אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג'

אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג'
الحسين بن منصور الحلاج
לידה	858?; אל-ואסט, פרובינציית פארס, בית עבאס
הוצאה להורג	26 במרץ 922 (בגיל 64 בערך); בגדאד, עיראק, בית עבאס
מדינה	בית עבאס
השקפה דתית	אסלאם, אלווים, סופיות

אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג' (בערבית: الحُسِّين بن مَنْصُور الحَلاَّج; 858–922, המכונה, בין היתר: אבו אל-מוע'ית' (أبو الْمُغِيث)) היה משורר סופי באימפריה העבאסית, הנחשב לאחד מחלוצי הסופיות בעולם הערבי והאסלאמי.^[1]^[2]^[3]^[4] נודע בשל אמירתו: "אני האמת" (בערבית: أنا الحق, אנא אל-חק), שנתפסה בזמנו כטענה לאלוהות וכפירה באל, בעוד שאחרים פירשו זאת כמצב של הדממת האגו ואיפשור לאלוהים להתבטא דרכו. אל-חלאג' היה מטיף רהוט, ורבים נהו אחריו, עד שהשלטון העבאסי החל לפעול נגדו, הוא הועמד למשפט, נאסר, ולאחר כשבע שנים הוצא להורג.

חלק מהסופים בני דורו הסתייגו ממנו, אך ברבות הימים הוא הפך לדמות מרכזית במסורת הסופית.^[5]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת האם מוצאו של אל-חלאג' היה ערבי או פרסי, וכמה מקורות שהוא התייחס לאבו איוב אלאנצרי (أبو أيوب الأنصاري) שהיה אחד מחבורתו של הנביא מחמד.^[6] אל-חלאג' גדל בעיר וואסט (واسط) בעיראק, שהייתה מפורסמת בזכות בית הספר שלה לקוראי קוראן ונטען שהוא למד בעל פה את כל הקוראן, עוד בטרם מלאו לו 12 ובהמשך אף למד מיסטיקה אסלאמית סונית. בגיל שמונה עשרה - הוא הגיע לבגדאד.^[7] וכעבור כשנתיים הוא עבר לבצרה, שם התחתן ונולדו לו שלושה ילדים ולמד את עקרונות הסופיות בין היתר למד אצל אבו חסיין אל-נורי (אנ') עמר בן עות'מאן מאקי ואל-ג'ונייד אלבגדאדי (لجنيد البغدادي) שהיו בין חברי האסכולה הסופית של בגדאד.^[8]^[9]^[10]

הביקורים במכה והגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-חלאג' עלה לרגל למכה (עומרה) ונשאר שם שנה שאותה הקדיש לצום ושקט מוחלט. כשחזר לבגדאד, הסיר את הלבוש הסוּפי ואימץ לעצמו לבוש עממי, כדי שיוכל להטיף בצורה חופשית יותר. בכך הגדיל את מעגל תלמידיו, שלימים, חלקם יהפכו, לווזירים בחצר העבאסית, אולם מנגד, הדבר גרם לכך שרבותיו הסופיים מאקי ואלג'ונייד התרחקו ממנו, קלריקלים ואנשי הממשל התנגדו לדרכו והוא הואשם בכפירה. אל-חלאג' נאלץ לעזוב ועבר למזרח איראן, והמשיך להטיף את דרכו הסופית במושבות הערביוֹת ובמבצרים שבהם היו לוחמים מתנדבים בג'יהאד. לאחר כחמש שנים, שב וחזר עם משפחתו לבגדד.^[8] חסידיו התרבו וכשעלה למכה לקיים את מצוות החאג', ליוו אותו כארבע מאות תלמידים. עם חזרתו לבגדאד, שבו והאשימו אותו בכפירה, כישוף ובכריתת ברית עם שדים והוא נאלץ שוב לברוח והפעם יצא למסע ארוך בהודו ולטורקסטאן. בשנת 902 הוא עלה לרגל, בפעם השלישית למכה, כשהוא לבוש בבד חלציים וצעיף על כתפיו, כמנהג ההודים. חסידיו סיפרו שהוא התפלל לאלוהים שיהפוך אותו לבזוי ונדחה, כביטוי לרצונו להיות קרבן לכפרה על כל המוסלמים.^[8]

