אברהם ארנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם ארנון (1887 - 24 במאי 1960) היה מבכירי אנשי החינוך המקצועיים בתקופת ייסודו של משרד החינוך ושימש כיו"ר הראשון של המזכירות הפדגוגית.

ארנון נולד בשם אברהם באבין ברוסיה. בילדותו הוא עבר עם משפחתו לעיר פולוצק, בה קיבל את ראשית חינוכו בחדר ובבית הספר המקומי לבנים. בשנת 1909 התקבל לבית הספר הגבוה למסחר ולכלכלה בקייב. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1913, נסע להשתלמויות פדגוגיות בארצות הברית ובאנגליה ולאחר מכן עלה לארץ ישראל.

בארץ ישראל נמנה ארנון עם ראשוני המורים האקדמאים. במשך 17 שנים הוא שימש מורה לגאוגרפיה ומתמטיקה בירושלים ובתל אביב. בשנת 1920 מונה למנהל בית הספר למל בירושלים, תפקיד בו כיהן עד 1930. בתקופה זו החל גם בפעילות בהסתדרות המורים וכעבור זמן נבחר ליו"ר מרכז המורים.

בשנת 1930 נבחר ארנון למפקח על בתי הספר של הזרם הכללי במחוז צפון ולאחר מכן בירושלים. הוא כיהן בתפקידו עד קום המדינה ולאחר מכן היה המפקח הראשי על בתי הספר של הזרם הכללי וליו"ר הוועד המפקח של הזרם. עם ייסוד משרד החינוך והתרבות, בראשותו של השר זלמן שזר, הוא כיהן כסמנכ"ל המשרד. עם הנהגת החינוך הממלכתי והקמת גוף מפקח אחיד מונה ארנון למפקח הראשי הכללי, תפקיד בו כיהן במהלך 1954-1955. בין השנים 1953-1957 היה יו"ר המזכירות הפדגוגית, הראשון בתפקיד זה.

בין פעולותיו העיקריות בהנהלת משרד החינוך נכללים מאבקו על איחוד זרמי החינוך ותביעתו לקביעת לימודי תולדות הציונות בתוכנית הלימודים.

בשנת תש"ך זכה בפרס ישראל בחינוך. קודם לכן זכה בפרס טורוב.

ארנון נפטר ב-24 במאי 1960. על שמו נקרא בית הספר "ארנון" ברמת גן ובתל אביב וקובץ ממאמריו הודפס בחוברת לזכרו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות חייו באתר משרד החינוך