אורלנדו פטרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורלנדו פטרסון
Orlando Patterson
לידה 5 ביוני 1940 (בן 83)
Westmoreland Parish, ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, סוציולוגיה, history of slavery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוראס אורלנדו פטרסוןאנגלית: Horace Orlando Patterson; נולד ב-5 ביוני 1940) הוא היסטוריון וסוציולוג ג'מייקני-אמריקאי הידוע בעבודתו על תולדות הגזע והעבדות בארצות הברית ובג'מייקה, כמו גם במחקריו על הסוציולוגיה של ההתפתחות. הוא פרופסור בקתדרה על שם ג'ון קוולס (Cowles) לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד.[1] ספרו מ-1991, "Freedom in the Making of Western Culture" ("חופש ויצירת תרבות המערב") זכה בפרס הלאומי של ארצות הברית לספר עיון.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו וחינוכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרסון נולד בווסטמורלנד פאריש, ג'מייקה,[3][4] לאלמינה מוריס וצ'ארלס א' פטרסון.[5] הוריו היו תומכי מפלגת העם הלאומית של ג'מייקה, המפלגה הפוליטית שפטרסון שרת בהמשך חייו. אביו היה בלש ואמו תופרת. היו לו שישה אחים למחצה מצד אביו והוא היה בנה היחיד של אמו.[6] הוא גדל בפריש קלרנדון בעיר מאי פן. אחרי לימודיו היסודיים עבר לקינגסטון ולמד בקינגסטון קולג', שם זכה במלגה מממשלת ג'מייקה ב-1958. לפני הבגרות ב-1959, לימד במשך שנה בבית הספר התיכון אקסלסיור בג'מייקה. הוא קיבל תואר ראשון בכלכלה עם התמחות בסוציולוגיה מאוניברסיטת איי הודו המערבית בשנת 1962.[7] הוא כיהן כנשיא החברה לכלכלה, נשיא החברה הספרותית ועורך מגזין הסטודנטים 'השקנאי'. הוא קיבל דוקטורט בסוציולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון בשנת 1965, שם כתב את עבודת הדוקטורט שלו, "הסוציולוגיה של העבדות".[8] היועץ שלו בדוקטורט היה דייוויד גלס (Glass).[9] הוא כתב עבור ה-"New Left Review". יצירתו הראשונה הייתה "מאמריו של ג'יימס בולדווין." ב-1964 בלונדון היה קשור לתנועת האמנים הקריביים. פגישתה השנייה, בינואר 1967, התקיימה בדירתו בצפון לונדון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרסון לפני שנשא דברים באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי ב-2 במאי 2023

מראשית הקריירה שלו, דאג פטרסון להתפתחות הכלכלית והפוליטית של מדינת הולדתו, ג'מייקה. הוא שימש כיועץ מיוחד למייקל מנלי, ראש ממשלת ג'מייקה, מ-1972 עד 1979 בזמן שהיה פרופסור באוניברסיטת הרווארד. פטרסון חש מחויבות לעבוד בשתי העבודות. הוא חילק את זמנו בין ג'מייקה לארצות הברית. הוא טס לעיתים קרובות לג'מייקה למחרת הרצאתו האחרונה באוניברסיטה.[10]

פטרסון ידוע בעיקר בזכות מחקריו על הקשר בין עבדות למוות חברתי. תרומות אחרות שלו כוללות סוציולוגיה היסטורית וכתיבה בדיונית בנושאי פוסט-קולוניאליזם. פטרסון השקיע זמן בניתוח שיקולים אתיים של מלגות מדעי החברה.[11]

באוקטובר 2015 קיבל את מדליית הזהב על שם מסגרייב כהוקרה על תרומתו לספרות.[12] בשנת 2020 מונה לחבר במסדר הכבוד, הכבוד הלאומי השלישי בגובהו של ג'מייקה.[13]