בתקופה זו השמיע חאלג', בחוג הלימוד של הסופי אבו בכר שבלי (אנ') את אמירתו המפורסמת "אני האמת", אם כי יש הטוענים שהוא התבטא כך, עוד קודם לכן, כשנפגש ביחידות עם אל-ג'ונייד.^[8]

הוויכוח אודותיו, מאסרו, משפטיו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מיריביו התייחסו להתבטאויותיו ושיריו שבעיניהם, היה בהם דברי כפירה, כמו:

"ראיתי את אדונִי (אלוהי) בעין של הלב, שאלתי 'מי אתה?' הוא ענה: 'אתה'".^[11]^[10]
"אני אלוהים ואין איש בגלימתי מלבד אלוהים!^[10]
"אין שום דבר עטוף בטורבן שלי מלבד אלוהים.^[12]
בהצהרה אחרת הצביע על כיסו וטען: "אין בכיסי, אלא - אללה" (ما في جبتي إلا الله).^[12]

לפי אל-חלאג', התכלית היא לראות את האלוהים בכל דבר בעולם ובכלל זה גם בעצמך, עד כדי שהפרט "מתאחד אחדות מוחלטת עם האלוהות" ולטענתו, הוא עצמו הצליח בכך ו"התאחד אחדות מוחלטת עם האלוהות".^[13]

היו שהתייחסו ליכולותיו לחולל נסים וקסמים והוגה דעות שיעי אמר עליו: "הוא היה אדם רמאי, חסר כבוד, שהשתמש בתורות הסופיות, השתמש בשפתן, וטען את כל הידע, אך הוא היה נטול זה והכיר משהו בתעשיית הכימיה".^[10] אלחלאג' טען שהעבודה הנפשית היא זו שחשובה ואין לייחס חשיבות מיוחד, דווקא למקום מסוים. וכל למשל הוא פסק: ש"אם אדם רוצה לערוך חג', הוא יכול להסתדר בלעדיו. ילך לביתו ויעשה בו מחראב, ירחץ את עצמו, יאמר כך וכך, יעשה כך וכך, ויתפלל... " והיה מי שסיפר ש"טיילתי אתו [עם אלחלאג'] יום אחד ודקלמתי משהו מהקוראן, והוא אמר: 'גם אני יכול להגיד משהו כזה'."^[10]

דיבורים כגון אלו הגיעו לאזניו של הח'ליף העבאסי אל-מוקתדר, בצירוף אזהרה: "הו אמיר המאמינים, אם יישאר [הכוונה לאלחלאג'], הוא יפיל את השריעה... וזה יביא לחיסול הסמכות שלך..."^[10]

מאסרו ומשפטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה שבה חי אלחלאג' בבגדד הייתה תקופה של סכסוכים פוליטיים שבהן היו מערבות שלוש אסכולות של האסלאם: הסונים, החנבלים והשיעים. הוא נתפס בידי אויביו כמי שמעורב עם הסונים, נגד השיעים ומאחר שממילא כבר היו לו אויבים רבים, הוא ברח לחבל אחוואז, אך כעבור שלוש שנים הוא נעצר שם, הובל חזרה לבגדד ונכלא באשמת טענה לאלוהות, והטפת לגלגול נשמות. אחד מאנשי השלטון הצליח לזכות אותו מכל האשמות, חוץ מהאישום שהוא שימש כסוכן של הקרמאטים, ועל כך הוא נאסר.^[8]

