אדריאן דה ז'רלאש
ברון אדריאן ויקטור ז'וזף דה ז'רלאש דה גומרי (בצרפתית: Adrien Victor Joseph de Gerlache de Gomery; 2 באוגוסט 1866 - 4 בדצמבר 1934) היה קצין בצי המלכותי של בלגיה, שעמד בראש המשלחת האנטארקטית הבלגית, 1899-1897.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימודים וראשית קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'רלאש נולד בהַסֶלֶט, בלגיה ולמד בבריסל. מגיל צעיר גילה עניין רב בים ויצא לשלושה מסעות לארצות הברית בשנים 1883 ו-1884, כנער סיפון על אוניית אוקיינוסים. הוא למד הנדסה באוניברסיטה הפתוחה של בריסל. אחרי שסיים את שנתו השלישית שם ב-1885, עזב את האוניברסיטה והצטרף לצי הבלגי ב-19 בינואר 1886.
אחרי סיום לימודיו בקולג' הימי באוסטנד, עבד דה ז'רלאש זמן מה בספינות להגנת הדייג כקצין שני ושלישי. באוקטובר 1887 חתם כימאי על ה"קרייגי ברן", אונייה אנגלית, למסע לסן פרנסיסקו, אבל האונייה לא הצליחה להקיף את כף הורן ונמכרה כגרוטאה במונטווידאו. אחרי שעשה זמן מה באורוגוואי ובארגנטינה, חזר לאירופה. אחרי מסע לקונסטנטינופול ולים השחור עבד בקו ההולנדי-אמריקאי כקצין רביעי, ואז השיג מינוי כלויטננט בצי הבלגי. עד יולי 1894 היה קצין במעבורות בין אוסטנד לדובר, וכל אותה עת המשיך להתקדם בלימודיו, עד שזכה לדרגת רב חובל ב-22 באוגוסט 1894.
מתוסכל מחד-גוניות העבודה בקו המעבורות אוסטנד-דובר, הציע דה ז'רלאש את שירותיו ללאופולד השני מלך הבלגים ולהנרי מורטון סטנלי למשלחת לממלכת קונגו, אבל נדחה. גם מכתב לאוטו נורדנשלד לא נענה. לבסוף החל לתכנן ולקדם משלחת אנטארקטית משלו, אותה הציע בשנת 1894 לחברה הגאוגרפית המלכותית.
משלחת ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1896 רכש דה ז'רלאש את ספינת ציידי הלווייתנים "פטריה", שנבנתה בנורווגיה. לאחר עבודות שיפוץ מקיפות, שינה את שמה ל"בלגיקה". עם צוות רב-לאומי, שכלל את רואלד אמונדסן, פרדריק קוק, אנטוני בולסלאו דוברובסקי, הנריק ארקטובסקי ואמיל רקאוביצ'ה, הפליג מאנטוורפן ב-16 באוגוסט 1897.
במשך ינואר 1898, הגיעה אל חופי ארץ גרהאם. אגב השיוט בין חופי ארץ גרהאם לבין שרשרת ארוכה של איים מערבית לה, כינה דה ז'רלאש את המעבר "מצר בלגיקה".[1] לאחר זמן שונה השם למצר ז'רלאש, להנצחת שמו. אחרי שמיפו וכינו בשם כמה איים במהלך כ-20 נחיתות נפרדות, חצו אנשי "בלגיקה" את החוג האנטארקטי 15 בפברואר ב-1898.
ב-28 בפברואר 1898 נלכדה משלחתו של דה ז'רלאש בקרח של ים בלינגסהאוזן, סמוך לאי פטר. על אף מאמצי הצוות לחלץ את הספינה, התחוור להם עד מהרה, שאין להם ברירה אלא לעשות את החורף באנטארקטיקה. כעבור שבועות אחרים, ב-17 במאי, ירדה עליהם חשיכה גמורה, שנמשכה עד 23 ביולי. במשך שבעת החודשים הבאים טרחו ועמלו אנשי הצוות בניסיונות לחלץ את הספינה ואת אנשיה מצבת הקרח. כמה אנשים יצאו מדעתם, בהם ימאי בלגי אחד, שעזב את הספינה "בהודעה, שהוא חוזר לבלגיה". נוסף לכך, סבלו אנשי המשלחת מצפדינה חמורה.
לבסוף, ב-15 בפברואר 1899, הצליחו לנווט אט אט את הספינה אל תוך תעלה, שחצבו במהלך השבועות הקודמים. כמעט חודש נדרש להם לעבור 11 ק"מ, וב-14 במאי יצאו מתחום הקרח. המשלחת חזרה לאנטוורפן ה-5 בנובמבר 1899. ב-1902 זכה ספרו של דה ז'רלאש, Quinze Mois dans l'Antarctique (שיצא לאור ב-1901) בפרס האקדמיה הצרפתית.
השנים הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדריאן דה ז'רלאש השתתף בעוד כמה משלחות, בהן
- 1901 משלחת מסחרית ומדעית אל המפרץ הפרסי.
- 1903 המשלחת הצרפתית הראשונה לאנטארקטיקה של ז'אן-באטיסט שארקו, (שאותה עזב לפני הגיעם לאנטארקטיקה, בגלל האווירה הרעה ששררה בספינה) ב-1903.
- 1905 משלחת לים גרנלנד על סיפון ה"בלגיקה"
- 1907 משלחת לים בארנטס ולים קארה.
- 1909 משלחת לגרנלנד, שפיצברגן וארכיפלג פרנץ-יוזף, עם ה"בלגיקה".
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאדריאן דה ז'רלאש היו שני ילדים מאשתו הראשונה, סוזאן פולט, שאותה נשא לאישה ב-1904: פיליפ (נולד ב-1906) ומרי-לואיז (נולדה ב-1908). נישואים אלה באו אל קצם ב-1913, התחתן דה ז'רלאש עם אליזבת הייר משוודיה. עמה הוליד עוד בן, גסטון דה ז'רלאש, ב-1919. בשנות ה-50' הלך גסטון בעקבות אביו ועבד בתחנת מחקר בלגית באנטארקטיקה.
אדריאן דה ז'רלאש מת בבריסל בשנת 1934, בגיל 68, מפאראטיפוס.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה תוואי נוף גאוגרפיים נקראו על שמו, רובם באנטארקטיקה: כף ז'רלאש, הר ז'רלאש, מפרצון ז'רלאש, האי ז'רלאש ומצר ז'רלאש, כמו גם פיסגת דה ז'רלאש בגרנלנד ומכתש דה ז'רלאש סמוך לקוטב הדרומי של הירח. אחד המזחים באנטוורפן נקרא De Gerlachekaai.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדריאן דה ז'רלאש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אדריאן דה ז'רלאש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
