איי (פרעה)

איי
לידה	המאה ה־14 לפנה״ס; אכמים, מצרים
פטירה	1319 לפנה"ס; תבאי, מצרים
מקום קבורה	WV23, עמק המלכים
מדינה	מצרים העתיקה
תארים	פרעה
בנות זוג	טאיא אנכי שנה-אמון ;
ילדים	Mutbenret, נפרטיטי
	1324 לפנה״ס – 1320 לפנה״ס; (כ־4 שנים)
	→ תות ענח' אמון חרמחב ←

איי (בשם המלכותי: חפר-חפרורו-רע; מלך בסביבות השנים 1327–1323 לפנה"ס או 1323–1319 לפנה"ס, בהתאם לשיטת התיארוך) היה פרעה מצרים העתיקה, השליט הלפני-אחרון של השושלת ה-18. לפני שעלה לכס המלוכה בגיל מתקדם, שימש איי כפקיד חצר בכיר, מפקד חיל המרכבות יועץ פוליטי ראשי, והיה הכוח המניע והמשפיע ביותר מאחורי הקלעים במהלך שלטונם של שלושה פרעונים: אמנחותפ השלישי, אחנתון ותות ענח' אמון.^[1]

פירוש שמו המלכותי של איי – "חפר-חפרו-רא" – הוא "נצח הם הצהרותיו של רע" בעוד שפירוש שמו מלידה – "איי-איט-נטג'ר" – הוא "איי, אביו של האל"

מוצאו ועלייתו בחצר המלוכה

המחקר האגיפטולוגי המודרני מצביע על כך שאיי נולד בעיר אחמים (Akhmim) והיה בנם של יויא (Yuya), פקיד חצר משפיע ביותר בתקופת אמנחותפ השלישי, ושל אשתו תויו (Tjuyu). אם זיהוי זה מדויק, איי היה אחיה של המלכה העוצמתית תיה (אשתו הראשית של אמנחותפ השלישי), ובכך החזיק בקרבה משפחתית ישירה לשושלת המלוכה.^[2]

במהלך תקופת שלטונו של אחנתון והמעבר לעיר הבירה החדשה אל-עמארנה, החזיק איי בתואר הדתי הבכיר "אבי האל" (It-Netjer). חוקרים רבים מפרשים תואר זה כעדות לכך שאיי היה אביה של המלכה נפרתיתי (אשתו של אחנתון). איי השתלב במנגנון השלטוני, בנה לעצמו קבר מפואר באל-עמארנה (בו נחרט "ההמנון הגדול לאתון"), וזכה להערכה עצומה מצד המלך.

תקופת תות ענח' אמון ופרשת המכתבים החיתיים

לאחר מותו של אחנתון ובתום תקופת מעבר קצרה, עלה לכס המלוכה הילד תות ענח' אמון בגיל 9 בלבד. בשל גילו הצעיר של המלך, מונה איי ליועץ הראשי ולעוצר הממלכה בפועל, כשהוא חולק את ניהול המדינה עם מפקד הצבא הגנרל חרמחב. איי היה האדריכל הפוליטי שהוביל את נטישת אל-עמארנה, החזרת עיר הבירה לתבאי, וביטול הרפורמה הדתית של אחנתון לטובת שיקום מקדשי האל אמון הממסדיים.^[3]

כאשר נפטר תות ענח' אמון באופן פתאומי בגיל 19 ללא יורשים, נוצר חלל פוליטי חריף. אלמנתו הצעירה של תות ענח' אמון, המלכה אנכסנון אמון, ביקשה למנוע מאיי הקשיש או מחורמחב הגנרל לתפוס את השלטון. היא שלחה מכתב נואש (המתועד בארכיון העיר חתושה) למלך החתים סופילוליומש הראשון, בו כתבה: "בעלי מת ואין לי בן. אומרים כי לך יש בנים מרובים. אם תשלח לי את אחד מבניך, הוא יהפוך לבעלי ולמלך מצרים. לעולם לא אקח את אחד מעבדיי כדי לעשותו לבעלי". המלך החיתי שלח את בנו, הנסיך זננזה, אך זה נרצח באופן מסתורי מיד עם הגעתו לגבול מצרים, ככל הנראה בהוראה ישירה של איי או חורמחב שביקשו לסכל התערבות זרה במלוכה.

