אדאלט אאולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אַדָאלֶט אָאוֹלוּ
Adalet Ağaoğlu
אין תמונה חופשית
לידה 13 באוקטובר 1929
נלהאן, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 2020 (בגיל 90)
איסטנבול, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cebeci Modern Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת אנקרה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאית, מחברת, סופרת, מחזאית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הפרס הנשיאותי הגדול לתרבות ואמנות (1995)
  • פרס הספרות על שם אורהן כמאל
  • הפרס לספרות על שם סדאת סימאבי
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו (1998)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אַדָאלֶט אָאוֹלוּטורקית: Adalet Ağaoğlu; לבית סימר, 13 באוקטובר 192914 ביולי 2020) הייתה סופרת ומחזאית טורקייה. היא נחשבת אחת מבכירות הסופרים הטורקיים במאה ה-20.[1] לצד רומנים, חיברה גם מסות, זכרונות, וסיפורים קצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאולו נולדה בנלהאן, פרבר של נפת אנקרה, טורקיה, לסוחר בדים בשם האפז מוסטפא סימר. יש לה שלושה אחים: ג'אזיפ (מחזאי), גינר (שחקן ובמאי), ואייהאן (איש עסקים).[2]

אאולו השלימה את לימודי התיכון בַּתיכון לבנות באנקרה בשנת 1946, ובשנת 1950 סיימה תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת אנקרה. משנת 1951 עבדה ברדיו הממשלתי באנקרה, ופרשה כשניהולו עבר לידי הממשלה עצמה, ב-1970.[1][2] בעת עבודתה שם, ייסדה את התיאטרון הפרטי הראשון באנקרה.[2]

בשנת 1953 פרסמה את שירה הראשון, ומאז פרסמה בקביעות מחזות, שירים, תסכיתים ורשימות. בשנות ה-70 החלה להתרכז בכתיבת רומנים.

בכתיבתה עוסקת אאולו בנושאים אינטלקטואליים, לרבות נושאים שנויים במחלוקת בטורקיה, כגון הפגמים שבתפיסת הרפובליקה הטורקית. נושא עקבי אחר ביצירתה הוא מעמד הנשים בחברה הטורקית, ובנוסף לתיאור המאבקים לזכויות נשים, היא מתארת גם את העול המונח על כתפי הנשים המשוחררות-לכאורה.[1]

אאולו זכתה בפרסים ואותות הוקרה שונים בתחומי הספרות והמחזאות. בשנת 1974 זכתה בפרס המחזאות של איגוד הלשון הטורקית, ובשנת 1975 ב"פרס סאיט פייק" (Sait Faik Hikaye Armağanı) לסיפור הקצר. בשנת 1979 זכתה בפרס קרן סדאת סימאוִי (Sedat Simavi Edebiyat Ödülü), ובשנת 1980 בפרס על שם אורהאן כמאל לרומן (Orhan Kemal Roman Armağanı). בשנת 1995 זכתה ב"אות ההצטיינות של נשיאות טורקיה". בשנת 1998 הוענק לה דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אנאדולו, ולאחריו דוקטורט לשם כבוד מטעם אוניברסיטת המדינה של אוהיו.[1]

אאולו נפטרה ב-14 ביולי 2020. הייתה נשואה להאלים אאולו משנת 1954, והתגוררה באיסטנבול.[2] הייתה חברה באגודת זכויות האדם בטורקיה.[1]

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי אאולו טרם תורגמו לעברית. רשימה חלקית להלן:

מחזות ותסכיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bir Piyes Yazalım (הבה נכתוב מחזה) – 1953
  • Yaşamak ‏– 1955
  • Evcilik Oyunu ‏– 1964
  • Sınırlarda Aşk ‏– 1965
  • Çatıdaki Çatlak ‏– 1965
  • Tombala ‏– 1967
  • Çatıdaki Çatlak ‏– 1967
  • Sınırlarda Aşk-Kış-Barış ‏– 1970
  • Üç Oyun: Bir Kahramanın Ölümü, Çıkış, Kozalar ‏– 1973
  • Kendini Yazan Şarkı ‏– 1976
  • Duvar Öyküsü ‏– 1992
  • Çok Uzak-Fazla Yakın ‏– 1991

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ölmeye Yatmak ‏– 1973
  • Fikrimin İnce Gülü ‏– 1976
  • Bir Düğün Gecesi ‏– 1979
  • Yazsonu ‏– 1980
  • Üç Beş Kişi ‏– 1984
  • Hayır... ‏– 1987
  • Ruh Üşümesi ‏– 1991
  • Romantik Bir Viyana Yazı ‏– 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדאלט אאולו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Adalet Ağaoğlu - Woman Writers of Turkey, en.writersofturkey.net (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 "Adalet Ağaoğlu: Novelist of the Kemalist elite". DailySabah. בדיקה אחרונה ב-1 במאי 2017.