877 חיזק אבו בכר את מעמדה של ארצו דרך הסיפוח של עמק נהר קסאנג (Kesang). אבו בכר פיתח אהדה רבה לאימפריה הבריטית ונודע בהיותו אנגלופיל. בין היתר פיתח ידידות ארוכת שנים עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, אשר התנהלה בעיקר דרך מכתבים שהם שלחו זה לזאת. היחס החם ששרר בין הריבונים תרם ליחסי שתי הארצות ובשנת 1885 נחתמה אמנת אנגלו-ג'והור אשר סבסדה את סולטנות ג'והור כמדינת חסות בריטית ובמקביל הכירה בלגיטימציה השלטונית של משפחת המלוכה ובאוטונומיה העצמאית של ג'והור.
בהמשך, בתמיכה בריטית, פעל אבו בכר לקדם את בנייתו של צבא לאומי עבור ג'והור. שנה לאחר חתימת החוזה עם הבריטים, ב-1886, אבו בכר הוכתר מחדש כריבון ג'והור הפעם תחת התואר סולטאן במקום מהרג'ה. הכתרתו של אבו בכר כסולטאן סימנה את היותו "אבי ג'והור המודרנית". באורך שלטונו קידם מודרניזציה והתמערבות אשר במהלכה נעזר במהגרים סינים מדרום קיסרות צ'ינג אשר היו בעלי מקצוע ומיומנויות. העיר ג'והור באהרו ומדינת ג'והור כולה המשיכו להתפתח בהנהגתו של השר הראשי הראשון של ג'והור, דאטו ג'אפר מחמד, אשר נשא בתפקיד דומה לזה של ראש ממשלה.
הוקמו מחלקות ממשלתיות שונות והוסדרה חלוקת סמכויות ביניהן. ביניהם היו משרד האוצר, משטרה, מחלקת קרקעות וסקירה, תשתיות ציבוריות, המחלקה הימית, המחלקה הרפואית, מחלקות הדואר והחינוך. ב-14 באפריל 1895 פרסם הסולטאן אבו בכר את חוקת מדינת ג'והור, חוקה שהפכה את ג'והור למדינה המלאית הראשונה שיש לה מערכת חוקית רשמית וכתובה בסגנון מערבי. בשנת 1883 הוקמה מחלקת החינוך להרחבת החינוך לילדים בג'והור, במסגרתה נקבעה השפה המלאית כשפה הרשמית של החינוך במדינה. הסולטאן אבו בכר נפטר בגיל 62 ב-4 ביוני 1895.
