עמק המלכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תבאי העתיקה והנקרופוליס
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Valley of the Kings (Luxor, Egypt).jpg
מקדש עמק המלכים
מדינה מצריםמצרים  מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
חלק מתוך הנקרופוליס של תבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 25°44′25″N 32°36′08″E / 25.74025°N 32.602358°E / 25.74025; 32.602358
מפת עמק המלכים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

עמק המלכים או וואדי אל מוּלוּכּערבית: وادي الملوك; בקופטית: ϫⲏⲙⲉ) הוא עמק הנמצא במצרים ובו קברים אשר נבנו לפרעוני הממלכה החדשה, שליטי השושלות ה-18 עד ה-20.

העמק ממוקם בנקרופוליס של תבאי בגדתו המערבית של נהר הנילוס ממול תבאי (לוקסור של ימינו). העמק, אשר שימש כמקום קבורה מלכותי בין השנים 1539 לפנה"ס ל-1075 לפנה"ס, מכיל כ-65 קברי פרעונים שהתגלו עד כה. הקבורה בעמק באה ככל הנראה לתת מענה לבעיית שוד הקברים אשר נפוצה בקברים הקדומים של הפרעונים - הפירמידות.

העמק מחולק בחלוקה פנימית לעמק מזרחי ועמק מערבי, כאשר מרבית הקברים המפורסמים ממוקמים בזה המזרחי. בעמק המערבי ישנו קבר אחד בלבד הפתוח לציבור הרחב והוא קברו של הפרעה איי, יורשו של תות ענח' אמון.

ב 1979 הוכרז העמק ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.[1]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הקבורה טרום הממלכה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתקופת השושלות הראשונות, נחצבו קברים חשובים באבן ועליהם הקימו מבנים דמויי שולחן שנקרא מסטבה. מבנים אלו התפתחו ברבות הימים לפירמידות המצויות עד היום המישור של גיזה ששימש כנקרופוליס [2] בתקופות הראשונות. בנוסף לקברים המלכותיים, נבנו כאן גם מקדשים ששימשו להכנת המת לקבורה ולהבאת מנחות שישמשו אותו בעולם הבא לאחר מותו.

לקראת סיום תקופת הביניים הראשונה, בימי השושלת ה-11, כאשר מצרים הייתה עדיין מחולקת לנסיכויות מחוזיות, שורה של מלכים בשם אנטפ (Intef) שמלכו בתבאי, נקברו בקברי שורה בשם סף-אל-וואבה ב El-Tarif הנמצא בגדה השנייה של הנילוס מול תבאי. בסמוך אליהם נמצאו מקדשי מוות ששירתו את בית הקברות הזה.

בסיום תקופת הביניים הראשונה ותחילת הממלכה התיכונה (שושלות 11 ו-12), חלו שנויים במנהגי הקבורה של שכבת השלטון המצרית. מנטוהטפ II (Mentuhetep II), יצר לעצמו במערב דיר-אל בחרי, אזור קבורה עם מקדש ומזבח ושביל שהוביל לתוך קבר חצוב בעומק הסלע. אנשי המפתח של תבאי התחילו לקבור את בני משפחם בגדה המערבית של הנילוס על יד מערכת הקבורה הזו בדיר אל בחרי, ובבתי קברות נוספים, במבנים חצובים בצלעות הגבעות.

בסוף תקופת הביניים השנייה בני המלכות נהגו להיקבר ב Dira' Abu al Naja. קברים אלו כמעט לא נחקרו אולם אוזכרו בפפירוס אבוט.

תקופת הממלכה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הראשון להיקבר בתחומי בית הקברות הענק היה תחותמס הראשון והאחרון היה רעמסס התשיעי[3].

בתחילת דרכו שימש העמק גם כמקום קבורתם של אצילים נבחרים כמו גם של נשותיהם וילדיהם של הפרעונים. אולם בתקופת מלכותו של רעמסס הראשון החלה קבורת הנשים בעמק המלכות, אתר אשר הפך למקום קבורתן הקבוע של הנשים החשובות בממלכה.

