דוד ילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד ילין
Yelin33.jpg
לידה 19 במרץ 1864
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בדצמבר 1941 (בגיל 77)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים ארץ-ישראל
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין שהקים.
תרומות עיקריות
ייסד, יחד עם אליעזר בן יהודה, את ועד הלשון העברית, כתב ספרים בדקדוק עברי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אבן ראשה מעוטרת במילה הלבנון בבית ילין, בירושלים
רחוב על שם דוד ילין בסמוך לכיכר הדוידקה בירושלים

פרופ' דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילין נולד בשנת 1864 בירושלים למשפחה ירושלמית ונקרא על שם סבו, דוד ילין, שעלה מפולין עם משפחתו בשנת 1834. אביו יהושע ילין היה ממייסדי שכונת נחלת שבעה ואמו שֶׂרח הייתה בתו של שלמה יחזקאל יהודה, שעלה עם משפחתו מעיראק.

בגיל 14 בלבד כתב ילין עיתון משלו בשם "הר ציון", שנכתב בעותק אחד בלבד פעמיים בחודש במשך למעלה משנה (סה"כ 43 גיליונות). היה זה מעין ניסיון של ילין בעולם ההוצאה לאור. כמו כן כתב בשנת 1878 בעיתון "הלבנון", ולאחר מכן בעיתונים נוספים, ובהם "המגיד" ו"המליץ".[1]

ילין התחנך ב"חדר" ובהמשך למד בישיבת עץ חיים. בנסיעה לצורך לימודים ללונדון ב־1880 פגש את נסים בכר, שהזמינו ללמוד בבית הספר כל ישראל חברים בירושלים, שהקים. אחרי זמן־מה ילין עצמו החל ללמד שם עברית.

בשנת 1885 נישא לאיטה בתו של הרב יחיאל מיכל פינס. ב־1888 היה אחד ממייסדי בני ברית בארץ ישראל.

שימש מורה בבית הספר למל ובסמינר עזרה, שם פעל למען השימוש בעברית כשפת הוראה.

בשנת 1890 ייסד, יחד עם אליעזר בן יהודה, את ועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית). בן יהודה נבחר כנשיא הוועד, והחברים בו היו ילין, הרב חיים הירשנזון, זאב יעבץ, אברהם משה לונץ, הרב יעקב מאיר (לימים הראשון לציון) ויחיאל מיכל פינס. הוועד פעל במשך כשנה והתפרק, ונוסד מחדש בשנת 1904 על ידי המורים העבריים, שעמדו בפני קשיים גדולים בשימוש בשפה העברית לצורך הוראה. ילין עמד בראשו כנשיא שני עד מותו.

ב־1892 היה אחד ממייסדי מדרש אברבנאל, לימים הספרייה הלאומית של ישראל.

בשנת 1903 ייסד את גן הילדים הראשון שפעל בעברית. באותה השנה השתתף ביוזמתו של מנחם אוסישקין להקים בכנס בזכרון יעקב ארגון כלל־יהודי בשם הכנסייה הארצישראלית. הקמת הארגון הכללי נכשלה, אך בכנס הוקם "איחוד המורים", ששמו שונה לימים ל"הסתדרות המורים". ילין כיהן כנשיא ארגון זה בשלוש שנותיו הראשונות, עד 1906.

בין השנים 1910–1914 היה חבר מועצת עיריית ירושלים, ובין השנים 1920–1925 היה סגן ראש העירייה ויצר שם את החותמת העברית הראשונה. ב־1913 היה גם חבר האספה הלאומית של האימפריה העות'מאנית.

בשנת 1913, במהלך מלחמת השפות שהסעירה את היישוב, פרש ילין מבית המדרש למורים אשר היה שייך לחברת "עזרה", שתכננה להקים את הטכניון על בסיס לימודים בגרמנית ולא בעברית. ילין ייסד אז את "בית המדרש למורים העברי", שהפך להיות הסמינר למורים שבשכונת בית הכרם וכיום נקרא "המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין".

בשנת 1917, עקב מלחמת העולם הראשונה, הוגלו הוא ומשפחתו לדמשק על ידי ג'מאל פחה. המשפחה שהתה בעיר כשנה, שבמהלכה נפטר הבן שמריהו מטיפוס הבהרות.

בשנים 19201929 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וכראש הוועד הלאומי. בשנת 1925, עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, הוזמן ללמד דקדוק עברי וכן שירה עברית של ימי הביניים. בשנת 1936 התמנה לפרופסור לספרות באוניברסיטה. ילין כתב ספרים בחקר הלשון, היסטוריה וספרות ימי הביניים.

