אלכסנדרו של מולדובה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| מקום קבורה | מנזר ביסטריצה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1496  | ||||
| בת זוג | מרגיט דראגפי בלטקי או מריה אסאנינה פלואלוגינה | ||||
| שושלת מושאט | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אלכסנדרו או אלכסנדרו של מולדובה (ברומנית: Alexandru al Moldovei, מחצית השנייה של המאה ה-15 - 26 ביולי 1496) היה נסיך רומני בנו הבכור של שליט מולדובה, שטפן הגדול ויורש העצר. הוא השתתף במלחמות אביו נגד האימפריה העות'מאנית ונגד ולאכיה בסוף שנות ה-1470.בהתחלת שנות ה-1480 החזיק חצר נסיכותית בעיר בקאו. בסביבות 1490 הוא צורף לשלטון על ידי אביו, אולם מת כעבור זמן קצר ולא הספיק למלוך לבדו.
תאריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלטינית תארו היה:
Sandrinus, Dei gratia filius illustrissimi principis Stephani, wayvode Moldaviensis
(בפנייה אל תושבי בראשוב ב-26 ביוני 1481)[1]
- אחרי צירופו לשלטון, תארו ברומנית היה:
Io Alexandru Voievod, din mila lui Dumnezeu domn al Țării Moldovei fiul marelui Stefan voievod
יו אלכסנדו ווייבוד, בחסד האל שליט ארץ מולדובה, בנו של הווייבוד הגדול שטפן
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדרו היה בנו הבכור, של השליט שטפן הגדול של מולדובה.[2] לא יודעים איפה נולד ולא יודעים בוודאות מי הייתה אמו:פילגש או אולי אשה חוקית בשם מרושקה (Măruşca) או מריקה (Mărica) (ששמה מוזכר ב"פומלניק" (דיפטיך) במנזר ביסטריצה[3] או אבדוקיה לבית אוללקוביץ' מקייב שהייתה נשואה לשטפן הגדול החל מ-1463. לדעת ההיסטוריון ג'ונתן איגלס, אם אמו הייתה מרושקה, אז אלכסנדרו היה בן בלתי חוקי של השליט.[4] בצו המענק של שטפן למנזר הילנדר על ההר אתוס (1466), אלכסנדרו מוזכר לצד הנסיכה אולנה, כאחד משני ילדיהם של שטפן הגדול ושל אבדוקיה מקייב.[5][3] לפי איגלס, ייתכן שלשטפן היו שני בנים בשם אלכסנדרו. אחד מהם, שהתחתן עם מרגרטה דראגפי ההונגרייה, והשני שהיה נשוי לאישה יוונייה שילדה לו בגולת טורקיה את הבן שטפן החגב. ייתכן שזה השני, בנה של אבדוקיה, היה זה שהתמנה כשליט שותף וליווה את אביו במלחמות. אם אלכסנדרו של מולדובה היה בנה של מרושקה אז ייתכן כי נולד בין 1463-1457. אם אבדוקיה הייתה אמו, אז נולד בין 1463–1467
לפי הכתוב ב"פיסניה" (כתובת) בכנסיית מיכאיל הקדוש במנזר רזבויין, אלכסנדרו השתתף בקרב ואליה אלבה ב-1476. ה"פיסניה" של כנסיית פרוקופיה הקדוש ביישוב בדאוץ מציינת שב-1481 ביישוב רמניקו סראט נלחם אלכסנדרו לצד אביו נגד השליט הוולאכי בסאראב הצעיר. באותה תקופה הוא הקים את חצרו הנסיכית בעיר בקאו. לפי איגלס, הוא היה אחראי על הארץ התחתית (""Țara de Jos כלומר דרום מולדובה). ב-1480 הוא צוין רק בתור בנו של שטפן הגדול, זאת אומרת שעדיין לא צורף על ידי אביו כשותף לשלטון.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת אי בהירות גם לגבי שם אשתו של אלכסנדרו. בקרוניקה האלמונית של מולדובה מהמאה ה-17 נטען שהמגנט ההונגרי ברטלן דראגפי בעל השורשים הרומניים, היה מחותנו של שטפן הגדול. נטען שאלכסנדרו התחתן עם מרגרטה דראגפי, בתו של ברטלן. אולם אותה כרוניקה מציינת במקום אחר הוראה של מלך הונגריה, מתיאש הוניאדי מ-1489 לשלוח אחד מאציליו עם מתנה לטקס הנישואים של בנו של שטפן, בלי להזכיר את שם משפחת דראגפי. תעודה מ-1538 בנוגע לשליט שטפאן החגב, מציינת שאביו של שליט זה, אלכסנדרו התחתן עם אישה בעלת אמונה יוונית מקונסטנטינופול. לפי ההיסטוריון שטפן גורוביי, ייתכן כי זו נקראה מריה, שם שצוין במנזר ביסטריצה כאשתו של אלכסנדרו. כמו כן ידוע שנסיכה בשם מריה אסאנינה פלאולוגינה,"שליטת מולדוולאכיה", העניקה תרומה למנזר גריגוריו על ההר אתוס. ידוע שמנזר זה שופץ ב-1495 בזכות תרומה של "אלכסנדרו וודה של ולאכיה".[6]
שותף לכתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני 1 בינואר 1491 הכתיר אותו אביו כשותף לשלטון[7] באותו יום הוא הוזכר כ"ווייבוד" בכתובת ("פיסניה") שבכנסיית עליית השמיימה בבקאו.[8] שנבנתה מיוזמתו[9]
הנסיך הלך לעולמו ב-26 ביולי 1496.[10] הוא הובא לקבורה בכנסיית המנזר ניאמץ,[11]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1494 ב-27 ביולי מת אלכסנדרו וויבוד "בצבא", כפי שרשום בכתובת מעל ציור הדיוקן המיוחס לו במנזר ביסטריצה. הובא לקבורה במנזר ביסטריצה
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדרו הקים את כנסיית העלייה לשמיים של מרים הקדושה בעיר בקאו.
Biserica_Precista_din_Bacău#/media/Fișier:RO_BC_Precista_church.jpg
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jonathan Eagles, Stephen the Great and Balkan Nationalism: Moldova and Eastern European History. I.B. Tauris. 2014 ISBN 978-1-78076-353-8
- Ștefan S. Gorovei Ștefan Lăcustă în Leon Șimanschi Petru Rareș", Editura Academiei,București 1978
- Radu G.Păun - Mount Athos and the Byzantine-Slavic Tradition in Wallachia and Moldavia after the fall of Constantinople. În Stanković, Vlada. The Balkans and the Byzantine World before and after the Captures of Constantinople, 1204 and 1453. Lexington Books. pp. 117–164. ISBN 978-1-49851-325-8
Eugen Şendrea - Pe urmele lui Stefan cel Mare în Bacau și în Tara Moldovei Editura Egal 2004.