הצגת המקור של הדף "אבראהים אבו דיה"

{{מקורות|רמה=אין|תאריך=26 דצמבר 2023|נושא=ישראל}}
{{אישיות
| תמונה = Ibrahim Abu-Dayyeh.jpg
| כיתוב = אבראהים אבו דָיֵה בתמונה שנפלה שלל בידי לוחמי הפלמ"ח
}}
[[קובץ:Husseini 1948.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אבראהים אבו דָיֵה (בחולצה שחורה) כורע לרגליו של [[עבד אל קאדר אל חוסייני]] בתמונה קבוצתית של מפקדי מילציית צבא מלחמת הקודש, פברואר 1948]]
'''אבראהים אבו דָיֵה''', שמו המלא: '''אברהים עבד אל-פתאח עבד אל-עזיז אבו דיה''' (ב[[ערבית]]: [[:ar:إبراهيم_أبو_دية_الغنيمات#cite_note-2|إبراهيم بن عبد الفتاح بن عبد العزيز أبو دية]] )<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=بإشراف: أ.د. يحيى جبر בפיקוח: פרופסור יחיא ג'בר|שם=الذي ولد يوم مماته، ابراهيم ابو دية - זה שנולד ביום מותו, איברהים אבו דיה|כתב עת=موسوعة الأعلام אנציקלופדיה לאישים (פלסטינים) של אוניברסיטת נג'אח|מקום הוצאה=שכם|שנת הוצאה=2016|קישור=https://ency.najah.edu/node/151}}</ref> ([[1917]], [[צוריף]] - [[6 במרץ]] [[1952]], [[ביירות]]) היה מפקד ה[[מיליציה]] הפלסטינית [[אל-ג'יהאד אל-מוקדס]] ("צבא הקודש") באזור [[ירושלים]] ב[[מלחמת העצמאות]]. הוא פיקד על קרבות רבים, ובהם הקרב עם [[מחלקת ההר]], [[שיירת נבי דניאל]] ו[[קרב סן סימון]].

== חייו ==
אבו דיה נולד בכפר [[צוריף]] שממערב ל[[גוש עציון]].<ref name=":0" /> כבנו של [[ספר (מקצוע)|ספר]] הכפר רכש רק ארבע שנות לימוד. בתקופת [[המרד הערבי הגדול]] הצטרף כלוחם לאנשי הכנופיות של ה[[מופתי]] של ירושלים, [[חג']] [[אמין אל-חוסייני]], ורכש לעצמו מוניטין של לוחם אמיץ.

ב[[מלחמת העולם השנייה]] התגייס אבו דיה ל[[חיל החפרים]] הבריטי ונפל בשבי הגרמנים ב[[יוון]]. לאחר נפילתו בשבי הצטרף ל[[דיוויזיית אס אס הררית ה-13|דיוויזיית הנדשאר]] של ה[[וואפן אס אס]] שהקים המופתי תחת פיקוד הנאצים. נפל בשבי [[בעלות הברית]] במהלך [[המערכה בצפון אפריקה|הקרבות בצפון אפריקה]], ונדון על [[שיתוף פעולה עם האויב]].{{הערה|[[צביקה דרור]], '''הראל הקרב על ירושלים''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 140}}

כשחזר ארצה השתלב כמפקד ב[[מיליציה|מיליציות]] הפלסטיניות. עם תחילת [[מלחמת העצמאות]], בסוף דצמבר [[1947]], הנהיג אבו דיה את אנשי מיליציית אל-ג'יהאד אל-מוקדס של המופתי בנפת חברון. הוא ארגן מחנה אימונים ליד [[צוריף]] לאנשי הכפרים באזור. ממחנה זה יצאו אנשיו, והם היו הכוח המרכזי בהתקפות על [[גוש עציון]] בינואר [[1948]].

ב-[[16 בינואר]] 1948 עמד אבו דיה בראש [[פזעה]] של מאות הלוחמים שהכריעו את אנשי [[שיירת הל"ה]] בקרב על גבעה ליד צוריף והתעללו בגופותיהם. לאור הצלחתו הפך אבו דיה לסגנו של [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]], אשר מינה אותו למפקד אזור [[ירושלים]].