באוקטובר 1937 בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נרצח אבינעם, בנו החמישי. בעקבות מאורעות אלה והתנהלות השלטון הבריטי כלפי היישוב היהודי באותה עת, כתבו דוד ילין ואשתו איטה מכתב אל הנציב העליון בו הסבירו מדוע הם מחזירים את אותות הכבוד שקיבלו בעבר מהממשלה. על כך פורסם למחרת בעיתון "דבר":

פרופ' דוד ילין ואשתו איטה ילין החזירו אתמול לנציב העליון את אותות-הכבוד, שניתנו להם על ידי הממשלה. וזה נוסח מכתביהם אל הנציב העליון: ר' דויד ילין כותב: "אות-הכבוד שניתן לי על ידי הממשלה הזאת אשר נסיבות פוליטיות מכריעות אצלה את הכף כנגד כל רגש של מוסריות ומביאות אותה לתת עזרתה לאלה שהרגו ורטשו לא רק את בני-עמי (בתוכם גם בני התמים!) ובני-עמם אלא גם את אנשי-צבאה ופקידיה היא. אות-כבוד זה נחשב עתה בעיני כאות לא-כבוד והנני משיבו למי שנתנהו לי לפני 21 שנה, בהיות רוח אחרת בממשלת ה. מ. מלך אנגליה המנוח". מרת איטה ילין כותבת: "הנני רואה עצמי מוכרחה עתה, אחרי הופעת "הספר הלבן", המבטל לגמרי את כל הבטחות ממשלת ה. מ. לעזור לעם ישראל, להקים את ביתו הלאומי בארץ אבותיו, - להשיב לממשלת ה. מ. את האות הזה."[2]

פרופ' דוד ילין הלך לעולמו בשנת 1941 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה בבית הכרם.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו איטה הייתה בתו של יחיאל מיכל פינס וגיסו היה יוסף מיוחס. לשניים היו שבעה ילדים - בת בכורה, חמישה בנים ובת זקונים:

אחותו של דוד ילין, שרה, הייתה אשתו של חבר בית המשפט המחוזי בחברון בראשית המאה ה-20, יוסף מני, נכדו של אליהו מני מראשי יהדות עיראק. אחותו רחל נישאה ליחזקאל דנין (סוכובולסקי), ממייסדי תל אביב.

יצחק יחזקאל יהודה ואברהם שלום יהודה היו בני דודו, אחייניה של אמו שרח.

תרומתו לשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילין היה אישיות מרכזית בהחייאת השפה העברית, והיה פעיל מאוד בחידוש מילים. בניגוד לבן יהודה, שפנה פעמים רבות לשפה הערבית על מנת להעשיר את השפה העברית - דגל ילין בחידוש עצמאי, או כזה המסתמך על המקורות העבריים העתיקים. פעמים רבות היה מחפש מילה מן המקורות ומחדש את משמעותה, גם אם משמעותה החדשה לא התאימה לזו המקורית. בפרט, עסק ילין במילים יחידאיות בתנ"ך שאין בטוחים בפירושן, דוגמת המילה מנזר שמופעה היחיד הוא בספר נחום, ככל הנראה במשמעות של מלך או של פקיד גבוה בממשל, שחודשה למשמעות של בית נזירים. דוגמאות למילים נוספות שחידש ילין: צלם וצילום (במקום חידושיו של אליעזר בן יהודה למילים צייר אור וציור אור בהתאמה), בדיחה, חקלאי, מדשאה, מצפן, נדיר, עקיף, קטר, שחקן, תאריך ותעמולה.[3]

פרסם, יחד עם יהודה גור, מילון עברי עם ציורים ב-1920.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המצאי בבית הספרים הלאומי, פרסם דוד ילין למעלה ממאה פרסומים. כאן יובאו רק כמה מהם, לשם מתן מושג על יצירתו.

  • אוסף שירים לילדים, סודר ביחד עם חיים אריה זוטא, דפוס אברהם משה לונץ, ירושלים, תרס"ה, 1904.
  • בן יהודה ותחית הלשון העברית, ירושלים, 1924.
  • דקדוק הלשון העברית, הכתב והניקוד, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשל"ג 1973.
  • כתבי דוד ילין, בשבעה כרכים, ירושלים, תשמ"ג 1983.
    • א. ירושלים של תמול
    • ב. מדן ועד באר שבע
    • ג. חקרי מקרא
    • ד. חקרי השירה העברית בספרד
    • ה. מחקרי לשון ודקדוק
    • ו. פרקי חינוך והוראה
    • ז. איגרות ונאומים
  • מבחר שירי שמואל בן-יוסף הלוי הנגיד, מסודרים ומבוארים, מאת דוד ילין, אמנות, תל אביב, 1931 תרצ"א.
  • המלך עומר אל נעמן ובניו, מספורי אלף לילה ולילה, תרגום מערבית על ידי דוד ילין, הוצאת דביר תל אביב, תר"ץ 1930.
  • המשקלים בשירת שמואל הנגיד, שוקן, ירושלים, תרצ"ט 1939.
  • תורת השירה הספרדית , מאת דוד ילין, מבוא וביבליוגראפיה מאת דן פגיס, מגנס, ירושלים, תשל"ח 1978.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד ילין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה הרמתי, המורים החלוצים, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000. עמ' 47
  2. ^ ר' דויד ואיטה ילין החזירו את אותות-הכבוד שלהם, דבר, 23 במאי 1939
  3. ^ שלמה הרמתי, המורים החלוצים, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000. עמ' 48