אוקסיקודון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרכובת אוקסיקודון

אוקסיקודון (Oxycodone) הוא משכך כאבים ממשפחת האופיאטים, המתאים לטיפול בכאבים בינוניים עד חזקים, כגון כאבי מחלות כרוניות, סרטן, כאבים מפציעות קשות או כאבים לאחר ניתוח.

אוקסיקודון נמכר תחת שמות מסחריים רבים: פרקודן, פרקוסט, רוקסיפרין, אנדוסט, ואוקסיקונטין.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסיקודון דומה ביעילות למורפין אך גורם לפחות תופעות לוואי כגון הקאות, הזיות, עלייה בלחץ הדם ועייפות. לפיכך, אוקסיקודון הוא תחליף טוב לחולים הזקוקים למשככי כאבים. יש להשתמש באוקסיקודון באופן מוגבל, משום ששימוש לא מבוקר עלול לגרום להתמכרות. עם זאת, במידה ומשתמשים בתרופה תחת השגחה רפואית צמודה ולמשך תקופה קצרה, הסיכוי להתמכר נמוך. כמו כל התרופות ממשפחת האופייטים אוקסיקודון עלול לערפל את ההכרה ולפגוע במחשבה הצלולה, במיוחד בתחילת הטיפול, או כאשר נעשה שינוי במינון.[1]

אוקסיקודון יכול לגרום לסיבוכים שונים ולסכנות בריאותיות, הוא חזק כמו הרואין ויכול לשפיע על מערכת העצבים באותו האופן.

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין להשתמש בתרופה במידה והחולה פיתח בעבר אלרגיה לתרופות המכילות את החומר הפעיל. כמו כן, אסור להשתמש בתרופה בחולים הסובלים מבעיות נשימה או אסתמה קשה.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתרופה תופעות לוואי רבות. תופעות בשכיחות גבוהה: ירידה בלחץ הדם, חולשה, עייפות סחרחורת, בחילות, הקאות, יובש בפה, עצירות וקשיי נשימה. תופעות בשכיחות נמוכה: עצבנות, אי-שקט, בלבול, התעלפויות, פריחה, קצב לב לא תקין, תשישות, הפחתה בכמות השתן וכאבי ראש.

ההיסטוריה של אוקסיקודון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסיקודון סונתז לראשונה בשנת 1916 על ידי פרוינד וספיר מאוניברסיטת פרנקפורט בגרמניה, מספר שנים לאחר שחברת תרופות גרמנית הפסיקה את הייצור של הרואין עקב שימוש מסוכן ומזיק. השימוש הקליני הראשוני של התרופה תועד ב-1917, שנה לאחר שפותח לראשונה. אוקסיקודון הוצג לראשונה בשוק האמריקאי במאי 1939.

אוקסיקודון מבחינה כימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הכימי של אוקסיקודון נגזר מהשם הכימי קודאין אך למרות זאת אוקסיקודון וקודאין שונים זה מזה בשלושה דברים:

  1. לאוקסיקודון יש קבוצת הידרוקסיל בפחמן 14.
  2. לאוקסיקודון יש תכונות של דיהידרו 7-8.
  3. לאוקסיקודון יש קבוצת קרבוניל לעומת קודאין שיש לו קבוצה הידרוקסילית באותו מקום.
מבנה מוליקולרי של אוקסיקודון

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינוי בפורמולת שחרור-מבוקר של אוקסיקודון בשנת 2010 שהתקיים כדי למנוע שימוש מסוכן ומזיק, הוא הגורם העיקרי לכך שאנשים ומכורים רבים התחילו להשתמש בהרואין, כך הן תוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.[דרוש מקור]

לפי נתונים אודות 2566 מטופלים עם הפרעת תלות באופיואידים ב-150 מרכזי טיפול בארצות הברית, עלה כי שנה ותשעה חודשים לאחר הפצת הפורמולה החדשה, שכיחות הטיפול ב-אוקסיקודון ירדה באופן ניכר, אך מצד שני השימוש בהרואין עלה בצורה מאוד משמעותית ואפילו הכפיל את עצמו.

בשנת 2010, מנהל התרופות והמזון האמריקאי אישר את הפורמולה החדשה להפחתת הסיכון למינון-יתר. במקום מתן הטיפול כאבקה שניתן לתת בזריקה, בלעיסה או דרך האף, הפורמולה החדשה הופכת לג'ל עם ריסוקה. במטרה לבחון את ההשפעה של הפורמולה החדשה על השימוש לרעה באוקסיקודון תרופות ומשכבים אחרים. הנתונים נאספו מחודש יולי, 2009, ועד מרץ, 2012.

החוקרים דווחו כי השימוש לרעה בתרופת האוקסיקודון ירד מ-35.6% לפני הפורמולה החדשה ל-12.8% לאחר 21 חודשים. עם זאת, השימוש באופיואידים אחרים, כולל פנטניל והידרומורפון, עלה באופן ניכר – מ-20.1% ל-32.3%

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוקסיקודון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.