הסדר טיעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם. במסגרת ההסדר, הנאשם מודה בחלק מן האישומים המיוחסים לו, ובתמורה התביעה מסירה חלק מן האישומים מתוך כתב האישום. לעתים ההסדר כולל הסכמה על חומרת העונש שידרש בגין האישומים בהם הודה הנאשם.

הסדר טיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תוצאת המשפט הפלילי ובכך הוא חוסך את ניהול המשפט, ואף מספק לצדדים וודאות באשר לתוצאתו. כאשר מדובר בעבירות מין, התביעה בוחרת להתקשר בהסדר טיעון כדי למנוע מקורבן העבירה את הצורך להעיד בבית המשפט. הסדר הטיעון הוא המקבילה הפלילית לפשרה, המקובלת במשפט האזרחי.

בחלק מהמדינות, כגון ארצות הברית, הסדר הטיעון יכול לכלול הסכמה על העונש שיגזר על הנאשם. במדינות אחרות, כמו אנגליה ואוסטרליה, העונש נקבע על ידי בית המשפט ואין לצדדים אפשרות להסכים עליו ביניהם.

בארצות הברית, כ-95% מההרשעות הן תוצאה של הודאות באשמה, לרוב במסגרת הסדרי טיעון.[1]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הסדר הטיעון כולל במקרים רבים הסכמה בין התביעה לנאשם על העונש או על טווח ענישה אותו תבקש התביעה. במקרים אחרים הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה על העונש אלא רק על עובדות כתב האישום וסעיפי האישום (אשר מגדירים את עונשי המקסימום שניתן לגזור על הנאשם). בית המשפט העליון קבע שכאשר הצדדים אינם מגיעים להסכמה ביחס לעונש שיתבקש בית המשפט לגזור, על התביעה לטעון לעונש בהתאם לכתב האישום המתוקן והיא אינה יכולה לדרוש עונש לפי כתב האישום המקורי.[2]

בדין הישראלי כל הסדר טיעון מובא לאישורו של בית המשפט הדן בתיק, וחייב לקבל את אישורו כדי שייכנס לתוקף. ברובם המכריע של המקרים מקבל בית המשפט את הסדר הטיעון, אך הוא רשאי לחרוג ממנו, לקולא או לחומרא. על פי פסיקת בית המשפט העליון משנת 1998, רק במקרים יוצאי דופן יסרב בית המשפט לקבל את הסדר הטיעון.[3] פסיקת עונש בהתאם להסדר הטיעון אינה שוללת את זכותה של התביעה או ההגנה לערער על העונש.[4] עם זאת, בתי המשפט נוהגים לדחות ערעורים על עונשים הנמצאים בתוך תחומי ההסכמות של הסדר הטיעון ואף נקבע ש"אין זה ראוי שערכאת הערעור תראה להתערב בגזר דין המצוי בטווח ענישה, עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון" וכי התערבות כזאת תעשה רק במקרים יוצאים מן הכלל.[5]

לפי מחקר אמפירי שנערך בבתי המשפט המחוזיים בישראל, 77% מהתיקים הפליליים מסתיימים בהסדר טיעון.[6] מחקר מאוחר יותר מראה כי כ-77% מהכרעות הדין בבתי משפט השלום וכ-86% מהכרעות הדין בבתי המשפט המחוזי מתבססים על הסדרי טיעון.[7]

לאחר הרשעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, יגובש הסדר טיעון לפני תחילת המשפט או בשלביו המוקדמים. עם זאת, לעתים מגיעים הצדדים להסכמה לגבי הסדר הטיעון לאחר שהנאשם הורשע. הדוגמה הבולטת ביותר היא הסדר טיעון הנערך במהלך הערעור על פסק הדין המרשיע. שופטי בית המשפט העליון נחלקו ביחס לשימוש בהסדרי טיעון לאחר ההרשעה. השופטת עדנה ארבל הבחינה בין הסדר טיעון שנערך לפני ההרשעה, להסדר שהתגבש לאחריה. לשיטתה, דרושות נסיבות מיוחדות כדי להצדיק הסדר טיעון שנערך לאחר הרשעת הנאשם:

"אין דינו של הסדר טיעון אשר נערך לפני הרשעה כדינו של הסדר טיעון הנערך לאחר הרשעתו של הנאשם בביצוע העבירה. חלק ניכר מיתרונות הסדר הטיעון שהוזכרו אינם מתקיימים כשהצדדים מגיעים להסדר טיעון לאחר הרשעת הנאשם בערכאה הדיונית, ומכאן שעל התביעה לשכנע את בית המשפט כי לאחר ההרשעה נוצרו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק את הסטייה מהכרעת בית המשפט קמא... השלב שבו מוגשת הבקשה לאישורו של הסדר הטיעון במקרה דנן מחייב איפוא את התביעה לבאר מה נשתנה בין השלב הדיוני לשלב הערעורי המצדיק את השינוי בהכרעה השיפוטית, זאת במיוחד משפסק הדין המרשיע היה מפורט ומנומק וניתן על דעת כל השופטים, גם אם הנמקותיהם שונות"[8][9].

