איבון ורה
 | |
| לידה |
19 בספטמבר 1964 בולאוואיו, רודזיה הדרומית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 2005 (בגיל 40) טורונטו, קנדה |
| מדינה |
זימבבואה |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות | מ-1992 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
איבון ורה (באנגלית: Yvonne Vera; 19 בספטמבר 1964 – 7 באפריל 2005) הייתה סופרת מזימבבואה.[1] ספרה הראשון שיצא לאור היה אוסף סיפורים קצרים, מדוע אינך מגלף חיות אחרות (1992), ואחריו יצאו חמישה רומנים: נהנדה (1993), ללא שם (1994), מתחת ללשון (1996), פרפר נשרף (1998), ובתולות האבן (2002). הרומנים שלה ידועים בפרוזה הפואטית שלהם, בחומר הקשה ובדמויות הנשים החזקות שלהם, והם נטועים היטב בעברה הקשה של זימבבואה. מסיבות אלה, היא נחקרה והוקרה רבות על ידי אלו הלומדים ספרות אפריקאית פוסט-קולוניאלית.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורה נולדה בבולוואיו, מה שהיה אז דרום רודזיה, לג'רי ורה ואריקה גווטאי.[3] בגיל שמונה היא עבדה כקוטפת כותנה ליד הארטלי.[4] היא למדה בתיכון מזיליקזי ולאחר מכן לימדה ספרות אנגלית בתיכון נג'ובה, שניהם בבולוואיו. ב-1987 היא היגרה לקנדה שם נישאה לג'ון חוזה, מורה קנדי שאותו פגשה בזמן שלימד בנג'ובה. בשלב מסוים בסוף שנות ה-80, ורה אובחנה כנשאית HIV, אך מעולם לא שיתפה את המידע הזה במהלך חייה.[5] באוניברסיטת יורק, טורונטו, קנדה היא השלימה תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט, ולימדה ספרות.[6]
ב-1995 נפרדה ורה מבעלה וחזרה לזימבבואה. בשנת 1997 היא הפכה למנהלת של הגלריה הלאומית של זימבבואה בבולוואיו, גלריה המציגה כישרונות מקומיים החל מזה של אמנים מקצועיים ועד לילדי בית ספר. היא התפטרה במאי 2003 בגלל עצירת המימון הממשלתי, יציאה של אמנים מקומיים וירידה במספר המבקרים.[7] בשנת 2004, ורה חזרה לקנדה והתגוררה עם בעלה לשעבר כדי להשיג טיפול למחלתה. היא נפטרה ב-7 באפריל 2005 מדלקת קרום המוח הקשורה לאיידס.[6][8]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1994: פרס הסופרים של חבר העמים (אפריקה) ופרס הספרות של מוציאים לאור בזימבבואה, על "Without a Name"
- 2002: פרס מקמילן לסופרים אפריקאים עבור "The Stone Virgins"[9]
- 2003: פרסי הצטיינות לאמנויות ליצירה הכתובה הטובה ביותר.[10]
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן לימודיה באוניברסיטה, ורה שלחה סיפור למגזין טורונטו: המוציא לאור ביקש עוד, אז היא התיישבה לכתוב.[11] אוסף הסיפורים הקצרים שלה, "למה אתה לא מגלף חיות אחרות", פורסם ב-1992. אחריו באו חמישה רומנים:
- נהנדה (ספרי באובב, 1993), נבחר לפרס סופרים של חבר העמים[12]
- ללא שם (ספרי באובב, 1994), זכה בפרס סופרי חבר העמים לאפריקה[11] ובפרס הספרותי של הוצאת זימבבואה[12]
- מתחת ללשון (ספרי באובב, 1996)[13]
- שריפת פרפר (1998), זכה בפרס הספרותי הגרמני, LiBeraturpreis, בשנת 2002
- בתולות האבן (2002), זכה בפרס מקמילן לסופרים לאפריקה; יצא באנתולוגיה הבנות החדשות של אפריקה בעריכת מרגרט באסבי, 2019[14]
בזמן מותה ורה עבדה על רומן חדש, Obedience, שמעולם לא פורסם.[15] יצירות אחרות שלה פורסמו בזימבבואה, קנדה ובכמה מדינות נוספות, כולל תרגומים לספרדית, איטלקית ושוודית.
ורה כתבה באובססיביות, לעיתים קרובות במשך 10 שעות ביום, ותיארה את הזמן שבו היא לא כתבה כ"תקופה של צום".[11] עבודתה הייתה נלהבת ולירית. היא לקחה על עצמה נושאים כמו אונס, גילוי עריות ורצח תינוקות ואי שוויון מגדרי בזימבבואה לפני ואחרי מלחמת העצמאות של המדינה ברגישות ובאומץ לב. היא אמרה: "אשמח להיזכר כסופרת שלא חששה למילים והייתה בעלת אהבה עזה לאומה".[11] בשנת 2004 הוענק לה פרס PEN טוכולסקי השוודי "על קורפוס של יצירות העוסקות בנושאי טאבו".
ורה גם ערכה מספר אנתולוגיות מאת סופרות אפריקאיות,[16] כולל Opening Spaces: an Anthology of Contemporary African Women's Writing (Heinemann African Writers Series, 1999).[17]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארכיון איבון ורה מוחזקים בארכיון ובאוספים מיוחדים של קלרה תומאס, ספריות אוניברסיטת יורק, טורונטו, אונטריו
- ראיון עבור Financial Gazette, - 2002
- ג'יין ברייס, ראיון עם איבון ורה, Bulawayo, זימבבואה, 1 באוגוסט 2000. פורסם ב"סימן וטאבו" (Harare: Weaver Press, 2002).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Yvonne Vera | Books | The Guardian". amp.theguardian.com. נבדק ב-2022-05-26.
- ^ "African literature - The influence of oral traditions on modern writers | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). נבדק ב-2022-05-26.
- ^ Zim author Yvonne Vera dies, News24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Yvonne Vera, Under the tongue, Harare : Baobab Books, 1996, ISBN 978-0-908311-93-4
- ^ Vera, Yvonne - York University Libraries Clara Thomas Archives & Special Collections, atom.library.yorku.ca
- ^ 1 2 Habila, Helon (2005-04-27). "Yvonne Vera". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-01.
- ^ "Yvonne Vera, Zimbabwean author". Wide-ranging Radio Netherlands' interview.
- ^
Dunphy, Catherine (30 במאי 2005). "Yvonne Vera, 40: A powerful voice quelled". Toronto Star.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Habila, Helon (2005-04-27). "Yvonne Vera". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-01.
- ^ "NAMA Awards 2003". Pindula (באנגלית). 25 בפברואר 2018. נבדק ב-30 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4
Habila, Helon (27 באפריל 2005). "Obituary: Yvonne Vera". The Guardian. נבדק ב-8 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Vera, Yvonne (1996). Under the Tongue. Harare: Baobab Books. p. biographical notes. ISBN 0-908311-93-1.
- ^ Vera, Yvonne (1996). Under the Tongue (באנגלית). Baobab Books. ISBN 978-0-908311-93-4.
- ^ Magwood, Michele (5 ביולי 2019). "'New Daughters of Africa' is a powerful collection of writing by women from the continent". Wanted. נבדק ב-16 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vera, Yvonne - York University Libraries' Clara Thomas Archives & Special Collections". atom.library.yorku.ca. נבדק ב-8 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
"Zim author Yvonne Vera dies". News24.com. 9 באפריל 2005. נבדק ב-27 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Opening Spaces: an Anthology of Contemporary African Women's Writing at Amazon.