שיוכים מקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2020: מסדר הכבוד, ג'מייקה. "על תרומתו הבינלאומית הבולטת לאקדמיה, ספרות איי הודו המערבית, סוציולוגיה והאפיסטמולוגיה של התרבות החברתית."[15]
  • 2016: פרס אניספילד-וולף לספר, על מפעל חיים.
  • 2015: מדליית הזהב על שם מסגרייב.
  • 1997: פרס הפקולטה של וולטר צ'נינג קאבוט, הרווארד
  • 1991: פרס הספר הלאומי לספר עיון.[2]
  • 1983: פרס הפקולטה של וולטר צ'נינג קאבוט, הרווארד
  • 1983: האגודה האמריקאית למדעי המדינה
  • 1983: פרס ראלף באנץ' מאוניברסיטת הווארד עבור המחקר הטוב ביותר על פלורליזם (זוכה שותף).
  • 1983: תרומה למלגה (לשעבר פרס סורוקין): האגודה הסוציולוגית האמריקאית.
  • 1965: הרומן הטוב ביותר באנגלית (הילדים של סיזיפוס): פסטיבל דקאר לאמנויות הכושים [כך במקור, Negro].

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Sociology of Slavery: Black Society in Jamaica, 1655-1838. 1967; 2022(2nd ed.).
  • Ethnic Chauvinism: The Reactionary Impulse. 1977.
  • Slavery and Social Death. 1982.
  • Freedom in the Making of Western Culture. 1991. Later renamed Freedom, Vol. 1: Freedom in the Making of Western Culture – winner of National Book Award
  • The Ordeal of Integration. 1997
  • Rituals of Blood: Consequences of Slavery in Two American Centuries. 1999.
  • Freedom: Freedom in the Modern World. 2006.
  • The Cultural Matrix: Understanding Black Youth (with Ethan Fosse). 2015.
  • The Confounding Island: Jamaica and the Postcolonial Predicament. 2019.
  • The Sociology of Slavery: Black Society in Jamaica. Wiley, 2022.
  • The Paradox of Freedom: A Biographical Dialogue (with David Scott) 2023

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Children of Sisyphus. 1965.
  • An Absence of Ruins. 1967.
  • Die the Long Day. 1972.

מאמרים ופרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורלנדו פטרסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Orlando Patterson".
  2. ^ 1 2 "National Book Awards – 1991". National Book Foundation. Retrieved March 24, 2012.
  3. ^ Contemporary Authors. New Revision Series. Vol. 84. Detroit: Gale. 2000. pp. 374–375. ISBN 978-0-7876-3094-2. OCLC 43416285.
  4. ^ Getachew, Adom (21 בספטמבר 2020). "Orlando Patterson and the Postcolonial Predicament". The Nation. נבדק ב-26 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Rosen, Isaac (1993). "Orlando Patterson 1940–". In Bigelow, Barbara Carlisle (ed.). Contemporary Black Biography. Vol. 4. Detroit: Gale. pp. 191–194. ISBN 978-1-4144-3543-5. OCLC 527366247.
  6. ^ Scott, David (1 במרץ 2013). "The Paradox of Freedom: An Interview with Orlando Patterson". Small Axe: A Caribbean Journal of Criticism. 17 (1): 96–242. doi:10.1215/07990537-1665461. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Williams, Richard (1995). "Orlando patterson interview". Sociological Forum. 10 (4): 653–671. doi:10.1007/BF02095773.
  8. ^ Author information at Peepal Tree Press.
  9. ^ Stoltz, Dustin (Fall 2018). "Four Questions for Orlando Patterson". Section Culture: Newsletter of the ASA Culture Section. 30 (3). נבדק ב-8 באוקטובר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Scott, David (1 במרץ 2013). "The Paradox of Freedom: An Interview with Orlando Patterson". Small Axe: A Caribbean Journal of Criticism. 17 (1): 96–242. doi:10.1215/07990537-1665461. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Greenland, Fiona; Steinmetz, George (2019). "Orlando Patterson, his work, and his legacy: a special issue in celebration of the republication of Slavery and Social Death". Theory and Society. 48 (6): 785–797. doi:10.1007/s11186-019-09371-3.
  12. ^ "Gold for Sly and Robbie", Jamaica Gleaner, 30 October 2015. Retrieved 1 November 2015.
  13. ^ Henry, Balford (7 באוגוסט 2020). "Orlando Patterson heads list of national honours awardees for 2020". Jamaican Observer. נבדק ב-16 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Orlando Patterson". AAPSS. 9 באוגוסט 2016. נבדק ב-8 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Henry, Balford (7 באוגוסט 2020). "Orlando Patterson heads list of national honours awardees for 2020". Jamaican Observer. נבדק ב-16 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)