אינקובוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של אינקובוס מ-1870.
הנרי פוסלי, "הסיוט" (Der Nachtmahr")‏, 1781. בציור מפורסם זה נראה אינקובוס ישוב על אישה חולמת.

לפי אגדות מימי הביניים, האינקובוס (incubus, ברבים:אינקובי, מהפועל הלטיני incubo או incubare - אינקוּבַּאר, שמשמעו "השוכב מעל") הוא שד בעל דמות גברית, שמפתה נשים לשכב עמו, או לחליפין לאנוס אותן בשנתן. האינקובוס יכול לשכב עם נשים כדי לעבר אותן, כמו באגדה על מרלין, ויכול לעתים להביאן עד לתשישות או למוות.

לאינקובוס קיימת מקבילה ממין נקבה המכונה סוקובוס (Succubus).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מלאוס מלפיקרום (Malleus Maleficarum), או "פטיש המכשפות", הסוקובי אוספות את הזרע מהגברים איתן הן שוכבות, והאינקובי משתמשים בו להפרית נשים. ילדים שנולדו כתוצאה מכך אמורים להיות יותר רגישים להשפעת שדים.

דמויות דומות לאינקובי מוזכרות לראשונה ברשימת שמות המלכים השוּמרים ב"כתבי לברטו" משנת 2400 לפנה"ס. נמצאה טבלה ובה נמנים שמו של גילגמש ושמו של אביו המוזכר כשד לילוּ. נאמר כי לילוּ מטריד ומפתה נשים בשנתם, והוא אחד מארבעה שדים שהיו שייכים למעמד ערפדים או סוג של רוחות רפאים. ואילו לילית, מהמיתולוגיה היהודית האזוטרית, היא שדה נשית המטרידה גברים ומופיעה בחלומות ארוטיים שלהם.

אפשרות אחת למקור האגדות היא אולי כהסבר לחוויות כגון חלומות בהקיץ או שיתוק שינה. או כתירוץ לעוררות מינית לילית או לקרי לילה. אפשרות נוספת היא שחלק מהקורבנות לכאורה של האינקובי הן קורבנות תקיפה מינית של ממש, והאנסים או קרובי המשפחה ייחסו את מעשי אונס לשדים כדי להימלט מעונש, או כדי לשמור כבוד המשפחה. אפשרות נספת היא לשמור סוד כמו גילוי עריות או ניאוף על ידי התערבות של "רוחות".

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשדים, לא קיים תיאור מדויק ואחיד למראם של האינקובי. למרות זאת, לרוב הם מתוארים כדמונים שעירים ונמוכים, ולעתים ניתנים להם אף מאפיינים חיצוניים אחרים של שדים כמו כנפיים שדיות המזכירות כנפי עטלף, קרניים, עיני נחש, טלפיים וכדומה. לפעמים, בדומה לסוקובוס, האינקובוס מתוארים כגברים יפים ומפתים בעלי מאפיינים חיצוניים המשויכים לשדים (כנפיים, קרניים וכדומה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Valerie I.J. Flint, The rise of magic in early medieval Europe, P.105

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]