זיוה עמישי-מייזלש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זיוה עמישי-מייזלש, 2008

זיוה עמישי-מייזלש (נולדה ב-1939), פרופסור לתולדות האמנות וכלת פרס ישראל לחקר תולדות האמנות לשנת 2004.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמישי-מייזלש נולדה בברוקלין שבארצות הברית. אביה משה מייזלש-עמישי, סופר עברי ולימים עורך "הדואר", שהה באותה עת בארצות הברית ככתב העיתון. התחנכה ב"ישיבה ד'פלטבוש" ולמדה יהדות וציונות מגיל צעיר. בשנת 1957 ביקרה לראשונה עם קבוצת ה-SZO בישראל וכעבור שנתיים, בשנת 1959, עלתה עם משפחתה. בשנה הראשונה לשהותה בארץ למדה עמישי-מייזלש בבצלאל, במקביל ללימודים באוניברסיטה העברית, לאחריה שבה לארצות הברית וסיימה לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1962 שבה לארץ ובשנת 1970 הוסמכה, בהצטיינות יתרה, לדוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא הדוקטורט היה "הנושאים הדתיים של גוגן".

במשך שני עשורים הקדישה עמישי-מייזלש את מחקריה להשפעת השואה על האמנות. בשנת 1984 היא קודמה לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1995 לפרופסור מן המניין. במקביל היא מונתה ונבחרה לתפקידים שונים: בהיותה ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית (19751979) נפתח לראשונה מסלול הלימודים לתואר ראשון באמנות יהודית. תפקידים אחרים בהם החזיקה באוניברסיטה העברית כוללים את היותה יושבת ראש של המרכז לתולדות האמנות על שם רוברט וקלריס סמית (1988 עד היום), ראש המכון לשפות, ספרות ואמנויות (19901993), ראש החוג לתולדות האמנות (2000–2003) וראש המכון למדעי הרוח הכלליים (2005–2007). כמו כן שימשה עמישי-מייזלש יושבת ראש הוועדה לתוכנית החינוך לאמנות במשרד החינוך והתרבות (19761977) ויושבת ראש ועדת התכנון להקמת בניין מדעי הרוח באוניברסיטה העברית (19791981). משנת 1974 היא חברת מערכת בכתב העת "אמנות יהודית" ובשנת 1979 הייתה ושתפה לייסוד האגודה לאמנות יהודית. משנת 1995 עד שנת 2007, היא עמדה מטעם האוניברסיטה העברית, לצד נציג בצלאל, בראש התוכנית המשותפת לשני המוסדות לתואר שני באמנות. פרשה לגמלאות מהאוניברסיטה העברית במרץ 2008.


עבודתה בחקר האמנות זכתה לפרס ישראל לשנת 2004. בנימוקי ועדת הפרס תוארה חשיבות עבודתה:

מחקריה של פרופ' עמישי-מייזלש על מקורותיו החזותיים והכתובים של שאגאל, שהם מן החשובים ביותר שנכתבו על אמן זה, מעמידים באור חדש את יצירתו... עבודתה המונומנטלית בנושא של השפעת השואה על האמנות, אשר ראתה אור בשנת 1993 כספר רחב-יריעה, היא מחקר פורץ דרך בנושא אשר לא זכה עד אז להתייחסות מחקרית רצינית. חשיבותו של מחקר זה היא בהסקותיו המרחיקות לכת לגבי השלכותיה של השואה על האמנות המודרנית בכללה.

עמישי-מייזלש הייתה חברה לאורך השנים בוועדות לאמנות של עיריית ירושלים, של יד ושם, ובוועדות ממשלתיות.

ספרים שכתבה וערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 - שער לאמנות המודרנית: אמנות המאה התשע עשרה - מקראה
  • Tapestries and mosaics of Marc Chagall at the Knesset Hardcover – 1973
  • GAUGUIN'S RELIGIOUS THEMES (Outstanding dissertations in the fine arts) - 1985

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]