אבטליון ממודנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אַבְטַלְיוֹן מִמּוֹדֵנָה (Ottaviano; ה'רפ"ט, 1529 - ה'שע"א, 1611[1]) היה ממנהיגי יהדות איטליה במאות ה-16 וה-17.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב מרדכי (מרקו) ממודנה המתואר כ"גאון, רופא ושר", והיה תלמידו של המהר"ם מפאדובה.

במשך שנים הנהיג את קהילת יהודי בולוניה ומאוחר יותר עקר לפרארה. בתו פילביה נישאה לרב יהודה סלטארו מפאנו, מחבר "מקוה ישראל". אחיינו הרב יהודה אריה ממודנה כתב עליו כי "הפליא לעשות בחיבורים ובחכמות, הן בתורה הן בתלמוד והן בחיצוניות. אין ערוך אליו בדורו". רבי עזריה מן האדומים למד אצלו בפרארה ומזכיר אותו רבות בספרו הגדול "מאור עיניים". לדברי רי"א ממודנה: "רוב הספר ההוא קמח שטחן בריחים של דודי מהר"ר אבטליון".

בשנת ה'שמ"א (1581), על רקע עלילה על התלמוד הבבלי, היה שליח קהילות איטליה לאפיפיור גרגוריוס השלושה עשר ונפגש עמו מספר פעמים. סופר כי נאם לפני מועצת חשמנים במשך שעתיים בלטינית שוטפת, הגן על התלמוד והשיג את מבוקשו בביטול צו שעמד לצאת נגדו. בשנת ה'שס"ד (1604) היה מעורב בפרשיית המקווה ברוויגו שהעסיקה את העולם הרבני באיטליה, תשובתו ההלכתית בנושא זה נדפסה בספר "פלגי מים" הסוקר את הפרשה.

הניח אחריו לפחות עשרה פיוטים, שלא נדפסו[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוא נפטר בגיל 82. התאריכים כאן לפי ספר "חיי יהודה", להלן "קישורים חיצוניים", וכך הועתקו באנציקלופדיה היהודית בערכו. התאריכים אצל ש"י פין, להלן "קישורים חיצוניים", שגויים. בזמנו היה הספר עדיין בכתב יד, וייתכן כי נפלו בו שגיאות.
  2. ^ גבריאל פאלק, מכתב, הכרמל, 21 במרץ 1862.