אורפיאוס (בלט)

אורפיאוס (Orpheus) הוא בלט נאו-קלאסי בשלוש תמונות (tableaux) למוזיקה מאת איגור סטרווינסקי וכוריאוגרפיה מאת ז'ורז' בלנשין, שנוצר בהוליווד, קליפורניה בשנת 1947. היצירה הוזמנה על ידי אגודת הבלט, שבלנשין ייסד יחד עם לינקולן קרסטיין והיה מנהלה האמנותי. את התפאורות והתלבושות עיצב איסאמו נוגוצ'י.

מבנה

הצוות המקורי כלל 30 רקדנים: אורפיאוס; אאורידיקה; מלאך המוות האפל; אפולו; מנהיג הפוריות; מנהיג הבכחנטות; שמונה בכחנטות; תשע נשים בתפקידים שונים (חברות של אורפיאוס, פוריות, פלוטו, סאטיר ורוחות הטבע); ושבעה גברים כנשמות אבודות.

הפעילות מתחלת לשלוש תמונות ושנים-עשר פרקי מחול: (I. תמונה) אורפיאוס מבכה את אאורידיקה; אר מחול; מחול מלאך המוות; אינטרלוד. (II. תמונה): מחול הפוריות; אר מחול (אורפיאוס)/אינטרלוד/אר מחול, סיום; פָּה ד'אקסיון; פָּה דֵה דֶה; אינטרלוד; פה ד'אקסיון. (III. תמונה): אפותיאוזיס של אורפיאוס.

המוזיקה

המוזיקה היא בין המלודיות ביותר של סטרווינסקי. המנעד הדינמי רחב (מגיע עד פורטיסיסימו "fff" כשהבכחנטות משסעות את אברי אורפיאוס); אבל רוב הזמן התזמורת מנגנת בשקט וכמעט איננה עולה מעל מצו-פורטה.

גודל התזמורת הוא במידה רבה נאו-קלאסי; כמו בטהובן, כתב סטרווינסקי לצמדי כלי נשיפה מעץ (פרט לכך שכמו בטהובן בסימפוניה החמישית, הוסיף גם הוא פיקולו לשני החלילים). הצמצום הזה בכתיבה התזמורתית עומד, כמו בדינמיקה השקטה השולטת ב"אורפיאוס", בניגוד בוטה לפולחן האביב שלו, שנכתב 35 שנים קודם לכן. בטהובן השתמש בשלושה טרומבונים בסימפוניות החמישית והתשיעית שלו, יבוא מעולם המוזיקה האופראית; השימוש בשלושה טרומבונים התקבל מאז כדבר רגיל בתזמור של המאה ה-19 ועד ימינו אלה, אבל ב"אורפיאוס" סטרווינסקי מסתפק בשניים בלבד. טובה אין בפרטיטורה כלל. עוד שוני בולט מ"פולחן האביב" הוא היעדרם של כלי הקשה והשימוש בטימפניסט אחד בלבד.

לנבל תפקיד חשוב ב"אורפיאוס". מסורת ארוכת-ימים במוזיקה קלאסית קובעת, שדמותו של אורפיאוס נקשרת בכלי נגינה זה, שאותו משווים ללירה היוונית העתיקה. יש מקום לציין שתי דוגמאות חשובות לקשר הזה: האופרה של גלוק "אורפיאוס ואורידיקה" והפואמה הסימפונית של ליסט "אורפיאוס".

הנאו-קלאסיציזם של סטרווינסקי גולש לעיתים לפרודיה; אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך ביצירתו נמצאת ב"אר מחול" (אורפיאוס) בתמונה השנייה, שבה "סיציליאנה" אלגנטית להרכב מצומצם של נבל, טימפני, כלי מיתר וצמד אבובים (כשקרן אנגלית מחליפה את אחד האבובים אחרי האינטרלוד) מזכירה קונצ'רטו מתקופת הבארוק המאוחרת. מעניין לציין, שסטרווינסקי יצר גם פרודיה נאו-בארוקית - לסצנה שגם היא מתרחשת בשאול - ב"פרספונה" שלו משנת 1934.

היסטוריה

הצגת הבכורה התקיימה ב-28 באפריל 1948, במרכז למוזיקה ודרמה של עיריית ניו יורק, וכתוצאה ישירה ממנה הזמין יו"ר המרכז העירוני, מורטון באום, את בלנשין וקירשטיין להקים להקת בית. הלהקה החדשה נקראה (או שאגודת הבלט נקראה מחדש) ניו יורק סיטי בלט ובלנשין נשאר מנהל הבלט עד מותו.

התוכנית להופעה הראשונה של סיטי בלט במרכז העירוני, בניצוח המלחין, כללה את "אורפיאוס", "קונצ'רטו בארוקו" והבלט "סימפוניה בדו" והתקיימה ב-11 באוקטובר 1948.

העיצוב של נוגוצ'י ללירה של אורפיאוס אומץ על ידי סיטי בלט לסמלה הרשמי וכך נשאר.

ביקורות

• NY Times by John Martin (dance critic), April 29, 1948 ג'ון מרטין, מבקר מחול, ניו יורק טיימס] 29 באפריל 1948

מאמרים

• Sunday NY Times [John Martin (dance critic) ג'ון מרטין, ניו יורק טיימס, "אגודת הבלט" מציגה יצירת מופת ב"אורפיאוס"] 16 במאי 1948

<div class

• NY Times by John Martin (dance critic), January 17, 1949

קישורים חיצוניים

• Orpheus on the website of the Balanchine Trust