גילגמש
גילגמש (במקור בילגמש 𒄑𒉈𒂵𒈩) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך. לפי "עלילות גילגמש", הוא היה אל למחצה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת שלטונו של גילגמש מתוארכת לסביבות אמצע האלף השלישי לפני הספירה. הוא נחשב, על־פי רוב המקורות, כבנו של המלך הקודם, לוגלבנדה, אם כי ברשימת המלכים השומרית נאמר דווקא כי אביו היה "רוח", מה שמוביל חוקרים רבים לשער כי הוא היה זר שתפס את השלטון בכוח. אמו, על־פי האגדה, הייתה האלה נינסון.
בתקופת מלכותו, הרחיב את גבולות שלטונו, וכבש בין השאר את העיר כיש לאחר שהביס את המלך אגא.
בשמו של גילגמש נקשרו אגדות רבות, והוא זכור בעיקר בזכות האפוס עלילות גילגמש, שהוא גיבורו. אפוס זה, שהוא מהיצירות המוקדמות ביותר של התרבות האנושית, מספר על ידידותו עם אנכידו, איש הפרא שנברא על ידי האלים במטרה להוות מתחרה שווה־כוח לגילגמש, בעקבות תפילותיהם של בני ארך, המתלוננים על שלטונו העריץ של גילגמש. על אף שאנכידו מופיע לראשונה כיריבו של גילגמש, לאחר שהשניים נלחמים זה בזה, ההערכה שהשניים רוחשים האחד לשני מביאה אותם להתיידד זה עם זה. הם מבצעים ביחד מעללי גבורה רבים ונלחמים ביצורים מופלאים שונים, עד אשר הם פוגעים בכבודה של האלה איננה, וכתוצאה מכך אנכידו נופל למשכב ומת. גילגמש, המוכה צער על מות ידידו, נעשה מוטרד מהמחשבה על מותו שלו, ויוצא למסע במטרה לבקש לעצמו חיי אלמוות.
במסעו הוא פוגש בדרכו את אחד מאבות אבותיו, אותנפישתים (המקביל בסיפורו לנח התנ"כי) שאכן זכה בעצמו לחיי אלמוות. אותנפישתים מספר לגילגמש את סיפור המבול, ומנחה אותו כיצד יוכל להשיג חיי אלמוות גם הוא. בהתאם להנחיותיו, גילגמש מוצא את הצמח אשר אכילתו תאפשר לו לחיות לנצח, אבל הוא נגנב ממנו על ידי נחש בטרם הוא מספיק לאכול ממנו, והוא נאלץ להשלים עם גורלו כבן-תמותה, וחוזר לעירו ארך. האפוס מסתיים בתיאור מותו של גילגמש.
בלוח הראשון ב"עלילות גילגמש" מפנה אותנו המספר אל תיבת הלוחות העשויה נחושת עם טבעת ארד, שבתוכה טמן גילגמש את הלוחות המספרים את עלילותיו, למען הדורות הבאים. התיבה היא 'מגילת היסוד' שנטמנה באבן הפינה של חומת העיר ארך, החומה הגדולה שאותה בנה גילגמש.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניצה אברבנאל, גילגמש - גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001
- ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאת עם עובד, 1996
- ש. שפרה, עלילות גלגמש: סיפור הידידות... בין גלגמש המלך וידידו אנכידו...,איור: מנשה קדישמן, בלהה קדישמן, הוצאת עם עובד, תש"ס, 2000.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - אישן תרור, תגלית: נחשפו קטעים חדשים של סיפורי גילגמש, באתר nrg, 16 באוקטובר 2015
- קטעים מתוך עלילות גילגמש, תרגום פרופ' גרינשטיין, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
- עלילות גלגמש בתרגום שאול טשרניחובסקי, באתר פרויקט בן-יהודה
- גילגמש והובבה גרסה א' (הרפתקאות ביער הארזים)
- גילגמש והובבה גרסה ב'
- גילגמש והשור האלוהי
- גילגמש ואגה
- מותו של גילגמש
- גילגמש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מלכי שומר | ||
| הקודם: דומוזיד "הדיג" |
שושלת ארך 1 מאה 27 לפנה"ס |
הבא: אורלוגל |
מסופוטמיה העתיקה 
| ||
|---|---|---|
| אימפריות/ממלכות | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק | |
| עילם | שושן • אנשאן | |
| האימפריה האכדית | אכד • מארי • גותים | |
| אמורי | איסין • לרסה | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • התקופה הנאו-בבלית • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| האימפריה האשורית | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל | |
| חורים | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים נוספים | ||
| מלוכה ושלטון | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה וספרות | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אותנפישתים • אנומה אליש • גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית | |
| שפות וכתב | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • עילמית • אכדית • ארמית • חורית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
| מיתולוגיה מסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המסופוטמי | אבגל • אדד • איננה • אנו • אנכי (אאה) • אנליל • אשור • מרדוך • נינורתה • נינטו • נינקאסי • נינתינוגה • נסרוך • נרגל • סין (ננה) • עשתר (אישתר) • שמש • תיאמת • תמוז |
|
| יצירות ספרותיות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה | |
| דתות | הדת הבבלית אשורית • הדת השומרית אכדית | |