אלישבע גיסין אפרתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלישבע גיסין, הגננת הראשונה של ירושלים
גן הילדים העברי הראשון בירושלים, 1903. מימין: הגננת אלישבע גיסין

אלישבע גיסין אפרתי (1887 - 19 ביוני 1972) הייתה מנשות העלייה השנייה ומראשוני מתיישבי פתח תקווה וראשון לציון. הוסמכה כגננת ועבדה בגן הילדים העברי הראשון בארץ (בראשון לציון) וייסדה את הגן העברי הראשון בירושלים. לחמה על מתן זכות הצבעה לנשים והייתה פעילה בהנחלת השפה העברית ותכנים ארצישראלים בקרב ילדי הגיל הרך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישבע נולדה ב-1887 בעיר סטרי ביחוב שבפלך מוהילב לאפרים גיסין ולרחל לאה קרוטקין (בת הרב זאב קרוטקין). אלישבע הייתה צעירת הילדים ולה עוד 4 אחים ו-4 אחיות. על אף שהבית היה דתי-מסורתי, איפשרו ההורים לילדיהם רכישת השכלה רחבה. בבית שררה אווירה ציונית ורצון לעלות ארצה. בילדותה למדה אלישבע ב"חדר" מעורב (בנים ובנות) בו למדו בעברית כהכנה לעליה ארצה.

העלייה ארצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1891 שלח אבי המשפחה 2 מילדיו (את משה גיסין וזלמן גיסין) ארצה על מנת להכין את הקרקע לעליית המשפחה. השניים מתחילים לעבוד במושבות ולאחר זמן מה מודיעים להורים שהחליטו לקנות חלקת קרקע בשולי פתח תקווה ומבקשים כסף מהאב למימון הרכישה. בכסף שנשלח הם קונים כ-20 דונם קרקע ומקימים עליה בית למשפחה. ב-1894 שלח האב עוד שניים מילדיו ארצה וב-1899 עלתה ארצה שאר המשפחה ואלישבע בתוכם (למעט אח אחד שנשאר ברוסיה מפאת עסקיו).

פעילותה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעה ארצה התחילה אלישבע ללמוד בבית הספר פיק"א של הברון רוטשילד. עקב סכסוך בין אחיה לבין פקיד הברון נאלצה אלישבע לעזוב את בית הספר ולהתחיל ללמוד אצל אחותה בראשון לציון. לאחר השלמת לימודי בית הספר היסודי, עברה אלישבע השתלמות לחינוך בגיל הרך אצל אסתר שפירא גינזבורג בגן העברי הראשון שפתחה אסתר והוסמכה כגננת.

ב-1903, לאחר הסמכתה, קיבלה אלישבע הצעה מדוד ילין לפתוח את הגן העברי הראשון בירושלים. היא נענתה להזמנה, עברה לירושלים והחלה לנהל את הגן[1] תוך שהיא מתמודדת עם חרם מצד האוכלוסייה החרדית[2]. בתקופת עבודתה גרה בביתו של ילין. ב-1909 חזרה לפתח תקווה על מנת לנהל גן ילדים במקום.

בכל תקופת פעילותה כגננת הקפידה אלישבע להנחיל את השפה העברית לילדי הגן ואף עודדה גננות אחרות לעשות כך[3].

פעילותה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 לא ניתנה זכות הצבעה לנשים למוסדות לאומיים ומוניציפליים. במקביל לעבודתה כגננת פעלה אלישבע להשגת שוויון לנשים ומתן זכות הצבעה לנשים. את המערכה הראשונה ניהלה עם עוד 6 נשים בתקופת הבחירות לוועד המקומי של פתח תקווה ב-1919. לשם הרחבת הפעילות מקימות אלישבע וחברותיה את "התאחדות נשים עבריות לשוויון זכויות בארץ ישראל" והן פועלות לקבלת זכות הצבעה במוסדות הלאומיים.

ב-1920 נבחרו 7 נשים (ואלישבע בתוכן) לייצג את הקול הנשי בוועידת "כנסת ישראל".

הייתה בין מייסדות ארגון ויצו.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1912 נישאה אלישבע ליקותיאל שרוייט. לאחר הנישואין החליטו לשנות שם משפחתם ל"אפרתי" על שם אביה של אלישבע, אפריים. לזוג נולדו 4 בנות. נפטרה ב-1972 והובאה למנוחות בבית הקברות הישן סגולה ליד בעלה שנפטר ב-1971.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים, 1974, עמודים 80–83
  • יעל עצמון, היסטוריה בשר ודם, הוצאת הספרייה הציונית, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגן היה מיסודם של בני ברית וחברת "עזרה"
  2. ^ ציפורה שחורי-רובין, כיצד תרמו ילדי הגן בירושלים להפצת הלשון העברית, באתר "הד האולפן החדש", גיליון 102, שנת 2014
  3. ^ לבנות ציון היקרות שלום, השקפה, 29 באפריל 1904