כתובות קיר אשר נמצאו על קירותיהם של חלק מהקברים מעידות כי בתקופת האימפריה הרומית היה המקום ידוע והיווה אטרקציה תיירותית לבאי הממלכה.

מספור הקברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים לציין את הקברים באותיות KV ומספר כשמספר הקבר מסמל את סדר גילויו (למשל, הקבר של תות ענח' אמון הוא KV62 קברו של תות ענח' אמון (אנ') ). הקברים בעמק המערבי (4 במספר) מצוינים באותיות WV.

שיטת מספור זו של הקברים נקבעה ב 1827 ע"י ג'ון גארדנר וילקינסון . וילקינסון כתב מספרים בכניסה של 21 הקברים שהיו ידועים בתקופתו על פי מיקומם בעמק, החל מהכניסה לכוון דרום ומערב .

חוקרים נוספים אשר חקרו את העמק השתמשו בשיטות אחרות, אולם שיטת וילקינסון היא היחידה שבה משתמשים גם כיום.[4]

מבנה גיאוגרפי וגיאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק המלכים ברמה של תבאי

עמק המלכים ממוקם בגדה המערבית של הנילוס, הוא מורכב משני עמקים, מערבי ומזרחי. כוונם הכללי הוא צפון מזרח.

העמק משתרע על פני כ-300 מ' הוא חוצה רמה שנוצרה ע"י משקעים של אבן גיר ומרבצים של חוואר ופצלים. גשמים עזים בתקופת הפלייסטיקן חרצו עמקים ברמה ונקזו את המים לעמק הנילוס.

איכות אבן הגיר משתנה, מחומר קשיח ביותר לחומר פריך. המרבצים בדרך כלל, הנם רכים למדי.

בהתאם לכך, תנאי העבודה של הבנאים השתנו בין הקברים השונים. הארכיטקטורה של הקברים הושפעה מתנאי השטח ולפעמים נוצר הצורך לשנות את תכנית הקבר תוך כדי עבודה.

הפצלים רכים במיוחד ונוטים לספח מים ולהתנפח. בעבר נוצרו נזקים לקברים מסוימים עקב כך.

בשטח מוטבעים סלעי צור קשים ושחורים. כנראה שהבנאים השתמשו בהם לעבודת החציבה. בכל אופן, ברור שמתחתם לא נבנה דבר.[5]

בנוסף, למרות שיש מעט מאד גשם באזור זה של מצרים, במשך אלפי השנים שעברו, בעקבות סערות ברקים היו שיטפונות פתע (לפחות 7) שהציפו את העמק ודרדרו קרקע ואבנים ובכך סתמו וכיסו קברים שונים. למעשה נראה שהעמק בימי השושלת ה-18 היה נמוך יותר בכ-5 מטרים יחסית לעמקו הנוכחי. כלומר קברים מאוחרים יותר נחפרו בתוך הסחופת בעוד שהראשונים נחצבו בסלע המקורי.[6]

(כך למשל מסבירים את מציאת קברו של תות ענח' אמון השלם - כיון שמיקומו היה בנקודה שצברה תילים של סחופת ולכן נסתתר מעין שודדים אפשריים).[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמק המלכים בוויקישיתוף


Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה ובנושא גאוגרפיה של מצרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ UNESCO World Heritage Centre, Ancient Thebes with its Necropolis, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
  2. ^ Historical Development of Royal Cemeteries outside Thebes and inside Thebes (Early Dynastic-Second Intermediate Period) - Theban Mapping Project, web.archive.org, ‏2006-11-11
  3. ^ Valley of the Kings | archaeological site, Egypt, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  4. ^ Tomb Numbering Systems in the Valley - Theban Mapping Project, web.archive.org, ‏2007-02-12
  5. ^ Geography and Geology of the Valley - Theban Mapping Project, web.archive.org, ‏2006-11-11
  6. ^ Judith M. Bunbury, Geology of the Valley of the Kings, The Oxford Handbook of the Valley of the Kings, 2015
  7. ^ סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק, Tutankhamun's Treasures (Full Episode) | Lost Treasures of Egypt