לעומתה, השופט יורם דנציגר סבור כי הסדר טיעון הוא פרקטיקה ראויה גם לאחר הרשעת הנאשם:

"לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון ראוי הוא כי סטיה הימנו תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד. ואכן, זוהי המגמה אשר מסתמנת בשנים האחרונות בפסיקתו של בית משפט זה ... אינני סבור כי העובדה שהסדר הטיעון הושג לאחר הרשעת הנאשם ואף בשלב הערעור, כמו במקרה שלפנינו, מצדיקה שינוי מגמה מצמצמת זו בכל הקשור לסטיית בית המשפט מהסדרי טיעון."

גם נשיא בית המשפט העליון, אשר דן גרוניס, תומך בעריכת הסדרי טיעון בשלב הערעור שלאחר ההרשעה:

"כאשר מתייצבת המאשימה בפני ערכאת הערעור ומודיעה על הסכמתה לקבלת הערעור על ההרשעה ולזיכויו של הנאשם, האם ומתי תתערב ערכאת הערעור? התשובה לשאלה זו הינה פשוטה. ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה כזו. ... דומה, שגם במקרה בו מודיעה המאשימה בפני ערכאת הערעור כי היא מסכימה להקלה מסוימת בעונש יקבל בית המשפט את עמדת התביעה וייקל בעונש. מה לומדים אנו מן העיון הקצר בנושא של התערבות בית המשפט בהחלטותיה של התביעה הכללית המתקבלות בשלב שלאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית? התשובה ברורה: אם כלל תהא התערבות, הרי היא תעשה אך במקרים חריגים שלא לומר חריגים ביותר, וזאת כאשר הרשות פעלה מתוך חוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני. לטעמי, דין דומה צריך לחול אף במקרה בו מושג הסדר טיעון בשלב הערעור. אין כל סיבה שערכאת הערעור תתייחס בצורה שונה להסדר טיעון בערעור מאשר להסכמת התביעה לזיכוי או להקלה בעונש באותו שלב. היפוכו של דבר, אם בית המשפט שלערעור אינו מתערב מקום שהמאשימה מודיעה על הסכמתה לזיכוי, מקל וחומר שאין מקום להתערבותו בהסדר טיעון."[10]

חזרה מהסדר טיעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

במקרה בו נאשם הודה ברצח במסגרת הסדר טיעון שאפשר לאחיו הרשעה בסיוע ברצח בלבד, קבע בית המשפט העליון שהנאשם רשאי לחזור בו מההודאה בהסדר הטיעון ולנהל משפט מלא (לרבות שמיעת עדויות והבאת ראיות), לאור העובדה שהאחים היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין וכי מלכתחילה הנאשם עצמו לא הרוויח דבר מההודאה.[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורן גזל "הסדר טיעון ובעיית החף" משפטים לה(1) 1 (2005)
  • מיכל טמיר, יוני לבני "הסדר טיעון הוא הסדר טיעון - עבר, הווה ועתיד" חוקים ו 49 (2014)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הילה רז, "שיעור הסדרי הטיעון בישראל הוא מהגבוהים בעולם - זה מטריד", באתר TheMarker מאי 2012
  2. ^ ע"פ 9145/09
  3. ^ ורד לוביץ', מעצמת עסקאות הטיעון, באתר ynet, 16 ביולי 2007
  4. ^ רע"פ 9486/11, יוסי סבן נגד המחלקה לחקירות שוטרים
  5. ^ רע"פ 6374/08
  6. ^ אורן גזל אייל ואבישלום תור, השפעת חפות על הסדרי טיעון: ממצאים אמפיריים תובנות פסיכולוגיות, והשלכות נורמטיביות" משפטים לט (1) (2009)
  7. ^ אורן גזל אייל, ענבל גלון וקרן וינשל-מרגל, שיעורי הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים.
  8. ^ ע"פ 2153/02 אידלברג נגד מדינת ישראל, סעיף 9
  9. ^ וראו גם: ע"פ 7165/07
  10. ^ ע"פ 3193/07
  11. ^ ע"פ 635/05, פסק דין מיום ט"ז בכסלו תשס"ח