אלילי נעורים ביפן
בתרבות הפופ היפנית, אלילי נעורים (ביפנית: アイドル, איידורו) הם בדרנים ובדרניות צעירים/ות, אשר לרוב הם בני נוער ולרוב הם זמרים/ות, ובעלי מראה אטרקטיבי, ובמקרה של אלילות הנעורים לעיתים רבות בעלות פרסונה תמימה ו/או "טהורה" לכאורה. לעיתים רבות אלילי הנעורים ביפן מתחילים/ות את הקריירה שלהם בגיל צעיר מאוד כאשר סוכנויות הכישרונות מגלות אותם. סוכניות הכישרונות ממלאות בהמשך תפקיד מרכזי בפיתוח הקריירה שלהם ובהצלחה שלהם בתעשיית הבידור היפנית, בה הם עשויים לעבוד במגוון תחומים כמו מוזיקה, טלוויזיה, קולנוע, דוגמנות ו/או בפרסומות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעת אלילי הנעורים ביפן התפתחה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 והפכה דומיננטית בשנות ה-70 וה-80 בעיקר בזכות הטלוויזיה כאשר אלילי נעורים רבים נבחרו בעקבות אודישנים בתוכניות טלוויזיה.[1][2] במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 החל לראשונה להיעשות שימוש במונח לתיאור זמרים וזמרות צעירים ובעלי/ות תדמית חמודה ותמימה, כמו למשל מומו יאמאגוצ'י וסאורי מינאמי שהפכו לכוכבים בולטים במיוחד בתעשיית הבידור היפנית בשנות השבעים. מגמה זו המשיכה במהלך שנות ה-80, כאשר במהלך אותו העשור אלילי הנעורים הפכו לחלק דומיננטי בתעשיית הבידור היפנית ואלילי הנעורים זכו באותה העת להצלחה מסחרית ניכרת אשר הושפעה במיוחד בהפריחה הכלכלית של יפן בשנות השמונים והם החלו להופיע באותה העת בפרסומות וסדרות דרמה שונות בטלוויזיה. כמו כן, באותה התקופה תוכניות טלוויזיה בהן הופיעו אלילי נעורים לעיתים רבות זכו לרייטינג גבוה יותר. אלילות נעורים פופולריות במיוחד בשנות השמונים ביפן כללו בין היתר את סייקו מאטסודה ואקינה נקמורי. אלילי נוערים החלו להפוך גם פופולריים באותה התקופה, ובמיוחד שוננטאי, מסהיקו קונדו, והיקארו גנג'י.
בשנות ה-90 תעשיית אלילי הנעורים חוותה דעיכה ניכרת, בין היתר בעקבות המיתון הכלכלי שחוותה יפן באותה העת. באותה התקופה אמנים שהיו פרפורמרים רציניים או אותנטיים יותר, כמו נאמי אמורו, החלו להיות פופולריים יותר ביפן מאשר אלילי הנעורים. באותה התקופה אמורו עצמה התעקשה שיתייחסו אליה כאמנית ולא כאלילת נעורים.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 היה לתעשיית אלילי הנעורים קאמבק משמעותי והפעם הרכבי אלילי נעורים הפכו פופולריים יותר מאלילי נעורים יחידים. במהלך אותה התקופה הרכבים כמו Morning Musume AKB48, ו-SMAP היו מהרכבי אלילי הנעורים הפופולריים ביותר ביפן. בנוסף באותה התקופה האינטרנט החל לאפשר למעריצים להיות בקשר ישיר יותר עם האלילים האהובים עליהם באמצעות רשתות המדיה החברתית, ויתר הפלטפורמות המקוונות.
במהלך העשור השני של המאה ה-21 הרכבי אלילי נעורים בולטים כללו את ההרכבים AKB48, Nogizaka46.
נכון לשנות ה-20 של המאה ה-21 ישנם מעל ל-10,000 נערים ונערות מתבגרים/ות ביפן אשר נחשבות לאלילות נעורים וישנם מעלה ל-3,000 הרכבי אלילי נעורכים פעילים. תעשיית אלילי הנעורים של יפן שימשה גם כמקור השפעה ניכר עבור תעשיות דומות ברחבי העולם, ובעיקר תעשיית הקיי-פופ של קוריאה הדרומית.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלילי/ות הנעורים נבחרים/ות בקפידה על ידי סוכנויות כישרונות אשר ממלאות בהמשך תקפיד מרכזי בעיצוב התדמית הציבורית שלהם. סוכנויות הכישרונות מעניקים לאלילי/ות הנעורים שחתומים/ות עימם הכשרה מקצועית בשירה, ריקוד, משחק, וביחסי ציבור. לעיתים רבות סוכנויות הכישרונות מייצרת לאליל/ת הנעורים פרסונה אשר תאפשר לה להפוך חביבה יותר בקרב הקהל הרחב.
