אימפריום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אימפריום (imperium) הוא מושג ששימש ברומא העתיקה לציון הסמכות, העוצמה והרשות לצווֹת שהוענקו לשליטי המדינה בתקופת המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית, והקיסרות הרומית המוקדמת.

מובן אחר של המונח היה בהקשר של שליטה בשטח. המונח אימפריום רומנום (Imperium Romanum) משמעו היה שטח שבשליטת האימפריה הרומית, כשהכוונה היא לכל חלק בעולם בו שלטה רומא. המונח המודרני של אימפריה התפתח ממובן זה.

תקופת המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המונח הוא בתקופת המלוכה הרומית, כאשר המלך הרומי היה בעל שררה שכונתה אימפריום במדינה. לאחר מותו של המלך, יורשו היה צריך לקבל אישור מחודש לאימפריום מאספת הקוריות. יחד עם זו האישור היה כנראה רשמי בלבד. לאחר שקיבל המלך החדש את האימפריום מידי העם הוא קיבל למעשה את הסמכות לשלוט במדינה ובעם כראות עיניו. בין שלטון מלך למלך היה קיים מלך זמני, אינטררקס, שנבחר מקרב הסנאט הרומי, והיה בעל אימפריום זמני עד בחירתו של המלך החדש.

לאחר יסוד הרפובליקה הרומית וגירוש המלכים, הועברה סמכות האימפריום לידי פקידים נבחרים של העם, המגיסטראטים, ובראשם הקונסולים. האימפריום העניק למגיסטראטים את הסמכות והכוח לפעול כראשי המדינה. בניגוד לתקופת המלוכה, שבה היה האימפריום מוחזק למשך כל תקופת חייו של השליט, תוקפה של סמכות האימפריום הייתה מותנה ברפובליקה לשנת כהונתו של המגיסטראט, ובסוף השנה בטלה סמכות זו.

תקופת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות האימפריום בתקופת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרפובליקה שימש המושג כסמל הסמכות, העוצמה והרשות לצווֹת שהוענקו למגיסטראטים, נושאי משרות, על–ידי המדינה, לצורך פיקוד על צבא, שיפוט, תחום מגיסטראט מסוים, סמכות ענישה, או שליטה בשטח. כמו בתקופת המלוכה קבלת האימפריום הייתה מותנה אישור של אספת הקוריות.

האימפריום שימש כמונח המצביע על מאפיין של אנשים, או מידת הכוח שברשותם. אדם בעל אימפריום היה בעל סמכות מוחלטת בתוך תחום המגיסטראט שלו, וניתן היה להטיל וטו או לבטל החלטה שלו רק על–ידי אדם בעל אימפריום רב יותר.

סמכות האימפריום נתנה למחזיקה שלטון כמעט מוחלט מחוץ לחומת העיר רומא, אולם בתוך החומות רומא (intra pomperium) הוגבל כוחו, והאזרח היה יכול במקרים של איום בהוצאה להורג על ידי נשוא האימפריום, לפנות למשפט או בתקופה מאוחרת יותר לטריבון. במשך הזמן התקבע שהאימפריום חל רק במרחק קילומטר וחצי מהעיר רומא, ובתוך תחום זה נהנה מחזיק האיפריום מסמכות שיפוטית בלבד (נוסף לסמכויות שלטוניות אחרות שלא נבעו מסמכות האימפריום).

האימפריום ניתן באופן סדיר כל שנה לפקידים נבחרים, שבראשם עמדו הקונסולים. במקרי חרום נתמנו דיקטטור ומגיסטר אקוויטום שנהנו מאימפריום מורחב.

עם התרחבותה של הרפובליקה הרומית והצורך ההולך וגדל בפיצול נטל העבודה על המגיסטראטים, ושליחת נציבים לפרובינקיות הרומיות שיהיו בעלי סמכות חוקית לשלוט נוצרו משרות הפרומגיסטראטים. קונסולים ופראיטורים לשעבר, שלאחר סיום כהונתם ברומא קיבלו אימפריום מורחב (prorogare imperium) שמתוקפו יכלו לשמש כנציבים בפרובינקיות שימשו שם כפרומגיסטראטים כשהם נהנים משלטון כמעט מוחלט. מאוחר יותר נוצרו גם משרות פרוקוואיסטור (במקום קוואיסטור).

