לדלג לתוכן

אהרן משה לייפר (גרוסוורדיין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן משה לייפר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1887
בוכניה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביוני 1944 (בגיל 57 בערך)
אושוויץ, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 6 ביוני 1944 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב ישכר בער לייפר (סאטמר) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אהרן משה לייפר היה אדמו"ר משושלת נדבורנה בגרוסוורדיין.

נולד בבוכניה בשנת תרמ"ז, לרבי ישכר בער מסאטמר ונקרא על שם סבו רבי אהרן משה טויבש, בתור ילד הכיר את סבו רבי מרדכי מנדבורנה. בעודו בחור צעיר התייתם ומונה לאדמו"ר על אף רווקותו, לאחר מינויו לאדמו"ר נסע לדודו רבי מאיר מקרעטשניף שם למד כשנתיים עד לנישאיו הראשונים, לאחר מכן חזר לסאטמר וכיהן שם באדמו"רות. כאדמו"ר נודע בהתמדתו וכתב חיבור בשם 'ויקהל משה', רובו אבד בשואה. בשנת תרפ"ז הדפיס מחדש את הספר "מאמר מרדכי" ובו דברי תורה מסבו רבי מרדכי מנדבורנה, הוא צרף לו הקדמה ארוכה ובה חידושי תורה וציטוטים מכתבי סבו שהיו ברשותו. הוא היה בקשר קרוב עם רבני האזור ובהם רבי אליעזר דוד גרינוולד, אב בית הדין של סאטמר, רבי פינחס צימטבוים רבה של גרוסוורדיין, רבי אליעזר פיש מביקסאד ועוד מגדולי דורו.

בשנת תרפ"ח עבר בעצת רופאיו לגרוסוורדיין, שם כינה עמו 'האדמו"ר מהענטעש' על שם בית מדרשו ששכן ברחוב בשם זה, הוא החזיק בקשרים טובים עם קהילת חסידי ויז'ניץ שהייתה בעיר ועמד בקשר עם רבי ישראל הגר, שהתגורר בסמיכות אליו.

בפרוץ השואה הורה לחסידיו לברוח לרומניה אולם הוא עצמו נותר עם משפחתו בגרוסוורדיין. הרב לייפר, אשתו, אחד עשר מילדיו, יחד עם כלותיו ונכדיו נרצחו באושוויץ בט"ו בסיוון תש"ד.

נשא לאשה את ראצע, בתו של הרב צבי מאיער - נכדו של רבי מאיר מפרמישלאן. בזיווג שני נשא לאשה את יהודית, בתו של רבי שמואל זנוויל כהנא מדראגומירשט. שלושה מילדיו שרדו את השואה;

  • בתו רחל, איבדה את בעלה בשואה ונישאה בשנית לאחר המלחמה לרבי שמעיה שוורץ, רבה של וועלץ
  • בנו הרב שמואל מאיר
  • בנו רבי יוסף לייפר, כיהן כאדמו"ר מווערדאן בבורו פארק.

לפני שגורש עם משפחתו לאושוויץ הטמין בחצר ביתו ארגז מלא בכתבי ידו, לאחר השואה לא התאפשר לצאצאיו לשוב לשם והכתבים אבדו, פנקס אחד ובו דברי תורה על חומש בראשית נותר בידי בנו שמואל מאיר והודפס בשנת תשס"א.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תולדות המחבר בסוף ספרו ויקהל משה, ברוקלין, תשס"א