אונה שימאיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אונה שימאיטה
Ona Šimaitė
אין תמונה חופשית
לידה 6 בינואר 1894
אקמנה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1970 (בגיל 76)
קורמיי-אן-פריזי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע ספרנית, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה חסידת אומות העולם (15 במרץ 1966) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם אונה שימאיטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אונה שימאיטהליטאית: Ona Šimaitė;‏ 6 בינואר 1894, אקמנה - 17 בינואר 1970, פריז) הייתה ספרנית באוניברסיטת וילנה וחסידת אומות העולם מליטא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל שמונה נסעה שימאיטה עם אמה לריגה עם אימה, שם סיימה את בית הספר היסודי וגימנסיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה היא ומשפחתה עברו לרוסיה, שם התגוררה עד שנת 1922. במוסקבה סיימה אונה את הקורסים הפדגוגיים בהורות והשתתפה בהרצאות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה. היא עבדה כמדריכה בבית לילדים נכים במושבה חסרת בית. שימאיטה עבדה בתור מתורגמנית בספרייה בקובנה. היא הייתה אוהדת של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית ובתקופת עצמאותה של ליטא בין מלחמות העולם אחזה בהשקפת עולם ליברלית ודמוקרטית.

ערב מלחמת העולם השנייה עברה שימאיטה לווילנה וקיבלה משרה של ספרנית באוניברסיטת וילנה.

הצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת עבודתה באוניברסיטת וילנה כספרנית, התיידדה שימאיטה עם מספר יהודים שעבדו במקום. זמן קצר לאחר הקמת גטו וילנה ניסתה שימאיטה לסייע ליהודים. היא הייתה אשת קשר בין היהודים בגטו וילנה וגטו קובנה. היא ביקשה וקיבלה אישור להיכנס לגטו וילנה, בתירוץ שיהודים רבים צריכים להחזיר ספרים לספרייה של אוניברסיטת וילנה, בה עבדה, ועליה להיכנס לגטו כדי לקבל את הספרים מידיהם. בתירוץ זה העבירה ליהודי הגטו ידיעות, ניסתה לפעול להצלת יהודים, וכן שימרה נכסי תרבות יהודיים, בעיקר יצירות ספרות - שירה ופרוזה - של יהודים מגטו וילנה.[1]

שימאיטה סיפקה ליהודים מסמכי זהות מזויפים, שאותם יצרו ומסרו לה שניים מחבריה. היא נהגה להעביר ליהודי הגטו חפצי ערך שאותם הפקידו יהודי הגטו למשמרת בידי מכרים מחוץ לגטו. כך יכלו היהודים למכור חפצים אלה ולהוסיף על התזונה הדלה שלה זכו בגטו. בעשותה זאת הסתכנה שימאיטה בכך שהליטאים המקומיים שמהם לקחה את חפצי הערך של היהודים יבקשו לנקום בה ויסגירו אותה. כמו כן הבריחה שימאיטה מספר יהודים מהגטו ומצאה להם מקומות מסתור.

מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1944 התגלה ששימאיטה השתמשה במסמכים מזויפים לשם סיוע ליהודים. היא נעצרה, עונתה במרתף הגסטאפו במשך מספר ימים והוטל עליה עונש מוות.[2] חבריה שילמו סכומי כסף גדולים לגרמנים, ועונשה הומר במעצר במחנה הריכוז דכאו. לקראת סוף המלחמה הועברה שימאיטה למחנה ריכוז בלודלאנז' (צר') שבצפון צרפת, על גבול לוקסמבורג, שם שוחררה על ידי בעלות הברית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימאיטה נותרה בצרפת. היא הגיעה לפריז, ושם עבדה בתור ספרנית עד מותה, כשהיא מתקיימת בדלות.

בין השנים 1953–1956 התגוררה שימאיטה בישראל, אך שבה לפריז.

העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידת אומות העולם אונה שימאיטה

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 העניק יד ושם לאונה שימאיטה את התואר "חסידת אומות העולם". בשנת 2015 נקרא על שמה רחוב בווילנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "'והבושה אכלה אותי מבפנים': עדותה של חסידת אומות העולם, אונה שימאיטה" מכתב ליצחק נחמן שטיינברג; יד ושם: עיון וחקר, כרך 10, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הסיוע שנתנה שימאיטה לאישי תרבות בגטו וילנה, באתר יד ושם
  2. ^ Rasa Baškienė, Bernadinai.lt, Ona Šimaitė – gyvenimą paskyrusi kitų gėriui, ‏11-7-2018
Yellow star Jude Jew.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.