אלכסנדר דארגומיז'סקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר דארגומיז'סקי
לידה 14 בפברואר 1813
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1869 (בגיל 55)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה maestro Кук עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין טיחווין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר סרגייביץ' דארגומיז'סקירוסית: Александр Сергеевич Даргомыжский;‏ 2 בפברואר 1813 (לפי הלוח הישן 14 בפברואר) - 5 בינואר 1869 (לפי הלוח הישן 17 בינואר)) היה מלחין רוסי. הוא גישר על הפער בהלחנת האופרה הרוסית בין מיכאיל גלינקה לדור המאוחר יותר של קבוצת החמישה וצ'ייקובסקי.

דארגומיז'סקי נולד בכפר טרואיצקו שבמחוז טולה, ולמד בסנקט פטרבורג. הוא נודע כבר כחובב מוזיקה מוכשר כשפגש בשנת 1833 את מיכאיל גלינקה, שעודד אותו לבחור בהלחנה כדרך חיים. האופרה שלו "אסמרלדה", עם לברית פרי עטו, המבוססת על "הגיבן מנוטרדאם" של ויקטור הוגו, חוברה בשנת 1839 ובוצעה לראשונה בשנת 1847, ו"רוסאלקה" בוצעה בשנת 1856; אך הוא לא זכה להצלחה או להכרה של ממש, אם במולדתו ואם מחוצה לה, פרט לבלגיה, עד שנות ה-60 של המאה ה-19, כשהיה לנציג בכיר, אך לא לחבר, של קבוצת החמישה.

האופרה האחרונה שלו, "אורח האבן", היא יצירתו המפורסמת ביותר, הידועה כניסיון חלוצי ברצ'יטטיב מלודי. לאחר שהתזמור וסיום התמונה הראשונה נשארו לא-גמורים במותו, דאגו סזאר קואי וניקולאי רימסקי-קורסקוב להשלמת האופרה, וקבוצת החמישה היללה אותה על מה שראו כגישה מתקדמת לביטוי אופראי. הצגת הבכורה של האופרה הייתה ב-1872, אך היא לא כבשה לה מעולם מקום של קבע ברפרטואר האופרות בר-הקיימא.

דארגומיז'סקי השאיר גם כמה מיזמי אופרה לא-גמורים, בהם ניסיון לכתוב מוזיקה ל"פולטאבה" של אלכסנדר פושקין, שממנו נותר דואט אחד. מלבד אופרות, כוללות יצירותיו מספר רב של שירים, קטעים לפסנתר, וכמה יצירות תזמורתיות.

אלכסנדר דארגומיז'סקי מת בסנקט פטרבורג בשנת 1869, בן 55.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Richard Taruskin, Opera and Drama in Russia As Preached and Practiced in the 1860s. New ed. Rochester: University of Rochester Press, 1993.
  • César Cui, La musique en Russie (Paris, 188
  • Arthur Pougin, Essai historique sur la musique en Russie (Turin, 1897)
  • François-Joseph Fétis, Biographie universelle des musiciens (Paris, 1862)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]