ויקטור הוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון ספרותית משולבת בשגיאות כתיב, תרגמת, הפרדת עיקר מטפל, חלוקת ציונים והערכות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ויקטור הוגו

ויקטור-מארי הוגוצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 1802 - 22 במאי 1885) היה סופר, משורר, מחזאי, אינטלקטואל ופוליטיקאי צרפתי. ממייסדי זרם הרומנטיקה, נחשב לאחד מגדולי הכותבים בשפה הצרפתית ונודע מעבר לגבולות ארצו בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". התעניין גם באמנויות הפלסטיות והחזותיות: השאיר רישומים בתחום האדריכלות והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו נולד ב-26 בפברואר 1802 בעיר בזאנסון (Besançon) בפראנש-קונטה. אביו היה קצין צבא מקצועי, גנרל בצבא נפוליאון, שהתחיל את שירותו בצבא כחייל פשוט ונהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילי מלחמה, כדי לחבב עליו את חיי הצבא.

המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן לא זכה הוגו ללימודים מסודרים. הוא רכש, לעומת זאת, ניסיון רב וצבר חוויות שהתבטאו, מאוחר יותר, גם בשיריו וספריו. בנדידותיו היה עד לסבל, למצוקה ולאי צדק חברתי, שרשמיהם השפיעו עליו מאד.

בהיותו ילד נפרדו הוריו של הוגו – אביו חי עם רוזנת ספרדייה ואילו אימו התחתנה עם גנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו המבוגרים מתו בילדותם, ואף הוא כמעט מת בלידתו. כילד היה חולני מאוד, אך התעניין בתחומים רבים והיה לאינטלקטואל. כבר בגיל 11 החל לכתוב שירים, שעסקו לרוב בנושאים פוליטיים, אשר עמדותיו לגביהם הושפעו מעמדותיה המלוכניות של אימו. אביו המאמץ של הוגו הוצא להורג על ידי המשטר באשמת קשירת קשר נגד משטר נפוליאון. מותו השפיע עמוקות על חייו ויצירתו של הוגו.

מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו ואם חמשת ילדיו. פושה ניהלה מאוחר יותר רומן, עם משורר שהיה ידיד המשפחה. גם להוגו הייתה ידידה ומאהבת - ז'ולייט דרואה - שחקנית שפגש לראשונה ב-1833, איתה היה מתבודד בחיק הטבע. נוצר ביניהם קשר עמוק שנמשך 50 שנה.

המשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב על הרנני - 1830

כבר בהיותו תלמיד בית ספר תיכון הקדיש הוגו את חרוזיו הראשונים לשירת ורגיליוס, שהיה המשורר האהוב ביותר עליו וממנו שאב השראה. שירו "לורגיליוס" הוא שירת אהבה; אהבה למשורר הרומאי הנפלא, לידידתו ז'ולייט דרואה ולטבע.

עוד בנערותו (בגיל 14) החליט הוגו להיות משורר, ובהיותו בן עשרים זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחולל מהפכה בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתי מצנפת אדומה; בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה". בין קובצי שיריו: "עלי הסתיו", "הקולות הפנימיים", "קרני האור והצללים", "אגדת הדורות" ו"הרהורים". בקובץ "הרהורים" הוא מתאר, בין היתר, את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על מות בתו האהובה לאופלדין, אשר טבעה עם בעלה בסן ליד ווילקייר שעל גדות הנהר בשנת 1843, חודשיים בלבד לאחר נישואיהם (בתו הקטנה אדל סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש בשל אהבה נכזבת).

המחזאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בפברואר 1830 הוצג בקומדי פראנסז בפריז מחזהו של הוגו "הרנני", שהיה אחד המחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. מחזה זה הסעיר מאוד את פריז. הוא נודע בשל הוויכוחים הסוערים שפרצו בתיאטרון בין הצופים מיד לאחר הצגתו (הקרב על הרנני). ויכוחים אלה היוו חלק של מסורת ארוכה של מאבקים באשר לטוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי. ויכוח זה נערך בין תומכי הקלסיציזם שצידדו בסגנון כתיבה תיאטראלי קפדני, לבין תומכי הסגנון החדש של הרומנטיזם. ניצחונם של הוגו ותומכיו בוויכוח זה מתואר על ידי אנשי התקופה ובהם תאופיל גוטייה.

ב-8 בנובמבר 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו של הוגו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד בסוף המאה ה-17.

הסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו בשנת 1876, בצילום של אטיין קארז'ה

ספרו הראשון של הוגו נכתב בשנת 1823 ושמו "הנס מאיסלנד" (Han d'Islande). בספרו הוא מתאר דיקטטורה מחרידה המתרחשת באיסלנד. בספר מתוארות הוצאות להורג ומשטר שדוגמתו היה רק לאחר כמאה שנה, במשטר הנאצי. התושבים מורדים נגדה בהצלחה.

בשנת 1826 הוא פרסם את הספר "בוג-ז’ארגאל" (Bug-Jargal). "בוג ז'ארגאל" חובר על ידו כבר בגיל שש עשרה, כתוצאה מהתערבות עם ידיד, ואף קדם ל"הנס מאיסלנד". לאחר מכן ערך בו הוגו מעט שינויים והוציאו לאור. הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים, והיה זה אחד הרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור עור. בוג-זא'רגאל הוא שמו של נסיך אפריקאי משועבד, שהיה ידיד של קצין צרפתי צעיר בשם "לאופולד ד'אוברניי" (Leopold D'Auverney). הוא מנהיג את מרד העבדים בהאיטי (17911804) בימי המהפכה הצרפתית. הייתה זו אחת המרידות שהצליחו.

