גילגמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גילגמש
𒄑𒉈𒂵𒈩
לידה ארך
פטירה ארך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל של גילגמש מחזיק ראש אריה.
פסל של גילגמש משנת 2000 המוצב באוניברסיטת סידני
טבלה מעלילות גילגמש

גילגמש (במקור בילגמש בשומרית 𒄑𒉈𒂵𒈩) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך. לפי "עלילות גילגמש", הוא היה שני שלישים אל ושליש בן תמותה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שלטונו של גילגמש מתוארכת לסביבות אמצע האלף השלישי לפני הספירה. הוא נחשב, על־פי רוב המקורות, כבנו של המלך השלישי של ארך, לוגלבנדה, אם כי ברשימת המלכים השומרית נאמר דווקא כי אביו היה "רוח", מה שמוביל חוקרים רבים לשער כי הוא היה זר שתפס את השלטון בכוח. אמו, על־פי האגדה, הייתה האלה נינסון.

בתקופת מלכותו, הרחיב את גבולות שלטונו, וכבש בין השאר את העיר כיש לאחר שהביס את המלך אגא.

אפוס עלילות גילגמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עלילות גילגמש

בשמו של גילגמש נקשרו אגדות רבות, והוא זכור בעיקר בזכות האפוס עלילות גילגמש, שהוא גיבורו. אפוס זה, שהוא מהיצירות המוקדמות ביותר של התרבות האנושית, מספר על ידידותו עם אנכידו, איש הפרא שנברא על ידי האלים, במטרה להוות מתחרה שווה־כוח לגילגמש, בעקבות תפילותיהם של בני ארך, המתלוננים על שלטונו העריץ של גילגמש. על אף שאנכידו מופיע לראשונה כיריבו של גילגמש, לאחר שהשניים נלחמים זה בזה, ההערכה שהשניים רוחשים האחד לשני מביאה אותם להתיידד זה עם זה. הם מבצעים ביחד מעללי גבורה רבים ונלחמים ביצורים מופלאים שונים, עד אשר הם פוגעים בכבודה של האלה איננה, וכתוצאה מכך אנכידו נופל למשכב ומת. גילגמש, המוכה צער על מות ידידו, נעשה מוטרד מהמחשבה על מותו שלו, ויוצא למסע במטרה לבקש לעצמו חיי אלמוות.

חותם המתוארך לסביבות המאה ה-27 לפנה"ס. בחותם נראה גילגמש והשור המיתולוגי בין שני אריות, אחד האריות נושך אותו בכתף. מכל צד של קבוצה זו מופיע אנכידו וגיבור-צייד, עם זקן ארוך וכיסוי ראש בסגנון קיש, חמוש בפגיון. מתחת לטקסט, ארבעה רצים עם זקן ושיער ארוך מהווים צלב קרס אנושי. הם חמושים בפגיון ותופסים רגליים זה של זה.

במסעו הוא פוגש בדרכו את אחד מאבות אבותיו, אותנפישתים (המקביל בסיפורו לנח התנ"כי) שאכן זכה בעצמו לחיי אלמוות. אותנפישתים מספר לגילגמש את סיפור המבול, ומנחה אותו כיצד יוכל להשיג חיי אלמוות גם הוא. בהתאם להנחיותיו, גילגמש מוצא את הצמח אשר אכילתו תאפשר לו לחיות לנצח, אבל הוא נגנב ממנו על ידי נחש בטרם הוא מספיק לאכול ממנו, והוא נאלץ להשלים עם גורלו כבן-תמותה, וחוזר לעירו ארך. האפוס מסתיים בתיאור מותו של גילגמש.

לוחות החימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח הראשון ב"עלילות גילגמש" מפנה אותנו המספר אל תיבת הלוחות העשויה נחושת עם טבעת ארד, שבתוכה טמן גילגמש את הלוחות המספרים את עלילותיו, למען הדורות הבאים. התיבה היא 'מגילת היסוד' שנטמנה באבן הפינה של חומת העיר ארך, החומה הגדולה שאותה בנה גילגמש.

לאחר שנגנב כ-30 שנה קודם לכן, הוחזר בספטמבר 2021 לוח חימר בן כ-3,500 שנה, שעליו נחרט קטע מעלילות גילגמש, מארצות הברית לעיראק. שר התרבות של עיראק, חסן נאזים, קיבל את הלוח במהלך טקס שנערך בוושינגטון.[2]

הספור בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ש. שפרה, שתרגמה את האפוס של גלגמש, מדובר בסיפור קומי-אירוני על גיבור שמחפש נעורים וחיי נצח אך מאבד אותם לטובת הנחש.

הסיפור תורגם לעברית על ידי שאול טשרניחובסקי ויצא לאור בהוצאת הצפירה בוורשה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Barry B. Powell, Classical Myth, 7th ed, Boston: Pearson, 2012, עמ' 339, ISBN 978-0-205-17607-6
  2. ^ לוח ועליו קטע מעלילות גילגמש הוחזר לעיראק, באתר ynet, 24 בספטמבר 2021


מלכי שומר
הקודם:
דומוזיד "הדיג"
שושלת ארך 1
מאה 27 לפנה"ס
הבא:
אורלוגל