ב-[[27 במרץ]] 1948 פיקד על הקרב סביב המחסום שעצר את [[שיירת נבי דניאל]]. הקרב הסתיים בנסיגת כוחות [[ההגנה]] והתאבדות חלקם. הלוחמים הישראלים שפונו בתיווך הבריטים נאלצו להותיר לאנשי אבו דיה שלל [[משוריין|שריוניות]] ונשק.

במרץ 1948 הגיע אבו דיה בראש עשרות לוחמים לשכונת [[קטמון]], שתושביה הערבים האמידים החלו לנטוש אותה, והתבסס שם. באפריל 1948 הוא השתתף כמפקד אחד הכוחות בקרבות [[הקסטל]] ונפצע פעמיים, ובקרב על הכפר [[בית סוריק]].

האהדה לאבו דיה בציבור הערבי-פלסטיני הגיעה לשיא לאחר נאום מלהיב שנשא בחצר [[הר הבית]] ב-[[9 באפריל]] [[1948]] בהלוויה ההמונית של עבד אל-קאדר אל-חוסייני שנהרג יום לפני כן על הקסטל.

בעקבות מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני הפך אבו דיה למפקד הבכיר של אל-ג'יהאד אל-מוקדס באזור ירושלים. הוא פיקד על הלוחמים הערבים ב[[קרב סן סימון]] ב-[[30 באפריל]] 1948 ונפצע קלות. הוא אושפז בבית החולים ב[[בית צפאפא]] משם יצא ב-[[2 במאי]] 1948 לעיר העתיקה לארגן תגבורת, אך נעצר על ידי הבריטים עם חייליו. התנהגותו התפרשה בצד היהודי והבריטי כפחדנות, ואף כ[[עריקה]]. מנגד, הפלסטינים הטילו את האחריות לכיבוש קטמון על הבריטים שמנעו את שובו לקטמון, והתעלמו מהעובדה שניסיונו לחזור למקום היה לאחר ההשתלטות היהודית על השכונה.

ב-17 במאי 1948 הוביל אברהים אבו דיה את ההתקפה על [[רמת רחל]], בראש כוח של כ-150 לוחמים. ההתקפה נמשכה כמה ימים וב-20 במאי הוא נפגע משבעה כדורים, שחלקם נתקעו בגבו וגרמו לו שיתוק. הוא הועבר לבית החולים הצרפתי בבית לחם, שם שהה חודש שלם, ולאחר מכן הועבר לטיפול בבתי חולים ב[[קהיר]] אך משלא מצא מרפא, חזר לבית החולים הצרפתי בבית לחם ותחילת 1949 עבר לבית החולים שליד האוניברסיטה האמריקאית בבירות. כששוחרר מבית החולים הרבה לבקר במחנות הפליטים וקרא להם להתאזר בסבלנות ולהתכונן ליום השחרור. הוא נפטר  בבירות ב-3 יוני 1952<ref>{{צ-מאמר|מחבר=صقر أبو فخر - סקר אבו פח'ר|שם=إبراهيم أبو دية فلاح بسيط بعقل ضابط رفيع - אברהים אבו דיה- פלאח פשוט עם מוח של קצין בכיר|כתב עת=Palestine Assafir|שנת הוצאה=מאי 2011|קישור=https://web.archive.org/web/20190306235300/http://palestine.assafir.com/Article.aspx?ArticleID=1897}}</ref>.

בבית חולים ב[[קהיר]], זכה לביקור של המופתי [[אמין אל-חוסייני]] ואנשיו, ושל משפחת [[ח'ליל א-סכאכיני]], שהתיידדה איתו בעת שירותו בקטמון, ועם נפילת השכונה לידי ה[[פלמ"ח]] נמלטה לקהיר.{{דרוש מקור}} 

בזיכרון הלאומי הפלסטיני נחקקה דמותו כ"גיבור קטמון".

==לקריאה נוספת==
* אלון קדיש, משה ארנוולד, '''קרבות יבוסי''', הוצאת [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 2008

==קישורים חיצוניים==
* [[יואב גלבר]], [http://books.google.com/books?id=eqis35_zcl8C&lpg=PP1&dq=יואב%20גלבר&pg=PA585#v=onepage&q=&f=false קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:אבו דיה, אבראהים}}
[[קטגוריה:החברה הפלסטינית בארץ ישראל המנדטורית: אישים]]
[[קטגוריה:שבויים במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:ערבים במלחמת העצמאות]]
[[קטגוריה:ילידי 1917]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1952]]