בשנת 1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". היה זה בעקבות גילוי כתובת ביוונית במגדל הפעמונים - "ANAГKH" - שפרושה "צורך/הכרח". הוגו היה סקרן לדעת מי חרט את הכתובת. כתיבת הרומן, שנקרא על ידי מחברו "נוטרדאם של פאריז" נועדה להציג את מכמני קתדרלת נוטרדאם דה פארי לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית, כאשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם דה פארי בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה בכל העולם, ועל בסיסו נעשו מחזות וסרטים.

בסיפורים שכתב, ביקש לעורר תקווה בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.

המהפכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוזט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard
מסע הלוויה של הוגו, שנטמן בפנתאון של פריז

בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רבים תמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, אף על פי שבאותה תקופה דגל בשלטון מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלך לואי ה-18 על כתביו היפים.

ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורת המלך המוטלת על הספרות והעיתונות. המהפכנים כבשו את פריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.

בעקבות מהפכת 1848, הוכרזה בצרפת הרפובליקה השנייה ונפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרטה, עלה לשלטון. הוגו נבחר לאספה הלאומית של צרפת והטיף לשלום בין העמים ולצדק חברתי. לנוכח הפיכתו של הנסיך הרפובליקני לדיקטטור, הפך הוגו לאחד ממתנגדיו התקיפים של נפוליאון השלישי וטען שהוא יחריב את הרפובליקה השנייה, כפי שהחריב דודו את הראשונה. ב-1851 הוא יצא לגלות בבריסל ואחר כך באיי התעלה, באי ג'רזי (18521855) ובאי גרנזי (1855–1870), שם כתב את קובץ שיריו "הרהורים" (1856), את קובץ שיריו "אגדת הדורות" (1859) את הרומן הידוע עלובי החיים (1862), שזכה להצלחה עצומה, מאמרים נגד שליטי צרפת ומגוון שירים. ב-1870, אחרי מלחמת צרפת פרוסיה שב הוגו לצרפת.

כשמלאו להוגו שמונים, הריעה האומה והודתה לאיש הדגול, שבכתיבתו במשך שישים שנה, השפיע על התרבות הצרפתית ועל המוני העם.

ויקטור הוגו נפטר בפריז ב-22 במאי 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתאון של פריז, בו נטמנים גדולי בניה של צרפת.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של הוגו היא כלל-עולמית, וחורגת בהרבה מגבולות התרבות המערבית. מעבר לתפוצה האוניברסלית של יצירותיו הגדולות, בחלק מהקולוניות הצרפתיות לשעבר, כגון וייטנאם, נודעה גם חשיבות גדולה לדמותו שלו עצמו. גאו-דאי, דת דרום וייטנאמית סינקרטיסטית עם מיליוני מאמינים בכל רחבי העולם, רואה בו את אחד מקדושיה העיקריים, לצדם של ז'אן דארק, המהפכן הסיני סון יאט-סן והמשורר הוייטנאמי בן המאה ה-16 נגויין בין-קיים. לפי אמונתם של אנשי גאו-דאי, הוגו היה מאדריכלי הברית האלוהית בין הדת הסינית לנצרות - ברית שיצרה את גאו-דאי, ותמונתו מוצבת כאובייקט סגידה ב"ותיקן" (המקדש הראשי) של גאו-דאי בעיר טאי-נין.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגבור בכבלים, עברית מאת ז. אריאל, תל אביב, 1972. (תרגום נוסף של "עלובי החיים")
  • המכשפה מפריס, תרגם יעקב שטיינברג, אמנות, תל אביב, 1954. (Notre-Dame de Paris)
  • מלחמת אחים, מתורגם על ידי י"ב ליונר, הוצאת תושיה, ורשה, 1913.
  • עובדי הים , עם ארבעה רישומים מאת המחבר, מצרפתית - מנשה לוין, ספרית פועלים, תל אביב, 1986.
  • עלובי החיים, עברית - אביטל ענבר, כתר ספרים, ירושלים, 1988.
  • עלובי החיים, תרגום נוסף, עברית - זאב הרטבי, תל אביב, 1962.
  • עלובי החיים, תרגום נוסף, תרגם יעקב שטינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
  • קוזט, תרגם מצרפתית : יצחק לבנון, ציורים:רבקה רינד.
  • פנטין, סיפור, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1972.
  • הגיבן מנוטר דאם, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1964.
  • הגיבן מנוטר דם, תרגום נוסף, עברית - דן סואן, תל אביב, 1975.
  • הגנובה, תרגום מצרפתית, ירושלים, ש"י שיריזלי, אלף תתל"ו לגלותנו, תרס"ה, 1905.
  • היום האחרון בחיי הנידון למיתה, ספור, תרגום זפר"ן, ורשה, תושיה, 1898.
  • בוג-ז’ארגאל, מצרפתית - אביטל ענבר, מעריב, תל אביב, 1987.
  • האדם הצוחק, רומן, תרגמו א’ ו’. לוין, ערך א’ יואל, תל אביב, 1929.
  • שנת התשעים ושלוש; מצרפתית: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ב 1961. (Quatrevingt-treize)
  • תותח הקורבטה, עברית - יואב הלוי, משרד הביטחון, תל אביב, 1984.
  • שירים נבחרים , השירים מתורגמים מן המקור ומוגשים על ידי שלמה לוי, 1987.
  • יומו האחרון של נידון למוות, קלוד גה, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי, הוצאת כרמל, 2008.
  • להיות גולה, תרגם מצרפתית והוסיף הערות: שי סנדיק, נהר ספרים, 2010.
  • "זיכרון מליל הארבעה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "לילו של השטן", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "שירו של מֶליה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "כתובת מצבה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "מיעוט", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2001.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]