אלכסיי רמיזוב
 | |
| לידה |
24 ביוני 1877 (יוליאני) מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1957 (בגיל 80) פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| תקופת הפעילות |
מ-1902 |
  | |
אַלֶכְּסֵיי מִיכַילוֹבִיץ' רֶמִיזוֹב (ברוסית: Алексе́й Миха́йлович Ре́мизов; 24 ביוני 1877 (יוליאני) – 26 בנובמבר 1957) היה סופר מודרניסטי רוסי שדמיונו היצירתי סטה אל הפנטסטי והמוזר. מלבד יצירות ספרותיות, רמיזוב היה קליגרף מומחה שביקש להחיות את האמנות החזותית הזו ברוסיה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמיזוב גדל במיליה של הסוחרים של מוסקבה. כסטודנט של אוניברסיטת מוסקבה, הוא היה מעורב בפוליטיקה הרדיקלית וישב שמונה שנים בכלא ובגלות סיביר. באותה תקופה הוא פיתח עניין רב בפולקלור הרוסי והתחתן עם סטודנטית לאמנות רוסית עתיקה, שיצרה קשר בינו לבין בני הזוג רוריך.
ב-1905 הוא התיישב בסנקט פטרבורג והחל לחקות סיפורי עם מימי הביניים. שאיפתו המוצהרת הייתה לתפוס את "המרירות והאבסורד של הדמיון הפולקלוריסטי". הסגנונות הגחמניים של רמיזוב של חייהם של הקדושים זכו בתחילה להתעלמות, בין השאר בשל שפתו המליצית והבומבסטית, אך יצירות הפרוזה המסורתיות יותר שלו המתרחשות בעולם התחתון של ערי רוסיה זכו לפרסום רב.
בנובלה הסאטירית שלו "ההיסטוריה של המצילה המצלצלת" (1910/1922) תיאר רמיזוב את האקסצנטריות והאמונות הטפלות של העדות הכפריות. עבודה בולטת נוספת של תקופה זו היא "הקורבן", סיפור אימה גותי שבו "כפיל רפאים של אב בא להרוג את בתו התמימה מתוך אמונה מוטעית שהיא תרנגולת".
עד המהפכה הרוסית רמיזוב התרכז בחיקוי יצירות מעורפלות פחות או יותר של ספרות רוסית של ימי הביניים. הוא הגיב למהפכה על כתיבת היצירה лово о погибели русской земли ("קינה על חורבן האדמה הרוסית"), פרפרזה על יצירה (אנ') מהמאה ה-13 שקוננה על הפלישה המונגולית לרוסיה. ב-1921 עבר לברלין ולאחר מכן ב-1923 - לפריז, שם פרסם תיאור על עמדותיו כלפי המהפכה תחת הכותרת Взвихрённая Русь ("רוסיה הסוערת"; 1927).
במהלך שנות הגלות שלו, רמיזוב כתב כמה יצירות מוזרות, ובהן שדים ויצורי סיוט. הסופר פיתח עניין רב גם ב"חלומות" וכתב כמה יצירות בנושא, בהן היו מעורבות דמויות בולטות של הספרות הרוסית (גוגול, דוסטויבסקי ואחרים). אף על פי שהוא היה פורה מאוד, הרבה מיצירותיו לא הצליחו למצוא מוציא לאור (למעשה, מ-1931 עד 1952 לא פורסם אפילו ספר אחד).
