איקונוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקאס הקדוש בדמות צייר (1608), ציור מאת אל גרקו. על פי המסורת הנוצרית נחשב לוקאס הקדוש לאיקונוגרף ולצייר הראשון של מרים, אם ישו.

איקונוגרפיה (הַסְמָלָה חָזוּתִית לפי האקדמיה ללשון העברית; מיוונית: εικόνα - דימוי, דמות; γραφή - כתיבה) הוא מחקר האמנות הפיגורטיבית (Figurative art), הסמלים, הדימויים ואופני התיאור, ואיסוף לשם ביסוס רפרטואר המוטיבים החזותיים במקום (או אזור) ובתקופה מסוימת.[1] לעתים מתמקד המחקר בסמלים של אומן יחידני. האיקונוגרפיה מהווה חלק מרכזי בחקר תולדות האמנות ומהווה את אחת השיטות לניתוח יצירה אומנותית ולתיאור ההיסטוריה של אומנות. חקר האיקונוגרפיה מתבצע לרוב אל מול מקורות אחרים כגון ספרות, או מקורות היסטוריים.

האיקונוגרפיה הנוצרית כוללת מילון חזותי של סמלים המציינים אישים ומאורעות שונים מכתבי הקודש ומן המסורת. לפי מילון זה לכל דמות יש אטריבוט אחד או יותר, כלומר מנח גופני מסוים (כריעה, הנפת יד), חפץ מסוים (פרח, צלב, טבעת, חרב, גולגולת וכדומה) או דמות-לווי (מלאך, ילד, קבצן) המאפיינים את הדמות או את ההקשר הספרותי ומאפשרים לזהות אותם באופן מיידי. כך יכולים גם אנלפביתים "לקרוא" ציורים ולהבין את הסיפור אותו הם מתארים.

באמנות ימי הביניים למשל, מהווים תאורים מן הברית החדשה מקור איקונוגרפי ליצירות אמנות שונות. גם תיאור דמות באמצעות אופן תיאורו של בגד או אביזר ביצירה הם חלק מתחום האיקונוגרפיה כך לדוגמה באמנות הנוצרית, מסמל הבגד הכחול והאדום של מרים, אם ישו, את השילוב בין רוחניות לבין גשמיות. דוגמה נוספת למחקר איקונולוגי ניתן למצוא בסוגת הציור ואניטאס. לשם הבנת סוגה זו יש להבין את המקורות התאולוגיים הנוצריים שעיצבו את היחס אל המוות בתרבות הנוצרית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנובסקי, אירווין, "איקונוגרפיה ואיקונולוגיה - הקדמה", בתוך: ז. עמישי-מייזליש, מבוא כללי לתולדות האמנות, הוצאת אקדמון, ירושלים, 1976
  • (תרגום נוסף לאותו הטקסט) פאנופסקי, ארווין, איקונוגרפיה ואיקונולוגיה: מבוא לחקר אמנות הרנסאנס, תרגם אביעד שטיר, בתוך: המדרשה 12, סתיו 2009
  • אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוציאים לאור בע"מ, 2015
  • IPIAO:
    • Schroer, Silvia; Keel, Othmar (2005). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 1: Vom ausgehenden Mesolithikum bis zur Frühbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. ISBN 978-3-7278-1508-9.
    • Schroer, Silvia (2008). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 2: Die Mittelbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. ISBN 978-3-7278-1604-8.
    • Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. ISBN 978-3-7278-1671-0.
    • Schroer, Silvia (2018). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft (בגרמנית). Academic Press Fribourg. ISBN 978-3-7965-3879-7. (ניתן להוריד גם בקישור הבא: [1])

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Christoph Uehlinger, "The Archaeology of Israelite Cult", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 435