ישראל הגר (אהבת ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ישראל הגר מוויז'ניץ
רבי ישראל הגר (באמצע)
הרב ישראל הגר
לידה 20 באוגוסט 1860
ב' באלול ה'תר"ך
ויז'ניץ
פטירה 22 במאי 1936 (בגיל 75)
ב' בסיוון ה'תרצ"ו
גרויסוורדיין
חיבורו העיקרי אהבת ישראל
מקום קבורה רומניה - בני ברק
חסידות ויז'ניץ
מקום פעילות רומניה - הונגריה
מספר בשושלת 3
הקודם רבי ברוך הגר
תחילת כהונה ה'תרנ"ג
חיבוריו אהבת ישראל. אור ישראל
אב ברוך
אם צפורה
בת זוג הינדא, מרים, שיינדל

רבי ישראל הגר (מכונה "האהבת ישראל" על שם ספרו; ב' באלול ה'תר"ך, 20 באוגוסט 1860 - ב' בסיוון ה'תרצ"ו, 22 במאי 1936), היה האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות ויז'ניץ. ממנהיגי החסידות ברומניה ובהונגריה בדור שלפני השואה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאדמו"ר מויז'ניץ, רבי ברוך הגר, בעיירה ויז'ניץ. נקרא על שם חותן סבו, רבי ישראל מרוז'ין. למד אצל סבו רבי מנחם מנדל, ה"צמח צדיק". בשנת ה'תרל"ה נישא להינדא, בת רבי מאיר הורוביץ, ה"אמרי נועם" מדז'יקוב, ועם נישואיו עבר ללמוד בבית חותנו בדז'יקוב. פחות משלוש שנים לאחר חתונתו נפטר חותנו והוא חזר לויז'ניץ.

עם פטירת סבו בשנת ה'תרמ"ה נתמנה לרב בעיירה בידוולה, במרמורש, בין העיירות סיגט וחוסט. בשנת ה'תרמ"ח עם לידת בנו חיים מאיר, הוצא נגדו צו מאסר, לאחר שמשכילים התלוננו שהוא מטיף לשנאה ללשון המדינה. בזמן שחגג את הולדת בנו, הגיעו עשרות שוטרים הונגרים לעצור אותו, אך הוא הצליח להימלט לכפר ביטשקוב[1].

עם פטירת אביו בשנת ה'תרנ"ג, מונה לאדמו"ר לחסידי ויז'ניץ, והוא בן 32. לחצרו השתייכו אלפי יהודים מבוקובינה, גליציה והונגריה. הוא הקים את ישיבת בית ישראל בויז'ניץ, שבראשה עמד בנו רבי מנחם מנדל. הישיבה התקיימה בעיירה עד השואה (עם הפסקה של מספר שנים במלחמת העולם הראשונה ואחריה).

בי"ג באב ה'תרע"ד, מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפטרה אשתו הינדא[2]. על אף חששו מהרוסים, סירב להימלט מהעיירה כדי שלא להפיל פחד על היהודים הנותרים. מקורביו סייעו למשפחתו להימלט לברהומט בתקווה שגם הוא ילך אחריהם, אך הוא נשאר בעיירה. לאחר הכיבוש הרוסי של האזור, בתחילת חורף ה'תרע"ה, חזרה משפחתו לעיר. בסוף חודש כסלו חיפשו אותו הרוסים כדי לגייסו לצבא. הוא נמלט לקוסוב, שם התגורר אצל קרובו, רבי משה הגר, בעל ה"לקט עני"[3]. לאחר כחודשיים בקוסוב תפסו אותו הרוסים, והוא שוחרר במאמצי החסידים.

המעבר לגרויסוורדיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש שבט חצה את הגבול הרוסי-רומני, ובמסע ארוך הגיע עם פמלייתו לגרויסוורדיין (אורדאה) שבטרנסילבניה. עד אז הייתה הקהילה היהודית בעיר זו רחוקה מאווירה חסידית. רבי ישראל נודע כ"בעל מופת" בקרב יהודים וגויים. התפרסם באהבת ישראל ואהבת האדם בכלל. נטה להימנע ממחלוקות ופילוגים.

הרב ישראל נתן הסכמות לעשרות ספרים. הוא היה ממנהיגי אגודת ישראל בתחילת דרכה.

העיתונאי דוד גלעדי מתאר את חסידות ויז'ניץ בתקופה זו:[דרוש מקור]

"האדמו"ר מויז'ניץ, הרב ישראל האגר, היה המלכות הראשונה באימפריה החסידית של רומניה... השפעתו הייתה שקולה כנגד זו של כל רבני רומניה גם יחד".

בשנת ה'תרפ"א נישא בשנית, למרים בת הרב יעקב כהנא אב"ד חצי-עמר, אלמנת רבי אלעזר ניסן הורוביץ מדזי'קוב-צפת. שנתיים לאחר נישואיהם נפטרה גם היא. חודש לפני חתונת בתה לרבי ברוך, בנו של רבי ישראל. בשנת ה'תרפ"ז נישא בשלישית, לשיינדל בת רבי יעקב לייב מטריסק, שנרצחה בשואה.

רבי ישראל נפטר בליל שבת, ב' בסיוון ה'תרצ"ו, ונקבר בגרויסוורדיין. לאחר קום המדינה, בי"ג באייר ה'תש"ט, הועלה ארונו מרומניה, במאמצים ששותפו בהם מנהיגי רומניה וישראל. הוא נטמן ב'אוהל' בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, שבו נטמנו לימים גם רוב צאצאיו, אדמור"י החסידות שהלכו לעולמם, למעט רבי אליעזר הגר שנטמן בהר הזיתים, ורבי מרדכי הגר שנטמן בארצות הברית.

בקריית ויז'ניץ בבני ברק נקרא רחוב "שדרות האדמו"ר מויז'ניץ" על שמו. ברמת ויז'ניץ בחיפה ובתל ציון נקראו רחובות על שם ספרו "אהבת ישראל".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו:

בנותיו:

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהבת ישראל, על התורה והמועדים, יצא בגרויסוורדיין בימי השואה, ה'תש"ג
  • אור ישראל (מאמרים)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אלפסי, תפארת שבמלכות : בית קוסוב - וויז’ניץ, תל אביב, ה'תשכ"א
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, ה'תשמ"ז, עמודים קיז-קמ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, מצבת קודש, ניו יורק תשי"ב, עמ' 12, הערה 18; וראו עוד אצל יצחק אלפסי, תפארת שבמלכות, תשמ"ו, עמ' 227, הערה 6, הטוען כי רבי חיים מאיר נולד בוויז'ניץ, וכי הרב גרינוולד טעה בסיפורו, כי מאורע זה היה שנים רבות מאוחר יותר כשהיה רבי ישראל בקוסוב במלחמת העולם הראשונה (ראה להלן).
  2. ^ ראו כאן על פטירתה.
  3. ^ החסידים מספרים על נסים שסייעו לו להימלט.