אלפרד טיבור
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1920 קוניאר, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 2017 (בגיל 97) קולומבוס, ארצות הברית |
| שם לידה |
Goldstein Alfréd |
  | |
אלפרד טיבור (במקור גולדשטיין, בהונגרית: Tibor Alfréd; קוניאר, 10 בפברואר 1920 – קולומבוס, 18 במרץ 2017) היה פסל יהודי-הונגרי-אמריקאי. יצירותיו נמצאות בכמעט 500 אוספים פרטיים ומוזיאונים ברחבי העולם, כולל ביד ושם בירושלים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפרד טיבור נולד בכפר קוניאר במשפחה יהודית של שלושה בנים אנדראש, אלפרד וטיבור הצעיר ביותר. הוא למד בגימנסיה הריאלית היהודית בדברצן.[1] כספורטאי מצטיין הוא התכונן לאולימפיאדת ברלין (1936) כחבר בקבוצת ההתעמלות הגברים ההונגרית, אך לא הורשה להתחרות בגלל מוצאו היהודי. הוא זומן לשירות העבודה בשנת 1940 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי במלחמת העולם השנייה) ושירת באוקראינה בגדוד עבודה שסופח לצבא ההונגרי. הוא נפל בשבי הסובייטים ונכלא למשך שש שנים במחנה כלא בסיביר ממנו שוחרר בשנת 1947. מבין 273 הגברים בגדוד העבודה שלו שנשלחן למחנה השבויים הסובייטי, הוא היה האחד מתוך שניים ששרדו.
אחרי השחרור מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשובו להונגריה התברר שרק הוא ואחיו אנדראש שרדו את השואה וממשפחתו הקרובה העניפה שמנתה 37 אנשים (ועוד 82 קרובי משפחה רחוקים יותר) לא שרד אף אחד. שניהם שינו את שם משפחתם לטיבור, וזכרו בכך את אחיהם טיבור גולדשטיין, שמת במחנה ריכוז. אלפרד עבר לבודפשט ועבד כמעצב תערוכות ממשלתי במשך תשע שנים. בשנת 1956, במהלך המרד ההונגרי, ברח מהונגריה יחד עם אשתו ושני ילדיו בשל חששו מעליית האנטישמיות שוב בהונגריה. בשנת 1957 התיישב בארצות הברית. הוא עבד במסחר אמנות במיאמי במשך 16 שנים ואז עבר לעיר קולומבוס, אוהיו, שם עסק רק בפיסול.
אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלו האחרון בשם "זכור" בעברית הוזמן עבור "קהילת אגודה אחים"[2] היהודית בבקסלי, אוהיו, שם הוא חבר. פסל הברונזה בגובה 9 מטר מציג חיילים גרמנים מקבצים קורבנות יהודיים לתא גז במחנה הריכוז, בעוד מעל ניצול אחד מטפס מתוך הארובה ומחזיק דגל ישראל. מאחורי הפסל מפת גרניט שמציגה את מיקומם של כל מחנות הריכוז באירופה. היצירה כוללת גם שיר שכתבה המשוררת האמריקאית אמה לזרוס שניבאה את הקמת מדינת ישראל.
הנצחת סיפור חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורם של אלפרד טיבור ומשפחתו הונצחה ברומן על ידי אחייניתו ג'ולי אורינגר (אנ'), בספרה "הגשר הסמוי" (The Invisible Bridge) שיצא לאור גם בתרגום עברי.[3][4]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיבור זכה בפרס מפעל חיים מטעם "גילדת האמנות הליטורגית", פרס חופש אמנות, ונכנס להיכל התהילה של אזרחים ותיקים באוהיו.
- הוא זכה גם בפרס פגסוס של אוהיאנה בשנת 2005.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hungaricana.hu
- ^ קהילת אגודת האחים בבקסלי, אוהיו
- ^ True story of sculptor figures in war novel" by Ken Gordon, The Columbus Dispatch, Oct. 16, 2011.
- ^ Review of 'The Invisible Bridge,' by Julie Orringer" by Debra Spark, The San Francisco Chronicle, May 9, 2010.