לדלג לתוכן

אירואסיאניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אירו-אסיאניות (ברוסית: евразийство) היא אידאולוגיה ותנועה חברתית-פוליטית ברוסיה שקמה בתחילת המאה ה-20 תחת האימפריה הרוסית, הקובעת כי רוסיה אינה שייכת לקטגוריות "אירופאיות" או "אסייתיות" אלא במקום זאת התפיסה הגאופוליטית של אירואסיה הנשלטת על ידי "העולם הרוסי" (ברוסית: Русский мир), היוצרות תרבות רוסית עצמאית לכאורה. האידאולוגיה מתנגדת לתרבות המערבית וליברליזם והיא מסבירה מדוע רוסיה חייבת להתנגד ל"קולונאליזם המערבי" ולהפוך בעצמה לאימפריה אזורית או עולמית. האידאולוגיה זכתה לפופולריות תחת משטרו של ולדימיר פוטין.

פיוטר סביצקי היה המנהיג הראשון של התנועה האירו־אסיאנית שהתפתחה בגלות של רוסים במערב לאחר המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים ברוסיה. הספר Foundations of Eurasianism, הוא אסופת טקסטים שחיברו חברי התנועה, ורבים מהם מופיעים בו באנגלית לראשונה. סביצקי כתב בספר את המאמר "שני עולמות" בו כתב כי "גולים רוסים הם כמו מהגרים 'מעולם אחר', כמו תושבי כוכבי לכת אחרים". בניסיון ליצור זהות לעצמם, הגולים הרוסים פיתחו אידאולוגיה חדשה.[1]

לפי סביצקי, המהפכה הבולשביקית, רק האיצה את המערביזציה שאליה חתרו הצארים לבית רומנוב מאז ימי פטר הגדול. הוא והוגים דומים תפסו דבר זה כתהליך הרסני. לטענתו רוסיה צריכה להביןשהיא אינה שייכת לציוויליזציה האירופית אלא לעולם נפרד לגמרי של "אירו־אסיה". לפי האידאולוגיה, מבחינה תרבותית, היסטורית ופסיכולוגית, הרוסים הם אנשי ערבות שדומים לעמים הטורקיים והמונגוליים (או ה"טוראניים") של מרכז אסיה. לתיפסתו הכיבוש המונגולי של רוסיה (בשנים 1240–1480 לערך) היה ברכה ולא אסון, משום שבודד את רוסיה מאירופה, וכי בתקופה זו נוצר "האופי הרוסי" כסינתזה בין הסלאבי לטוראני.[1]

הוגים אירו־אסיאניסטים כוללים גם את הבלשנים טרובצקוי ויאקובסון. ניקולאי טרובצקוי כתב מספר ספרים בנושא (אירופה והאנושות (1920), ג'ינגיס חאן: מבט אל ההיסטוריה הרוסית לא ממזרח, אלא ממערב (1925)). הם השתמשו בתאוריות בלשניות כדי להגיע בהמשך למסקנות תרבותיות ופולטייות נרחבות. לדוגמה הם טענו, השפה הרוסית והשפה הטוראנית יוצרות "איחוד לשוני" שנועד לקיים התמזגות הולכת וגדלה. מטענה זו שנוגעת לעתיד הלא ידוע, הם גם הסיקו בקפיצה לוגית, כי אותו הדבר צריך לחול גם על כל דבר אחר בתרבות הרוסית ובתרבות הטוראנית.

לב גומיליוב הוא הוגה אירו-אסיאני נוסף. פיתח רעיונות אירו־אסיאתיים בדרכים יצירתיות ופסאודו-מדעיות המקשרות לכאורה בין עליונתה של רוסיה לבין אנתרופיה. הוא פיתח מושגים כמו "פַּסיונָריוּת", "משלימוּת" ו"כימרה" – שנכנסו לשפה המדוברת. ב־1995 זכה אחד מספריו על תולדות רוסיה בפרס יוקרתי מטעם הדוּמה הממלכתית. ונהנה מתמיכתם של הדרגים הבכירים של המפלגה הקומוניסטית, המטה הכללי של הצבא ומשרד החוץ הרוסי.[1]

אלכסנדר דוגין אימץ רעיונות אירו־אסיאניזם וחיבר אותם לתוצרי עבודתם של חוקרי גאופוליטיקה כגון הלפורד מקינדר, לעבודותיהם של סטרוקטורליסטים, פוסט־מודרניסטים (ז'אן-פרנסואה ליוטר, ז'יל דלז), הוגים צרפתים (רנה גנון ואלן דה בנואה) וכמה הוגים בעלי קשר לנאצים ובהם יוליוס אבולה, קרל שמיט, מרטין היידגר. ספרו המשפיע ביותר של דוגין, עקרונות הגאופוליטיקה, החל כסדרת הרצאות שהעביר באקדמיה של המטה הכללי הרוסי, ועד היום הוא קריאת חובה באקדמיות צבאיות.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 פרופ' גארי סול מורסון, הפיתוי האירו־אסייתי, "הזמן הזה", אפריל 2024