פרדריק קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרדריק אלברט קוקאנגלית: Frederick Albert Cook10 ביוני 1865 - 5 באוגוסט 1940) היה חוקר ארצות, פיזיקאי ואתנוגרף אמריקאי, שנודע בטענתו להגעה אל הקוטב הצפוני ב-21 באפריל 1908, כמעט שנה לפני רוברט פירי, שהגיע לקוטב הצפוני ב-6 באפריל 1909. הדיווחים של שניהם הוכחשו במשך שנים אחדות. משלחתו אכן גילתה את האי מאיין, התגלית היחידה של אי באזור הארקטי האמריקאי על ידי משלחת בעלת ייצוג אמריקאי על הסיפון.

בדצמבר 1909, אחרי סקירה מחודשת של רשומות מוגבלות של קוק, פסקה ועדה של אוניברסיטת קופנהגן שטענתו לא הוכחה. ב-1911 פרסם קוק ספר זכרונות של משלחתו, שבו המשיך לתמוך בטענתו. הדיווח שלו על כיבוש פסגת דנאלי נפסל גם הוא.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוק נולד בהורטונוויל, מדינת ניו יורק. הוריו היו מהגרים שזה מקרוב באו מגרמניה והכניסו שינוי קל בשם משפחתם כדי להתאימו לשפה האנגלית. הוא סיים את אוניברסיטת קולומביה והמשיך ללימודי רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק. ב-1890 קיבל תואר דוקטור לרפואה.

קוק נשא לאישה את ליבי פורבס בשנת 1889. היא מתה כעבור שנתיים. ב-1902, ביום הולדתו ה-37, נשא לאשה את מרי פידל האנט. נולדו להם שתי בנות.[1]

משלחות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוק היה הרופא במשלחת הארקטית של רוברט פירי בשנים 1891–1892 ובמשלחת האנטארקטית הבלגית בשנים 1897–1899. הוא סייע בהצלת חייהם של אנשי צוותה כשספינתם - בלגיקה - נלכדה בקרח למשך החורף, מצב שהם לא התכוננו לו. הייתה זו המשלחת הראשונה שחרפה באנטארקטיקה. למניעת צפדינה, יצא קוק לצייד כדי לספק לצוות בשר טרי, זאת על אף התנגדותו הראשונית של מפקד המשלחת, אדריאן דה ז'רלאש.

ב-1897, ביקר קוק פעמיים בארץ האש, שם פגש את המסיונר האנגליקני תומאס ברידג'ס. הם חקרו את בני שבטי האונה והיהגאן, שאיתם עבד ברידג'ס במשך עשרים שנה. במהלך הזמן הזה, הכין כתב יד לדקדוק של לשונם ולמילון של יותר מ-30,000 מילים. קוק שאל ממנו את כתב היד לשם ייחוס אבל לא הספיק להשיבו לפני מותו של ברידג'ס ב-1898. שנים אחדות אחר כך, ניסה קוק להוציא לאור את המילון כמעשה ידיו.[2]

שיא דינאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום לכאורה של שיא דנאלי, הידוע כיום כ"שיא מזויף"

בשנת 1903 הוביל קוק משלחת להר דנאלי (לשעבר הר מקינלי) באלסקה, שבמהלכה הקיף את רכס ההרים. הוא יצא למסע שני ב-1906, ואחריו טען שהצליח להעפיל אל השיא הראשון של פסגת ההר עם עוד חבר צוות אחד מן המשלחת. חברי משלחת אחרים, בהם בלמור בראון, שאותם השאיר קוק על ההר הנמוך יותר, הביעו מיד, אך בינם לבין עצמם, ספק בטענתו. לא היה ערעור פומבי על טענותיו של קוק עד 1909, כאשר פרץ הסכסוך עם פירי על הראשוניות בקוטב הצפוני, כשתומכי פירי טענו, שגם התיימרותו של קוק להעפלה אל דנאלי הייתה כוזבת.

בניגוד להאדסון סטאק ב-1913, קוק לא צילם מפסגת מקינלי. הצילום שלו לכאורה את הפסגה נעשה, כפי שהתברר, על בליטת סלע קטנה על רכס לצד קרחון רות, במרחק 30 ק"מ משם.[3]

בשלהי 1909 חתם אד באריל, בן לווייתו היחיד של קוק בטיפוס של 1906, על תצהיר הקובע, שהם לא הגיעו לפסגה. בסוף המאה ה-20 מצאו היסטוריונים, שהאיש קיבל תשלום מתומכי פירי כדי שיכחיש את טענתו של קוק. (הנדרסון כותב, שעובדה זו הוסתרה אותו זמן, אבל לדברי ברייס, זה מעולם לא היה סוד.)[4] עד חודש קודם לכן, אישר באריל שוב ושוב, שהוא וקוק הגיעו אל הפסגה. התצהיר שלו משנת 1909 כלל מפה, שמיקמה נכונה את מה שנודע בהמשך כ"שיא המזויף", המופיע בתצלום ה"פסגה" של קוק, ומראה שהוא וקוק פנו אחור בפתח המעבר.[5]

מטפס ההרים ברדפורד וושברן אסף נתונים, חזר על הטיפוסים וצילם תמונות חדשות להערכת טענתו של קוק משנת 1906. בין 1956 ל-1995 זיהו וושברן ובריאן אוקונק את אתרי רוב התמונות שקוק צילם במשך מסעו לדנאלי ב-1906 וצילם תמונות חדשות באותן נקודות. ב-1997 זיהה ברייס את מיקומי התצלומים הנותרים, לרבות צילום "הפסגה" של קוק.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]