הפופולריות של אלילי ואלילות הנעורים ביפן נובעת לעיתים רבות מכך שנדמה כי הם/הן נגישים/ות יותר למעריצים. בניגוד לסלבריטאים אחרים, אלילי/ות הנעורים מוצגים לעיתים רבות במדיה כאנשים רגילים אשר הצליחו להפוך לכוכבים כתוצאה מעבודה קשה והתמדה, ולרוב מעודדים את המעריצים לתמוך בצמיחה שלהם/ן, בין היתר באירועי מפגשים מיוחדים שנערכים עבור המעריצים, במסגרת אינטראקציה במדיה החברתית, ובהופעות חיות תכופות באולמות קטנים ברחבי יפן.
הרכבי אלילי הנעורים לעיתים רבות גדולים יחסית וחברי ההרכב לעיתים רבות מוחלפים מעת לעת בכישרונות צעירים יותר. הרוטציה של חברי ההרכבים מאפשרת לסוכנויות הכישרונות להציג כל העת כישרונות חדשים, ובמקביל מספקת לחברים המבוגרים יותר דרך לפרוש כאשר מתקבלת ההחלטה שהם יעשו זאת.[3]
מסירותם של מעריצי אלילי/ות הנעורים היא היבט מרכזי נוסף של התופעה התרבותית הזו. המונח ווטה (オタ) משמש לעיתים רבות לתיאור מעריצי אלילי נעורים מסורים ביפן.[4] מעריצים רבים של אלילי/ות נעורים ידועים בשל נאמנותם ותמיכתם הניכרת באלילי/ות הנעורים האהובים עליהם. המעריצים נוטים להקפיד לרכוש את המוזיקה שלהם, מוצרים של אלילי/ות הנעורים, צופים בהופעות שלהם ופוגשים את האלילים האהובים עליהם במפגשים מיוחדים שנערכים עבור המעריצים.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעשיית אלילי הנעורים היפנית ספגה ביקורת ניכרת לאורך השנים בעיקר על כך שעל האלילים עצמם חלים בדרך כלל כללים נוקשים, והם חייבים לפעול במסגרת לוחות זמנים אינטנסיביים.[5][6][7] לרוב הם נדרשים לעבוד במשך שעות רבות במיוחד תמורת משכורת נמוכה יחסית. בנוסף לכך, על אלילות נעורים רבות נאסר באופן מפורש בחוזה העבודה להיות במערכות יחסים כולשהן, או שהן חייבות לקבל אישור מסוכנות הכישרונות על מנת שהן יורשו להינשא.[8][6][5] הכלל הזה קיים על מנת לוודא שכל אלילות הנעורים יהיו ממוקדות בקריירה שלהן,[9] אך יש שטוענים כי כי הוא קיים על מנת ליצור את האשליה לפיה האלילות נגישות למעריצים.[7] היו מקרים בהם הפרות של אותו האיסור הוביל לתביעות משפטיות. האכיפה של האיסור נתפסת בעיני רבים לבלתי אנושית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Iwabuchi, Koichi (2002-11-08). Recentering Globalization: Popular Culture and Japanese Transnationalism. Durham: Duke University Press. p. 100. ISBN 9780822328919. ארכיון מ-27 בינואר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2019.
In the 1970s and 1980s a televised star-search audition became the basis for the development of the Japanese pop idol system—the process by which media industries manufactured pop idols.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Enami, Hidetsugu (2006-07-06). "Show biz exploits 'volunteerism' image in packaging of latest teen idol". The Japan Times. ארכיון מ-7 בינואר 2019. נבדק ב-2019-02-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Grunebaum, Dan (2010-10-07). "As Japan Ages, Pop 'Idols' Aren't as Spry as They Used to Be". The New York Times. ארכיון מ-17 ביולי 2018. נבדק ב-2019-02-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Prideaux, Eric (2005-01-16). "Wota lota love". The Japan Times. ארכיון מ-8 בינואר 2019. נבדק ב-2019-02-13.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Oi, Mariko (2016-01-26). "The dark side of Asia's pop music industry". BBC. ארכיון מ-16 בדצמבר 2017. נבדק ב-2019-02-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 McAlpine, Frasier (2017-06-30). "The Japanese obsession with girl bands - explained". BBC. ארכיון מ-9 בנובמבר 2020. נבדק ב-2019-02-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Martin, Ian (2013-02-01). "AKB48 member's 'penance' shows flaws in idol culture". The Japan Times. ארכיון מ-30 בנובמבר 2020. נבדק ב-2019-02-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sevakis, Justin (2015-07-24). "Why Can't Idol Singers Have Lives of Their Own?". Anime News Network. ארכיון מ-30 בנובמבר 2020. נבדק ב-2019-03-05.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "AKBに「恋愛禁止令」なんてなかった？ 秋元氏「僕は一度も言ってない」発言で波紋". J-Cast (ביפנית). 3 בדצמבר 2012. ארכיון מ-18 בפברואר 2021. נבדק ב-18 ביוני 2021.
{{cite news}}: (עזרה)