אוקסימטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוקסימטר ביתי נייד מבצע מדידה
אוקסימטר נייד המיועד לבדיקות חרום

אוקסימטראנגלית: Pulse oximeter – מד דופק וריווי חמצן בדם) הוא מכשיר רפואי לא חודרני, המשמש למדידת רמת החמצן הרווי בדם (רוויון או סטורציה), ולרוב גם מודד את קצב פעימות הלב.

המכשיר מונח לרוב על אחת מאצבעות החולה, אולם קיימים מכשירים המודדים את רמת החמצן הרווי בתנוך האוזן, על המצח ובמקומות נוספים בגוף. אצל אדם רוויון החמצן התקין הוא 95%–100%. ריווי מתחת ל-90% מוגדר כהיפוקסמיה וריווי מתחת ל-80% מהווה סכנה בריאותית ויכול להוביל לנמק.

לבד מניטור רמת החמצן הרווי והדופק בבני אדם, קיימים מכשירים דומים לטיפול בבעלי חיים. המכשירים נמצאים בשימוש גם אצל ספורטאים וטייסים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1864 גילה ג'ורג' גבריאל שההמוגלובין הוא נשא החמצן בדם.
  • ב-1876 קארל וון וירורדט משתמש במקור אור כדי להבדיל דם רווי בחמצן במלואו, מדם אשר אינו רווי במלואו.
  • ב-1941 לראשונה נעשה שימוש ב-"מבחן אוקסימטריה" בשביל לזהות את תהליך קבלת קריאת הסטורציה באמצעות פלס אוקסימטר.
  • בשנות ה-40 של המאה ה-20 מבחני אוקסימטריה הצילו טייסים במלחמת העולם השנייה, ובעזרתם הצליחו להבין שישנו מחסור בלחץ בתא הטייס.
  • ב-1970 האוקסימטריה הופכת להיות ישימה וזמינה לשימושים קליניים.
  • בשנות ה-80 של המאה ה-20 האוקסימטרים הופכים להיות בעלי ממדים קטנים, קלים יותר לשימוש ומחירם צונח.
  • ב-1995 פולס אוקסימטרים לאצבע מופיעים לראשונה בשוק. מדידת חמצן באופן אישי וביתי הופכת להיות קלה וישימה.

אופן פעולה פיזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקטרום בליעה של אוקסיהמוגלובין (המוגלובין מחומצן, HbO2 - הקו האדום בתרשים) והמוגלובין לא מחומצן (Hb - הקו הכחול בתרשים) עבור קרינה באורכי גל של אדום ותת-אדום.
צידו הפנימי של צמיד אוקסימטר

הפולס אוקסימטר (מד דופק וריווי חמצן משולב) כולל משדר ובו שתי דיודות פולטות אור (LED): אחת פולטת קרן אור אחת באורך גל הקרוב לאינפרא-אדום (940 ננומטר) והשנייה קרן אור באורך גל של 660 ננומטר. קרני האור האלו חודרות דרך הרקמה החיה (אצבע או איבר אחר) אשר בה זורם דם עורקי ומנצלות את ההבדלים בין ספקטרומי הבליעה השונים של האוקסיהמוגלובין לעומת ההמוגלובין הלא מחומצן. האוקסיהמוגלובין (המוגלובין מחומצן) בולע בעיקר קרינה אדומה ולא בולע כמעט קרינת אינפרא-אדומה, ואילו ההמוגלובין הלא מחומצן בולע יותר קרינה אינפרא-אדומה ופחות קרינה אדומה רגילה (ראו את הגרף באיור שבצד).

המדידה מתבצעת בתדירות של 30 מחזורים לשנייה, כאשר כל מחזור כולל מדידה שבה רק הקרן האינפרא-אדומה דולקת, מדידה שבה רק הקרן האדומה דולקת ומדידה שבה שתיהן כבויות. הקרניים מגיעות לצד השני של האוקסימטר ושם חיישן מודד כמה עצומת אור עברה בכל אורך גל. את העוצמה המתקבלת מנרמלים בטרם העיבוד, למשל על ידי הסרת קרינת רקע (הנמדדת כאשר שתי הקרניים של ה-LEDים כבויות). העוצמה גם משתנה בזמן כאשר הגורם העיקרי לכך הוא הדופק (בזמן הסיסטולה יש יותר דם בעורקים). המידע שהחיישן מקבל על צבע הדם העורקי, מעובד על ידי נוסחה באמצעות מעבד וסדרת מעגלים חשמליים ומוצג על גבי המכשיר. מחשבים את ההפרש בין הקרניים ומקבלים את ריווי החמצן בדם הפריפריאלי SpO2. יש מתאם טוב מאוד בין גודל זה לבין ריווי החמצן בעורקים SaO2 שהוא הגודל שאותו רוצים למדוד ומעניין את הרופא. בשל מתאם זה, מדידת SpO2 טובה לכמעט כל צורך מעשי.

לדוגמה: 180 גרם% המוגלובין נהדף על ידי אורך הגל האדום, ו-280 גרם% נהדף על ידי אורך גל תת-אדום, זאת אומרת שכמות ההמוגלובין עם קשר חמצן הוא 100 (ההפרש ביניהם).[דרושה הבהרה]

מגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף נוחיות המכשיר הוא אינו מהווה תחליף לבדיקות מעבדה מעמיקות יותר אשר מצביעות על מדדים כגון: רמות פחמן דו-חמצני, רמת חומציות בדם, או ריכוז ביקרבונט (HCO3).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוקסימטר בוויקישיתוף