אלברכט גצה
 | |
| אלברכט גצה | |
| לידה |
11 בינואר 1897 לייפציג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1971 (בגיל 74) גרמיש-פרטנקירכן, גרמניה המערבית |
| ענף מדעי | חיתיתולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה, ארצות הברית |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1951) |
  | |
אלברכט גֶצֶה (בגרמנית: Albrecht Goetze; 11 בינואר 1897 – 15 באוגוסט 1971) היה חִתיתולוג ואשורולוג גרמני-אמריקאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלברכט גצה נולד ב-11 בינואר 1897 בלייפציג שבגרמניה, וגדל בדרמשטאדט. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה ונפצע שלוש פעמים בקרב. החל בלימודי בלשנות באוניברסיטת היידלברג בשנת 1918, ובשנת 1922 קיבל תואר דוקטור על דיסרטציה שכותרתה "הכרונולוגיה היחסית של אפקטים קוליים". הוא החל להרצות שם בשנת 1927, ובשנת 1930 התמנה לפרופסור לשפות שמיות עתיקות וללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת מרבורג, עד עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933.
בשנת 1933 הושם גצה תחת השגחה של המשטר ופוטר מן האוניברסיטה מפני שנחשב "בלתי מהימן מבחינה פוליטית", מכיוון שהפיץ עלונים נגד הנאצים בטרם עלייתם לשלטון. לאחר מכן הוא עבד בהוראה בקופנהגן ואוסלו, בעוד משפחתו נשארה בגרמניה. בשנת 1934 הוזמן לאוניברסיטת ייל, שם פיתח את המחקר החתיתולוגי והאשורולוגי. בשנת 1951 הוא זכה במלגת גוגנהיים. הוא פרש כפרופסור אמריטוס בשנת 1965.
גצה שילב את ידיעותיו בשפות השמיות ושפות הודו-אירופיות כדי להכיל את מקצוע החתיתולוגיה שהחל להתפתח לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה.
נפטר בגרמיש שבבוואריה בשנת 1971.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדריך לכתביו של גצה באוניברסיטת ייל (באנגלית)