בעקבות רצח הנסיך החיתי, תפס איי את הריבונות. כדי ללכד את מעמדו ולזכות בלגיטימציה דתית ופוליטית, מיהר איי לשאת את המלכה האלמנה אנכסנון אמון (אף על פי שהיה ככל הנראה סבה או דודה). בקברו של תות ענח' אמון (קבר KV62) מופיע ציור קיר מפורסם וייחודי בו מתואר איי כשהוא חובש כבר את הכתר המלכותי ומבצע את טקס "פתחו של פי המומיה" עבור תות ענח' אמון המנוח – תפקיד השמור באופן מסורתי אך ורק לבן המלך וליורש העצר הרשמי.^[4]

שלטונו ומחיקת זכרו

שלטונו של איי כפרעה נמשך כארבע שנים בלבד, עקב גילו המתקדם בעת עלייתו לכס. בתקופתו הקצרה הוא המשיך במפעלי הבנייה לשיקום הדת הישנה בתבאי ולוקסור, וניהל מספר עימותים צבאיים מול החתים בסוריה כנקמה על המשבר הדיפלומטי. איי מינה לפקיד חצר בכיר אדם בשם נח'תמין, שהיה ככל הנראה נכדו או בנו, במטרה לסמן אותו כיורשו הבא, תוך עקיפת הגנרל חורמחב.

עם מותו של איי (בסביבות 1319 לפנה"ס), ניצל הגנרל חורמחב את עוצמתו הצבאית, תפס את השלטון והפך לפרעה האחרון של השושלת ה-18. חורמחב, שראה באיי ובבני משפחתו חלק בלתי נפרד מ"חרפת תקופת עמארנה", ביצע נגד איי תהליך שיטתי של מחיקת זיכרון (Damnatio Memoriae). חורמחב פלש לקברו המלכותי של איי בעמק המלכים (קבר KV23), ניפץ לחתיכות את סרקופג האבן האדום שלו, וגרד לחלוטין את פניו ואת שמותיו של איי מכל קירות הקבר ומפסליו, כדי להשמיד את נשמתו על פי האמונה המצרית ולמנוע את זכרו בדברי הימים של מצרים.

לקריאה נוספת

Reeves, Nicholas. Akhenaten: Egypt's False Prophet. Thames & Hudson, 2001.
Wilkinson, Richard H.; Weeks, Kent R. The Oxford Handbook of the Valley of the Kings. Oxford University Press, 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איי בוויקישיתוף

איי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

↑ Aidan Dodson and Dyan Hilton, The Complete Royal Families of Ancient Egypt, Thames & Hudson, 2004, p. 144.
↑ Dodson and Hilton, The Complete Royal Families, p. 146.
↑ Nicholas Reeves, Akhenaten: Egypt's False Prophet, Thames & Hudson, 2001, p. 182.
↑ Richard H. Wilkinson and Kent R. Weeks, The Oxford Handbook of the Valley of the Kings, Oxford University Press, 2016, p. 222.

הקודם: תות ענח' אמון	פרעוני מצרים	הבא: חרמחב

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] Aidan Dodson and Dyan Hilton, The Complete Royal Families of Ancient Egypt, Thames & Hudson, 2004, p. 144.

[2] Dodson and Hilton, The Complete Royal Families, p. 146.

[3] Nicholas Reeves, Akhenaten: Egypt's False Prophet, Thames & Hudson, 2001, p. 182.

[4] Richard H. Wilkinson and Kent R. Weeks, The Oxford Handbook of the Valley of the Kings, Oxford University Press, 2016, p. 222.

[1]

[2]

[3]

[4]