אלכסנדר דארגומיז'סקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדר דארגומיז'סקי
Makovskiy Dargomyzhsky.jpg
לידה 14 בפברואר 1813
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1869 (בגיל 55)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסנדר דארגומיז'סקירוסית: Александр Сергеевич Даргомыжский;‏ 2 בפברואר 1813 (לפי הלוח הישן 14 בפברואר) - 5 בינואר 1869 (לפי הלוח הישן 17 בינואר)) היה מלחין רוסי. הוא גישר על הפער בהלחנת האופרה הרוסית בין מיכאיל גלינקה לדור המאוחר יותר של קבוצת החמישה וצ'ייקובסקי.

דראגומיז'סקי נולד בכפר טרואיצקו שבמחוז טולה, ולצד בסנקט פטרבורג. הוא נודע כבר כחובב מוזיקה מוכשר כשפגש בשנת 1833 את מיכאיל גלינקה, שעודד אותו לבחור בהלחנה כדרך חיים. האופרה שלו "אסמרלדה", עם לברית פרי עטו, המבוססת על "הגיבן מנוטרדאם" של ויקטור הוגו, חוברה בשנת 1839 ובוצעה לראשונה בשנת 1847, ו"רוסאלקה" בוצעה בשנת 1856; אך הוא לא זכה להצלחה או להכרה של ממש, אם במולדתו ואם מחוצה לה, פרט לבלגיה, עד שנות ה-60 של המאה ה-19, כשהיה לנציג בכיר, אך לא לחבר, של קבוצת החמישה.

האופרה האחרונה שלו, "אורח האבן", היא יצירתו המפורסמת ביותר, הידועה כניסיון חלוצי ברצ'יטטיב מלודי. לאחר שהתזמור וסיום התמונה הראשונה נשארו לא-גמורים במותו, דאגו סזאר קואי וניקולאי רימסקי-קורסקוב להשלמת האופרה, וקבוצת החמישה היללה אותה על מה שראו כגישה מתקדמת לביטוי אופראי. הצגת הבכורה של האופרה הייתה ב-1872, אך היא לא כבשה לה מעולם מקום של קבע ברפרטואר האופרות בר-הקיימא.

דראגומיז'סקי השאיר גם כמה מיזמי אופרה לא-גמורים, בהם ניסיון לכתוב מוזיקה ל"פולטאבה" של אלכסנדר פושקין, שממנו נותר דואט אחד. מלבד אופרות, כוללות יצירותיו מספר רב של שירים, קטעים לפסנתר, וכמה יצירות תזמורתיות.

אלכסנדר דראגומיז'סקי מת בסנקט פטרבורג בשנת 1869, בן 55.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Richard Taruskin, Opera and Drama in Russia As Preached and Practiced in the 1860s. New ed. Rochester: University of Rochester Press, 1993.
  • César Cui, La musique en Russie (Paris, 188
  • Arthur Pougin, Essai historique sur la musique en Russie (Turin, 1897)
  • François-Joseph Fétis, Biographie universelle des musiciens (Paris, 1862)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]