נולד בשנת תר"מ ללאה ולרב משה בעיירה מוסיף שבמחוז מרמורש. מצד אביו היה מיוחס לרבי חיים צאנזר מהקלויז בברודי ומצד אמו היה מיוחס לשל"ה. היה תלמידו של הרב מרדכי יהודה לב (תלמידם של הכתב סופר ורבי שלמה זלמן אולמן ממאקווא ה"יריעות שלמה"). נישא ללאה אביגיל, בתו של רבי משה זאב רבה של ערד-סינזשארץ ובזיווג שני נישא לחיה גולדה בת הרב נחום צבי. לאחר חתונתו החל לנסוע לאדמו"ר מסיגט, רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים שם למד עם בניו רבי חיים צבי ורבי יואל. בשנת תרס"ה החל לכהן בדיינות בניר-בוגדן שם הקים ישיבה ואף החל להתנהג באדמו"רות. לאחר מכן עבר לביקסאד (הו'), שאף שם הקים ישיבה גדולה. בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר לסאטמר שם התפרסם שמו כבעל מופת. גם בסאטמר הקים ישיבה שמנתה 50 בחורים. היה מפורסם גם בתפילותיו הארוכות ומלאות בבכיות ופזרנותו לצדקה. דברי תורתו הודפסו בספר "שם אליעזר".
עם סגירת יהודי סטאמר בגטו של העיר, נמלטו הרב פיש ואשתו, יחד עם רב העיר וידידו - רבי יואל טייטלבוים - האדמו"ר מסאטמר, לעיר קלוז' הסמוכה לגבול עם רומניה. בהגיעם לקלוז' נתפסו כולם ונשלחו לגטו המקומי. הרב פיש גורש לאושוויץ, מספר ימים אחר כך. נרצח בכ' בסיווןתש"ד. אשתו ובנו רבי חיים משה נרצחו איתו.
בנו רבי חיים משה, היה רב במנשטור והמחוז. נרצח עם אביו. דברי תורתו הודפסו בקונטרס "בני משה" שנספח לספר "שם אליעזר".
בנו רבי נחום צבי, ניצל מהשואה וכיהן אחר אביו כאדמו"ר מביקסאד בניו יורק. נישא לבת אחותו/גיסו רבי משה אריה לעוו, ממנה יוצאי חלציו. בזיווג שני נשא את הרבנית בריינדל בת רבי יוסף מדעש[1]. הוציא בשנת תשי"ד את כתבי אביו בספר "שם אליעזר".
חתנו רבי משה אריה לב כיהן משנת תרפ"ט כאדמו"ר בטמשוואר. ניצל מהשואה וכיהן בארצות הברית כאדמו"ר מטמשוואר. חתנו היה רבי אשר ישעיה מזידיטשוב.
לאה, נפטרה בצעירותה.
בנו של רבי נחום צבי, רבי ישראל אליעזר, חתן רבי מרדכי מוויזניץ מונסי, מכהן באדמו"רות ביקסאד. בן נוסף הוא הרב יעקב שמעיה חתן רבי בן ציון יאקאבאוויטש מבני ברק שכיהן בעבר כמנהל מוסדות סאטמאר שם ומחבר ספרים.
