יבגני זמיאטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יבגני זמיאטין
Евге́ний Ива́нович Замя́тин
Zamjatin.jpg
לידה 20 בינואר 1884 (יוליאני)
לבדיאן, Tambov Governorate, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במרץ 1937 (בגיל 53)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כותב מדע בדיוני, מהנדס, סאטיריקן, לבריתן, תסריטאי, מחזאי, סופר, מבקר ספרותי, מחבר רומנים, פרוזאיסט, פובליציסט, פרוזה, פובליציסטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המכון הפוליטכני בסנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות מדע בדיוני, סאטירה פוליטית, dystopian fiction עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות We עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס פרומתיאוס - היכל התהילה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יבגני איבנוביץ' זַמִיָאטִיןרוסית: Евге́ний Ива́нович Замя́тин;‏ 20 בפברואר 188410 במרץ 1937) היה סופר רוסי אשר התפרסם בזכות ספרו "אנחנו" (1921) – דיסטופיה עתידנית שהשפיעה, בין היתר, על ג'ורג' אורוול בכתיבת הספר "1984".[1] למרות היותו בולשביק, זמיאטין התקשה לקבל את המדיניות של המפלגה הקומוניסטית בשנים שלאחר מהפכת אוקטובר. ב-1921, "אנחנו" הפך להיות הספר הראשון שהוחרם בידי המשטר הקומוניסטי. בשל מצב זה, זמיאטין ארגן הברחה של עותק מהרומן למערב, כדי ש"אנחנו" יתפרסם מחוץ לרוסיה, באנגלית ב-1924. השערורייה שפרצה בעקבות מהלך זה הובילה בסופו של דבר לבקשתו של זמיאטן לגלות ממולדתו - בקשה שאושרה ב-1931, בעקבות זאת עבר זמיאטן לצרפת. זמיאטן תואר כאחד מראשוני הדיסידנטים, בשל השימוש בספרות שלו כדי לבקר את השלטון הקומוניסטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמיאטין נולד בעיירה לבדיאן (Лебедя́нь)‏, 300 ק"מ דרומית למוסקבה (כיום במחוז ליפצק). אביו היה כומר באורתודוקסיה הרוסית ומנהל בית-ספר, ואמו מוזיקאית. בין השנים 1902 ו-1908 למד הנדסה ימית במוסד הפוליטכני בסנקט פטרבורג, ובתקופה זו הצטרף לתנועה הבולשביקית. במהלך מהפכת 1905 נאסר והוגלה. בשנת 1906 שהה זמן מה בפינלנד אך חזר לרוסיה באופן לא חוקי כדי לסיים את לימודיו. לאחר מכן החל לעבוד כמרצה באוניברסיטה, ובמקביל כתב ספרות בדיונית. ב-1911 נאסר והוגלה בשנית. בשנת 1913 זכה לחנינה; באותה שנה זכה לפרסום בזכות "סיפור פרובינציאלי" (Уездное, "אויזדנויה") – סאטירה על החיים בעיירה קטנה. בשנה לאחר-מכן נשפט בגין השמצת הצבא בסיפורו "סוף העולם" (На куличках, "נה קוליצ'קאח"). הוא המשיך לעבוד במקצועו, וכתב מאמרים בעיתונים סוציאליסטיים שונים. בשנת 1916 נשלח לגור בניוקאסל, אנגליה, ושימש כמפקח בבניית ספינות שוברות קרח.

עם חזרתו לרוסיה, בסוף 1917, פרסם את "אוסטרוביטיאנייה" (Островитяне;‏ The Islanders). הוא תמך במהפכת אוקטובר, אך התנגד למערכת הצנזורה של הבולשביקים. לאחר המהפכה הרוסית ב-1917 שימש כעורך במספר ירחונים, הרצה על כתיבה ועבד בתרגום לרוסית של כתבי ג'ק לונדון, או. הנרי, הרברט ג'ורג' ולס ואחרים.

במהלך שנות ה-20 הפכו כתביו יותר ויותר ביקורתיים כלפי המשטר. הוא זכה להערכה רבה ולמעמד של אמן ספרותי בקרב קהל אוהדים רחב בסנקט פטרבורג – אך במקביל נחשב לכופר, נעצר מספר פעמים, הוחרם במוסדות שונים ואולץ לפרוש מתפקידים ציבוריים. ב-1927 הוציא לאור את "אנחנו" (Мы) ברוסית, בכתב-עת לגולים לבנים שעורכו היה מארק לבוביץ' סלונים (1976-1894). הסיפור הודפס בהמשכים בעיתון, ולמורת רוחם של השלטונות, עותקים של הסיפור הוברחו לברית המועצות. מצב זה יצר ביקורת וכעס כלפי זמיאטן, שהובילו לכניסתו ל"רשימה שחורה" של אמנים שנאסר עליהם לפרסם את יצירותיהם.

ב-1931, פנה זמיאטן ישירות לסטאלין בבקשה לעזוב את ברית המועצות. במכתבו זה כתב זמיאטן "איני מעוניין להסתיר את הסיבה היסודית, שבגינה אני מבקש לצאת מחוץ למדינה יחד עם אשתי, שהיא חוסר התקווה שבמצבי כאן ככותב, שנידון לגזר דין מוות ככותב בביתו". עם תמיכה מצד מקסים גורקי, סטאלין אישר את הבקשה. ב-1932 עבר להתגורר בפריז, שם הוא שיתף פעולה עם הבמאי הצרפתי ז'אן רנואר וכתב איתו במשותף את התסריט לסרט בשפל (1936) המבוסס על מחזה באותו השם מאת מקסים גורקי. ב-1937 מת זמיאטן מהתקף לב ונקבר בדרום פריז. בעת הלוויתו מעטים נוכחו מבין מכריו. אחד מהנוכחים היה מארק סלונים, שהתיידד עם בני הזוג זמיאטן במשך השנים.

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיטפון, תל אביב: בבל, תשנ"ה 1995.
  • אנחנו (מרוסית: מירי ליטווק), תל אביב: בבל, תשנ"ט-1999.
  • סיפור על הדבר החשוב ביותר ועוד סיפורים (תרגמה מאנגלית: חוה שאלתיאל), ירושלים: כרמל, תשס"א-2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבגני זמיאטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bowker, Gordon (2003). Inside George Orwell: A Biography. Palgrave Macmillan. p. 340. ISBN 031223841X.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.