אוקסיקודון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תרכובת אוקסיקודון
גלולה OxyContin (אוקסיקונטין) 10 מ"ג.

אוקסיקודון (Oxycodone) הוא משכך כאבים ממשפחת האופיאטים, המתאים לטיפול בכאבים בינוניים עד חזקים, כגון כאבי מחלות כרוניות, סרטן, כאבים מפציעות קשות או כאבים לאחר ניתוח.

אוקסיקודון נמכר תחת שמות מסחריים רבים: פרקודן, פרקוסט, רוקסיפרין, אנדוסט, ואוקסיקונטין.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסיקודון דומה ביעילות למורפין אך גורם לפחות תופעות לוואי כגון הקאות, הזיות, עלייה בלחץ הדם ועייפות. לפיכך, נטען כי אוקסיקודון הוא תחליף טוב לחולים הזקוקים למשככי כאבים אופיאטיים. יש להשתמש באוקסיקודון באופן מוגבל, משום שהשימוש בו עלול לגרום להתמכרות, לתופעות לואי רבות[1] ולמוות[2]. כמו כל התרופות ממשפחת האופייטים אוקסיקודון עלול לערפל את ההכרה ולפגוע במחשבה הצלולה, במיוחד בתחילת הטיפול, או כאשר נעשה שינוי במינון.[3] קיימת טענה שהסיכוי להתמכר לאוקסיקודון נמוך אך היא מסתמכת על מחקר בודד.

אוקסיקודון יכול לגרום לסיבוכים שונים ולסכנות בריאותיות, הוא חזק כמו הרואין ויכול לשפיע על מערכת העצבים באותו האופן.

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין להשתמש בתרופה במידה והחולה פיתח בעבר אלרגיה לתרופות המכילות את החומר הפעיל. כמו כן, אסור להשתמש בתרופה בחולים הסובלים מבעיות נשימה או אסתמה קשה.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתרופה תופעות לוואי רבות. תופעות בשכיחות גבוהה: ירידה בלחץ הדם, חולשה, עייפות סחרחורת, בחילות, הקאות, יובש בפה, עצירות וקשיי נשימה. תופעות בשכיחות נמוכה: עצבנות, אי-שקט, בלבול, התעלפויות, פריחה, קצב לב לא תקין, תשישות, הפחתה בכמות השתן וכאבי ראש.

ההיסטוריה של אוקסיקודון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסיקודון סונתז לראשונה בשנת 1916 על ידי פרוינד וספיר מאוניברסיטת פרנקפורט בגרמניה, מספר שנים לאחר שחברת תרופות גרמנית הפסיקה את הייצור של הרואין עקב שימוש מסוכן ומזיק. השימוש הקליני הראשוני של התרופה תועד ב-1917, שנה לאחר שפותח לראשונה. אוקסיקודון הוצג לראשונה בשוק האמריקאי במאי 1939. בשנת 1995 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת פורדו (Purdue) שבבעלות משפחת סאקלר. חברת פורדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. ד"ר קורטיס רייט שאישר את התרופה כ'בעלת סיכון נמוך להתמכרות', עזב את רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) תוך זמן קצר ולאחר שנתיים החל לעבוד בחברת פורדו. ריווחי מכירת התרופה הניבו על פי הדיווח כ-35 מיליארד דולר. כיוון שמאז 1999 מעל 200,000 אמריקאים מתו מצריכת תרופות-מרשם שהן אופיאטים (ביניהן אוקסיקונטין), המודעות לנזקיהן עלתה בהדרגה למודעות הציבורית. בשנת 2006 הורשעו שלושה מבכירי פורדו בשיווק פלילי מטעה של תרופות והושת עליהם מאסר על תנאי וקנס של 35 מיליון דולר. בתחילת 2007, הודתה חברת פורדו בהטעיית הציבור לגבי הסיכון להתמכרות לאוקסיקונטין והסכימה לשלם 600 מיליון דולר במסגרת עסקת הטיעון מהגדולות בהיסטוריה האמריקאית. בהמשך, חברת פורדו שילמה לתובעים נוספים (מדינת קנטקי) 24 מיליון דולר.[4] שיווק אוקסיקודון נמשך ואף ביתר שאת במדינות נוספות ועל ידי חברות נוספות.

