אטד ערבי
 אטד ערבי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | אטד |
| מין: | אטד ערבי |
| שם מדעי | |
 Lycium shawiiרומר ושולטס, 1819 | |
| |
אָטָד עֲרָבִי (שם מדעי: Lycium shawii, שם נרדף: Lycium arabicum Boiss) הוא מין עץ קטן (לא בישראל) או שיח מצוי, מדברי, תרמופילי (אוהב חום) וקוצני ממשפחת הסולניים[2]. בישראל הוא משיר את עליו בקיץ ופורח, לעיתים ללא עלים, לפני בוא הגשמים[3]. הוא אחד מחמשת מיני האטד הגדלים בארץ ישראל[4]. האבחנה בין המינים האלה בישראל קשה ואולי אף בלתי אפשרית בשדה. ניתן להסתייע בצבע הפרי ובאזור התפוצה: בנגב גדל אטד ערבי שפריו אדום. במישור החוף גדל אטד החוף, שפריו שחור. בחבל הים-תיכוני גדל אטד אירופי שפריו סגול כהה.
בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפוס תפוצתו של אטד ערבי הוא מזרח סהרו-ערבי ומזרח סודני. ותפוצתו הטבעית משתרעת מסיציליה ועד כריתים ומלוב ומצרים עד דרום אפריקה ועד ומערב הודו[2].
בישראל מצוי אטד ערבי בכל חבלי המדבר החם לעיתים קרובות יחד עם מיני שיטה: בצפון הנגב ומערבה בהר הנגב, בדרום הנגב, במדבר שומרון, במדבר יהודה, בערבות הירדן, בבקעת ים-המלח, בערבה, במואב ובאדום[5][6].
הוא גדל במגוון מעונות: בערוצים סלעיים או בסדקי סלעים, במדרונות אבניים, ובוואדיות, ובמשורי לס[7]. בגלל קוצניותו הרבה מגדלים אותו כצמח משוכות בין חלקות בנגב הצפוני.
מיני האטד מופיעים לעיתים קרובות בקבוצות צפופות וגדולות עד עשרות מטרים רבועים. זו תוצאה של לבלוב מהשורשים - התאמה להישרדות במשטר שיטפונות המדבר ובתי גדול מופרים בחבל הים תיכוני (אטד החוף, אטד אירופי), בהם אם נפגע הצמח אז שורשיו יכולים לשוב וללבלב. האטד ירוק-עד, אבל משיר את עליו בתקופות יובש ארוכות ומלבלב שוב עם רדת הגשמים[7].
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיח זקוף, קוצני בגובה 1 עד 2 מ'[8]. עוקצי הפרחים, הגביע, הענפים הצעירים והעלים הם אפרפרים ומכוסים שערות פשוטות וקצרות (סימן מבחין), לעתים רחוקות קירחים[5].
הגזעים והענפים מסועפים, סבוכים וקוצניים. הענפים החיצוניים קשתיים. צבע הענפים הדקים יחסית הוא לבן-שנהב מבריק[3].
אין לוואים.
העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, בשרניים במקצת, מוארכים, רחבים בקודקודם (נראים קטומים), אורכם אינו עולה כרגיל על ס"מ אחד[7].
הפרחים בודדים או ערוכים בתפרחות סיומיות, דו-קרניות. הפרחים פזורים יחידים או בזוגות לאורך הענפים, במיוחד בחלקם העליון.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול ונכונים ובעלי עוקץ קצר[9].
הגביע ירוק מאוחה עלים, דמוי צינור וקצר עד 5 מ"מ בלבד, בעל 5 שיניים שוות זו לזו. הגביע משתייר אבל אין הוא מתפרה (גדל עם הבשלת הפרי) ואינו סוגר את הענבה[5].
הכותרת מאוחת עלים, דמוית משפך או מסמר, אורכה אינו עולה על 2 ס"מ, בעלת צינור כותרת ארוך מאוד, הנפתח ל-5 אונות מעוגלות ומפושקות שקצרות פי 4 מאורך הצינור. צבעה תכול או סגול חיוור או לבנבן שמשתנה לצבע קש עם התבגרותה.
האבקנים 5, קבועים באמצע צינור הכותרת, בולטים מתוכו. הם אינם הדוקים אל עמוד השחלה ואינם יוצרים סביבו קונוס אלא הם מפושקים פחות או יותר. הזירים דקים, דמויי חוט, ואינם קצרים מהמאבקים. הזירים קירחים, לפעמים יש שערות מעוטות פזורות לאורך הזירים, רק לא בבסיסם. באטד אדומי חלקם התחתון של הזירים שעיר ובעלי ציצית שערות צפופה[9].
השחלה עילית קבועה על דיסקוס, בעל 2 מגורות[9]. השיליות זוויתיות, מספר הביציות גדול[10].
עמוד השחלה דק, הצלקת דמוית גולה או מחולקת ל-2 אונות קצרות.
הפרי ענבה עגולה ואדומה, עסיסית ודביקה שמכילה מספר זרעים. הפירות נאכלים ומופצים על ידי ציפורים כגון בולבולים וזנבנים[7].
הפריחה נמשכת כל השנה, בהתאם ללחות הקרקע, עיקרה בחורף (מנובמבר עד יוני) ודלילה בשאר השנה[8].
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אטד ערבי, באתר NCBI (באנגלית)
- אטד ערבי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- אטד ערבי, באתר צמח השדה
- אטד ערבי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אטד ערבי, באתר Tropicos (באנגלית)
- אטד ערבי, באתר GBIF (באנגלית)
- אטד ערבי, באתר The Plant List (באנגלית)
- אטד ערבי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אטד ערבי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Lycium shawii, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 83-85
- ^ אטד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 588
- ^ אטד ערבי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 4 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 16-18
- ^ 1 2 אבי שמידע, מדריך פרחי הבר בישראל, צמחיית המדבר, כרך ב, ירושלים: בית הוצאה כתר, 1988, עמ' 272
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 397-9
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 387