במינויים מיוחדים חריגים, כמו במינוי של גניאוס פומפיאוס מגנוס נגד קווינטוס סרטוריוס, זכה בעל האימפריום בדירוג אימפריום מאיוס (imperium maius), כלומר, אימפריום בדירוג שמעל לכל בעלי האימפריום האחרים (במקרה של פומפיאוס, גם הקונסולים) בתוך תחום הפיקוד שלהם (שלו היה "המוחלט בימים ובתוך 75 קילומטרים ביבשה").

סממני האימפריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריום של אדם, צוין בשתי דרכים בולטות: מגיסטראט קורולי או פרומגיסטרט נשא נס שנהב שבראשו סמל העיט כסמל אישי של משרתו. כל מגיסטרט כזה לווה גם בליקטורים, משמר אישי, שנשא את הפסקס—הסמל המסורתי של האימפריום והסמכות). מחוץ לפומריום—תחומה המקודש של רומא—נוספו גרזנים לפסקס, כדי לסמל את כוחו האימפריאלי של המגיסטראט להטיל עונש מוות מחוץ לרומא (בתוך הפומריום הוסרו הגרזנים). מספר הליקטורים שצעדו לפני אדם, היה עדות לדרגת האימפריום שלו. בשדה הקרב, מגיסטראט קורולי בעל אימפריום היה לובש אבנט אדום מעל כתפו, כשהוא נעוץ בחזית שריון החזה שלו. אנשים בעלי אימפריום היו זכאים גם לכסא קורולי בזמן כהונתם. סממנים אלו אומצו מסממני השלטון של המלך הרומי, שבתורם התבססו על התרבות האטרוסקית.

בעלי האימפריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת האימפריום של בעלי התפקידים השונים ברומא הייתה, על–פי מספר הליקטורים שניצבו בפניהם:

  • דיקטטור - 24 ליקטורים; 12 לפני הרפורמות של סולה. בגלל שלדיקטטור הייתה סמכות להעניש בעונש מוות גם בתוך גבולות העיר רומא, הליקטורים שלו לא הסירו את הגרזנים מהפסקס שלהם בתוך הפומריום.
  • קונסול - 12 ליקטורים
  • פראיטור - 6 ליקטורים, 2 בתוך רומא
  • מגיסטר אקוויטום (אדון הסוסים, סגנו של הדיקטטור) - 6 ליקטורים.
  • אידיל קורולי (aedilis curulis) - 2 ליקטורים. לאידיל הפלבאי (aedilis plebis) לא היה אימפריום ולכן הוא לא לווה בליקטורים.
  • פרומגיסטראט, אנשים שביצעו משימה מגיסטריאלית בלי שהחזיקו במשרה היו אף הם בעלי אימפריום בדרגה מקבילה למגיסטראט אותו מילאו. לדוגמה, אימפריום פרוקונסולרי היה שווה בערך לאימפריום קונסולרי, פרופראיטור היה שווה באימפריום שלו לפראיטור, וכן הלאה.

מעמד האימפריום בתקופת הקיסרות המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יסוד הקיסרות הרומית על ידי אוגוסטוס יצק זה את האימפריום הפרוקונסולרי, יחד עם סמכויות הטריבון וסמכויות אחרות, למשרה חדשה, הפרינקפס. במעשה זה יצר אוגוסטוס מעטה של חוקיות רפובליקנית לשלטון היחיד שלו. האימפריום הפך לנחלת הקיסר הרומי, ומעמד ה"אימפריום מאיוס" ו"הטריבון פוטסטס" הפכו לסימן מובהק של הפרינקיפס הרומים, ששאבו מהם את הסימוכין החוקיים לשלטונם.