אודיולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת והגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אוטו סקופ - מכשיר רפואי לבדיקת אוזניים
מכשיר שמיעה

אודיולוגיה (מהמילה הלטינית audire, "לשמוע", ומיוונית -λογία, -לוגיה) הוא הענף במדע החוקר את השמיעה, מערכת שיווי המשקל, והפרעות קשורות. האנשים שמטפלים בבעלי ההפרעות/הבעיות עם שמיעה באופן יזום כדי למנוע נזק נלווה נקראים אודיולוגיים (מטפלים דרך אודיולוגיה). באמצעות הפעלת אסטרטגיות בדיקה שונות (למשל בדיקות שמיעה, מדידות פליטות אותואקוסטיות, תכנון וידאו ניסטגמוסי, ובדיקות אלקטרופיזיולוגי), מטרת האודיולוגיה היא לקבוע אם מישהו יכול לשמוע בטווח התקין, ואם לא, אילו רמות של שמיעה (תדרים גבוהים, בינוניים או נמוכים) מושפעים ובאיזו מידה. אם אודיולוג קובע כי נגרם אבדן שמיעה או חריגות מאיזון קיים הוא יספק המלצות למטופל על כמה אפשרויות (לדוגמה: מכשיר שמיעה, שתלי שבלול, ניתוחים, הפניות רפואיות מתאימות) שיכולות לעזור על מנת לטפל בבעיה. בנוסף לדיון בבדיקות, האודיולוגיה יכולה גם לעבוד עם מגוון רחב של לקוחות בשיקום (שתלי שבלול או מכשירי שמיעה), אוכלוסיות ילדים והערכה של מערכת שיווי המשקל.

אודיולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיולוג הוא המתמחה באיתור, אבחון, טיפול ומעקב אחר הפרעות של מערכת שמיעה ושיווי משקל של חלקי האוזן. האודיולוגים מאומנים לאבחן, לנהל ולטפל בשמיעה או איזון בעיות. הם מנסים לוותר על מכשירי שמיעה וממליצים על שתלי שבלול. הם מייעצים למשפחות דרך אבחון חדש של אבדן שמיעה אצל תינוקות, ועוזרים להם דרך לימודם מיומניות התמודדות וכישורי פיצויים שיעזרו להם כשיהיו מבוגרים חירשים. הם גם מסייעים לתכנן וליישם תוכניות אישיות ותעשייתיות של בטיחות שמיעה כמו: תוכניות סריקת שמיעה לתינוקות חדשים, תוכניות בדיקת שמיעה בבית הספר, ולספק אטמים מיוחדים מתאימים לאוזן ומכשירי שמיעת להגנה כדי לסייע במניעת אבדן שמיעה.

בנוסף, אודיולוגים רבים עובדים כמדענים שמיעתיים ביכולת מחקר. יש לאודיולוגים הכשרה באנטומיה, בפיזיולוגיה, במכשירי שמיעה, שתלי שבלול, באלקטרופיזיולוגיה, באקוסטיקה, בפסיכופיזיקה, בנוירולוגיה, בייעוץ ובשפת סימנים. אודיולוג בדרך כלל בוגר עם אחד מהכישורים הבאים (MSc (אודיולוגיה), Au.D., STI, PhD, או SCD), בהתאם לתוכנית ולמדינה שבה עשה את תאריו. בישראל לימודי האודיולוגיה נכללים בלימודי הפרעות בתקשורת ביחד עם לימודי קלינאות התקשורת והדיבור ומרבית האודיולוגים הם קלינאי תקשורת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש במונחים "אודיולוגיה" ו"אודיולוג" בפרסומים כבר נעוצים רק עד שנת 1946. היוצר המקורי של המונח אינו ידוע עדיין, אבל ברגר[1] מזהה מחוללים אפשריים כמו מאייר, וילארד בי הארגרב, סטנלי נובאק, נורמן קנפילד או ריימונד קרהארט. לפי הפרופיל הביוגרפי על ידי רוברט גלמבוש, האללוויל דייוויס הוא האיש שמיוחס לו יצירת המונח בצורה רשמית בשנות ה-1940, ואמר המונח הנפוץ "הכשרת אוזן" נשמע כמו שיטה של ללמד אנשים איך לנענע את אוזניהם.[2] הקורס הראשון באוניברסיטה בארצות הברית לאודיולוגים נערך על ידי קרהארט באוניברסיטת נורת'ווסטרן, ב-1946.[3] אודיולוגיה נולדה של מפיצי מכשירי שמיעה לטפל בניזוקי השמיעה מוותיקי מלחמת העולם השנייה.

דרישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, האודיולוגים מקבלים רשות על ידי רישוי מדינה או רישום בכל 50 המדינות ומחוז קולומביה בארצות הברית. החל משנת 2007, הדוקטור לאודיולוגיה (Au.D.) הפך תואר בקומת כניסה לפרקטיקה קלינית לכמה מדינות, ורוב שאר המדינות צפויות ללכת בעקבות דרישה זו בקרוב מאוד, משום שאין כבר אף תוכנית מקצועית באודיולוגיה אשר נותנת תואר שני. דרישות המינימום עבור Au.D. הוא תואר כולל מינימום של 75 שעות סמסטר של לימודי פוסט בגרות, עמידה ביכולות שנקבעו, לעובר בחינה לאומית המוצעות על ידי פרקסיס סדרה של שירות הבדיקה החינוכית, וניסיון הפרקטיקום כי הוא שווה ערך למינימום של 12 חודשים במשרה מלאה, בפיקוח ניסיון. רוב המדינות ממשיכות דרישות חידוש חינוך שיש לעמוד בפני השלמות כדי להישאר מורשה. האודיולוג יכול גם להרוויח תעודה מהאגודה האמריקנית לדיבור, שפה ושמיעה, או לבקש אישור מועצת המנהלים דרך המועצה האמריקנית לאודיולוגיה (ABA). רוב המדינות דורשות גם רישיון וויתור על מכשיר שמיעה כדי לאפשר לאודיולוג לוותר על מכשירי שמיעה, אם כי החקיקה מתנהלת כיום במדינות רבות שלא היה דורשים את זה צעד נוסף. זה יאפשר לאודיולוגים לוותר תחת רישיון אודיולוגיה. היום יש מעל 70 Au.D. תוכניות בארצות הברית.

בעבר, האודיולוגים קיימו בדרך כלל תואר שני ורישיון הבריאות המתאים. עם זאת, ב-1990 המקצוע החל לעבור לרמת דוקטורט כדרישה מינימלית. בארצות הברית, החל מ-2007 אודיולוגים נדרשו לקבל תואר דוקטור (Au.D. או דוקטורט) באודיולוגיה מבוגר אוניברסיטה מוכרת או תוכנית מקצועית לפני התחלת העבודה. כל המדינות דורשות רישוי. אודיולוגים הם מתרגלים אוטונומיים ואינם צריכם הזמנות רופא או פיקוח. עם זאת, אודיולוגים רבים מעדיפים לעבוד במשרדו של רופא ובבתי חולים. שכר החיצוני לאודיולוג בארצות הברית הוא כ $ 65,500 בשנת 2008 על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקת עבודה. אודיולוגים שמרוויח מעל $ 98,880 בשנה בדרך כלל יש פרקטיקה הפרטית שלהם.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנדה, תואר שני במדעים (M.Sc) הוא הדרישה המינימלית לעסוק באודיולוגיה בארץ. המקצוע מוסדר במחוזות מסוימים:. ניו ברונסוויק, קוויבק, אונטריו, מניטובה, ססקצ'ואן, אלברטה ובריטיש קולומביה, שבו זה לא חוקי להתאמן בלי להיות רשום כחבר רשמי בגוף הרגולטורים המחוזי המתאים. ישנן כיום חמש אוניברסיטאות בקנדה אשר מציעות תוכניות לתואר שני באודיולוגיה. דרישות כניסה כוללות בדרך כלל עבודה ספציפית כתנאי הכרחי בלימודים לתואר ראשון, או שנה הכנה נוספת לפני כניסה לתוכנית:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berger, KW (1976). "Genealogy of the words "audiology" and "audiologist"". Journal of the American Audiology Society 2 (2): 38–44. PMID 789309. 
  2. ^ "Hallowell Davis (1896—1992)". A Biographical Memoir by Robert Galambos (National Academy of Sciences). בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2010. 
  3. ^ Raymond Carhart (1912-1975) Papers, 1938-1975. Northwestern University Archives, Evanston, Illinois. http://www.library.northwestern.edu/archives/findingaids/raymond_carhart.pdf Accessed 2006-07-31.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.