אוקסיקודון מבחינה כימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הכימי של אוקסיקודון נגזר מהשם הכימי קודאין אך למרות זאת אוקסיקודון וקודאין שונים זה מזה בשלושה דברים:

  1. לאוקסיקודון יש קבוצת הידרוקסיל בפחמן 14.
  2. לאוקסיקודון יש תכונות של דיהידרו 7-8.
  3. לאוקסיקודון יש קבוצת קרבוניל לעומת קודאין שיש לו קבוצה הידרוקסילית באותו מקום.
מבנה מוליקולרי של אוקסיקודון

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינוי בפורמולת שחרור-מבוקר של אוקסיקודון בשנת 2010 שהתקיים כדי למנוע שימוש מסוכן ומזיק, הוא הגורם העיקרי לכך שאנשים ומכורים רבים התחילו להשתמש בהרואין, כך דווח במחקר חדש שפורסם בכתב העת לרפואה פנימית של ארגון הרופאים האמריקאי (JAMA)[5].

לפי נתונים אודות 2566 מטופלים עם הפרעת תלות באופיואידים ב-150 מרכזי טיפול בארצות הברית, עלה כי שנה ותשעה חודשים לאחר הפצת הפורמולה החדשה, שכיחות הטיפול ב-אוקסיקודון ירדה באופן ניכר, אך מצד שני השימוש בהרואין עלה בצורה מאוד משמעותית ואפילו הכפיל את עצמו.

בשנת 2010, מנהל התרופות והמזון האמריקאי אישר את הפורמולה החדשה להפחתת הסיכון למינון-יתר. במקום מתן הטיפול כאבקה שניתן לתת בזריקה, בלעיסה או דרך האף, הפורמולה החדשה הופכת לג'ל עם ריסוקה. במטרה לבחון את ההשפעה של הפורמולה החדשה על השימוש לרעה באוקסיקודון תרופות ומשכבים אחרים. הנתונים נאספו מחודש יולי, 2009, ועד מרץ, 2012.

החוקרים דווחו כי השימוש לרעה בתרופת האוקסיקודון ירד מ-35.6% לפני הפורמולה החדשה ל-12.8% לאחר 21 חודשים. עם זאת, השימוש באופיואידים אחרים, כולל פנטניל והידרומורפון, עלה באופן ניכר – מ-20.1% ל-32.3%

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוקסיקודון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Helen Gaskell, R. Andrew Moore, Sheena Derry, Cathy Stannard, Oxycodone for neuropathic pain and fibromyalgia in adults, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2014-06-23, עמ' CD010692 doi: 10.1002/14651858.CD010692.pub2
  2. ^ Wayne A. Ray, Cecilia P. Chung, Katherine T. Murray, Kathi Hall, Prescription of Long-Acting Opioids and Mortality in Patients With Chronic Noncancer Pain, JAMA, 315, 2016-06-14, עמ' 2415–2423 doi: 10.1001/jama.2016.7789
  3. ^ http://www.nytimes.com/2007/05/10/business/11drug-web.html
  4. ^ Keefe, Patrick Radden (23 באוקטובר 2017). "The Family That Built an Empire of Pain". The New Yorker. ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2018. 
  5. ^ Marc R. Larochelle, Fang Zhang, Dennis Ross-Degnan, J. Frank Wharam, Rates of opioid dispensing and overdose after introduction of abuse-deterrent extended-release oxycodone and withdrawal of propoxyphene, JAMA internal medicine, 175, June 2015, עמ' 978–987 doi: 10.1001/jamainternmed.2015.0914

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי