אטד החוף
 אטד החוף
| |
|---|---|
פרח אטד החוף
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | אטד |
| מין: | אטד החוף |
| שם מדעי | |
 Lycium schweinfurthiiDammer | |
| |
אֲטַד הַחוֹף (שם מדעי: Lycium schweinfurthii) הוא מין שיח דרום ים-תיכוני, לא מצוי, סבוך וקוצני עם ענפים קשתיים הגדל בחולות מישור החוף והנגב ממשפחת הסולניים[1][2]. הוא אחד מחמשת מיני האטד הגדלים בארץ ישראל[3]. האבחנה בין המינים האלה בישראל קשה ואולי אף בלתי אפשרית בשדה. ניתן להסתייע בצבע הפרי ובאזור התפוצה: בנגב גדל אטד ערבי שפריו אדום. במישור החוף גדל אטד החוף, שפריו שחור. בחבל הים-תיכוני גדל אטד אירופי שפריו סגול כהה.
בית גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטד החוף שכיח בחולות מיוצבים של עמק החוף ובמישור ימין שבקרבת דימונה. מין זה יכול להתמודד עם משטר המים של קרקע חולית במדבר, אבל לא עם תנועת החול. בעמק החוף הוא מופיע לרוב בחורש מפותח ושמור, ובסביבות קיסריה הוא אף מטפס עצי חרוב. לעיתים הוא גדל כשריד לחורש שנכחד[4].
בעונת הקיץ הוא עומד לרוב בשלכת וקראת סופה - בחודשים אוגוסט וספטמבר מלבלבים הפרחים.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיח זקוף, סבוך, קוצני וקירח של קרקעות חוליות בגובה 1 עד 5 מ'.
הגזעים והענפים מסועפים, סבוכים וקוצניים. הענפים החיצוניים קשתיים.
אין לוואים.
העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, מוארכים, רחבים בקודקודם (נראים קטומים) מצטמצמים לקראת בבסיסם, מעט בשרניים, אורכם אינו עולה כרגיל על ס"מ אחד[5].
הפרחים ערוכים בתפרחות סיומיות, דו-קרניות. הפרחים סדורים בקבוצות בנות 1 עד 3.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול ונכונים ובעלי עוקץ קצר[6].
הגביע ירוק מאוחה עלים, דמויי ספל כ-2 מ"מ אורכו וכן גם רוחבו, לעתים קרובות דו-שפתני. הגביע משתייר אבל אין הוא מתפרה (גדל עם הבשלת הפרי) ואינו סוגר את הענבה[7].
הכותרת מאוחת עלים, דמוית משפך או מסמר, אורכה 15 עד 2 ס"מ, בעלת צינור כותרת צר וארוך, הנפתח ל-5 אונות מעוגלות ומפושקות שאורכן כרבע מאורך הצינור. צבעה סגול חיוור או לבנבן שמשתנה לצבע קש עם התבגרותה.
האבקנים 5, קבועים באמצע צינור הכותרת, ואינם בולטים מתוך הכותרת. הם אינם הדוקים אל עמוד השחלה ואינם יוצרים סביבו קונוס אלא הם מפושקים פחות או יותר. הזירים דקים, דמויי חוט, ואינם קצרים מהמאבקים. הזירים קירחים, לפעמים יש שערות מעוטות פזורות לאורך הזירים, רק לא בבסיסם. באטד אדומי חלקם התחתון של הזירים שעיר ובעלי ציצית שערות צפופה[6].
השחלה עילית קבועה על דיסקוס, בעל 2 מגורות[6]. השליות זוויתיות, מספר הביציות גדול[8].
עמוד השחלה דק, הצלקת דמוית גולה או מחולקת ל-2 אונות קצרות.
הפרי ענבה שחורה, עסיסית ודביקה שמכילה מספר זרעים. הפירות נאכלים ומופצים על ידי ציפורים כגון בולבולים וזנבנים[5].
העלווה מצויה כל השנה. הפריחה נמשכת כל השנה, בהתאם ללחות הקרקע, עיקרה בחורף ודלילה בשאר השנה[2].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
פירות אטד החוף
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אטד החוף, באתר NCBI (באנגלית)
- אטד החוף, באתר צמח השדה
- אטד החוף, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אטד החוף, באתר GBIF (באנגלית)
- אטד החוף, באתר The Plant List (באנגלית)
- אטד החוף, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lycium shawii, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 אטד החוף, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ אטד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 83-85
- ^ 1 2 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 16-18
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 397-9
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 588
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 387