רמיזוב היה גם הסופר המודרניסטי הרוסי הראשון שמשך את תשומת לבם של סופרים בולטים בעולם הספרותי הפריזאי, כמו ג'יימס ג'ויס. המוניטין שלו נפגע כשבעקבות מלחמת העולם השנייה הכריז על רצונו לחזור לברית המועצות, ואף השיג דרכון סובייטי (שלא הייתה לו הזדמנות להשתמש בו). עקב כך הפך רמיזוב לשנוא בין הסופרים המהגרים, שהמפורסם שבהם, ולדימיר נבוקוב, נהג לומר שהדבר היפה היחיד ברמיזוב הוא שהוא באמת חי בעולם הספרות. בשנים 1952 עד 1957 ראו אור מספר מספריו של רמיזוב, אם כי רק מספר מצומצם מאוד של עותקים הודפס.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחד עם אנדריי ביילי היה רמיזוב אחד הסופרים המודרניסטים הרוסיים המפורסמים ביותר. הוא נודע בזכות טכניקות ה"סקאז (אנ')" הניסיוניות שלו ו"דוסטויבסקיאניזם מחתרתי". כמו שד. ס. מירסקי (אנ') ציין, יצירותיו של רמיזוב השפיעו על יבגני זמיאטין, אלכסיי ניקולאייביץ' טולסטוי ומיכאיל פרישווין (אנ').[1]
מכל נציגי האימפרסיוניזם הרדיקלי בספרות הרוסית העכשווית, רמיזוב הוא אולי הרדיקלי ביותר. הוא אינו מדמיין את החיים האמיתיים אלא מבעד לאיזו זכוכית מבשרת רעות, מכוערת, פנטסטית ומסתורית... רמיזוב כנה עד כדי נאיביות, הוא מעלה באוב, לוחש, מגנה ומקשקש מילים מוזרות ומפחידות באמונה בלתי שבירה לחלוטין. סולוגוב (אנ') כותב את יצירותיו המוזרות על פי תוכנית קפדנית ומוגדרת, שעליה הוא שומר במיומנות; רמיזוב מתווה מראש רק חמש-שש דמויות, אבל הן בעצמן עושות ואומרות מה שבא להן, והמחבר רק מפעם לפעם טווה את לחשיו ותפילותיו בחייהם הכאוטים וההזויים. סולוגוב כותב בצורה ברורה, אבל אתה לא מאמין לו - רמיזוב פתאומי, חוזר על עצמו, מתבטא מבולבל ומסתורי, הפרקים שלו לא סבירים, אבל יש בו סוד קסם מוזר שמעורר בקורא אימה, גועל, מלנכוליה ואותם חלומות מסויטים שהשתלטו עלינו בילדות, בזמן חום... הרבה נותר בלתי מובן לחלוטין לקורא - אופן הכתיבה של רמיזוב הוא כל כך אינדיבידואלי, אבל אולי הוא פונה לכך בכוונה, כי חיי הרוחות עם הפנים המעוותות שהוא מזמן הם לא פחות אפלים וחסרי משמעות.
— אלכסנדר קופרין, 1908[2]
מבחר מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומנים ונובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Пруд (1905). ("אגם")
- Часы (1908) ("השעון")
- Неуёмный бубен (1910) ("המצילה הבלתי נסבלת")
- Крестовые сёстры (1910) ("אחיות הצלב")
- Пятая язва (1912) ("המגפה החמישית")
- В поле блакитном (1922) ("בשדה כחול")
סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Светлое Христово Воскресение (1903) ("תחיית המשיח הקדוש")
- Чёртик (1907) ("שטן")
- Жертва (1909) ("קורבן")
- Белое сердтсе (1921) ("לב לבן")
תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Fifth Pestilence and The History of the Tinkling Cymbal and Sounding Brass: Ivan Semyonovitch Stratilatov, trans. Alec Brown (London: Lawrence & Wishart, 1927; New York: Payson & Clarke, 1928; Hyperion Press, 1977)
- "Esprit" (1925), "Christ's Godson" (1923), "Faith in Nikolay" (1928), and "Jacob Betrayed" (1928), in A Russian Cultural Revival, ed. Temira Pachmuss (University of Tennessee Press, 1981)[3]
- Selected Prose, ed. Sona Aronian (Ardis Publishers, 1985)
- The Little Devil and Other Stories, trans. Antonina W. Bouis (Columbia University Press, 2017)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Friedman, Julia, Beyond Symbolism and Surrealism: Alexei Remizov's Synthetic Art, Northwestern University Press, 2010. ISBN 0-8101-2617-6
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסיי רמיזוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אלכסיי רמיזוב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ D. S. Mirsky (1925). Contemporary Russian Literature, 1881–1925.
- ^ А. И. Куприн. Алексей Ремизов. Часы
- ^ Pachmuss, Temira (1981). A Russian cultural revival : a critical anthology of émigré literature before 1939. Internet Archive. Knoxville : The University of Tennessee Press. ISBN 978-0-87049-296-9.