הוא בילה בין כותלי הכלא כתשע שנים. מסופר שהוא הצליח לפתות את סוהריו, תוך שימוש בכישוף ותחבולות והם הגנו עליו וסיפקו את צרכיו. בכלא הוא חיבר רבים מכתביו, שחלקם היו, ככל הנראה, הגורם למשפטו השני. תוכן הכתבים הגיע לח'ליף אל-מוקתדר והוא שפט אותו וגזר את דינו למוות אכזר.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזר הדין בוצע בשלבים. תחילה קיבל אלף מלקות, לאחר מכן נכרתו כפות רגליו וידיו, הוא נתלה בפומבי עד צאת נשמתו, ואז נשרפה גופתו והאפר פוזר במי החידקל. מעריציו של אלחלאג' נהגו לעלות למקום הוצאתו להורג וציפו שמשם הוא ישוב ויתגלה^[14] ומאוחר יותר הוקם שם מבנה הנושא את שמו ויש אף שטוענים שנמצאים שם שרידי גופתו^[8]^[15]^[16]

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות של אל-חלאג', ששרדו, כולן כתובות בערבית, כללו:^[17]

עשרים ושבעה סיפורים (روايات) שנאספו על ידי תלמידיו, בשנת 902 לערך.

"כתאב אל-טָוְואסִין" (كتاب الطواسين), סדרה של אחת עשרה יצירות קצרות.

שירים שנאספו בדיוואן אל-חלאג' (ديوان الخلج).

אחבאר אל-חלאג (أخبار الخلج) - הצהרותיו, כולל אלו מלילו האחרון שלו.

ביצירתו "כתאב אל-טָוְואסִין" אלחלאג' השתמש בסמלים, דיאגרמות וקווים כדי להביע חוויות מיסטיות שלא יכול היה לבטא במילים.^[4] השם טָוְואסִין" הוא חיבור של שתי אותיות טית (ط) והאות שׂ (س) שמסיבות לא ברורות מופיעות בראשית כמה סורות בקוראן.^[18] פרק 6 בספר הוא הארוך מכל הפרקים האחרים ומוקדש לדיאלוג של איבליס (إبليس) - השטן עם אלוהים. השטן מוכן להשתחוות רק בפני אלוהים והוא מסרב להשתחוות בפני אדם, למרות שאלוהים מבקש ממנו לעשות זאת ןהןא - השטן מסתכן בדחייה וייסורים נצחיים. בכך בא לידי ביטוי פרדוקס מעגלי שהרי השטן לא ציית לפקודתו של אלוהים, אך ברור שזה היה רצון האל.^[19]

עבודותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמי בן נון - עורך, דעיכת הרוח: ספר יובל התשעים לכבוד שלמה גיורא שוהם, הוצאת אידרא: תל אביב, 2019, 20 שירים מתורגמים משירת אלחלאג'.^[20]
אלחלאג, גן תבונת הלב, (בערבית: بستان المعرفة / בֻּסְתַאן אַלְמַעְרִפַה) תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים, הוצאת אידרא, תל אביב, 2021^[21]
אני אהובי ואהובי אני - קובץ שירי הצלוב אל-חסין בן מנצור אל-חלאג', תרגם מערבית, הקדים מבואות והוסיף ביאורים: אבי אלקיים, הוצאת אדרא, תל אביב, 2023

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-סיראג' אל-תוסי, אל-למה פי סופיות, נערך על ידי: Dr. עבד אל חלים מחמוד וטהא עבד אל באקי סורור, בית הספר המודרני, ספריית אל-מתאנה, 1960, עמ' 468.
ד"ר.. עבד אלרחמן בדאווי, שאט אל-צופיה, סוכנות הפרסומים, כווית, מהדורה שנייה, 1976, עמ' 26.
אבן בקאוויה, אחבאר אל-חלאג', עלון מסיניון וקראוס, פריז, 1936, עמ' 43.
אל חלאג' דיוואן
חדשות אל-חלאג'
תולדות בגדאד מאת אל-חטיב אל-בגדאדי (8/112-141).
אל-מוצאים מאת אבן אל-ג'וזי (13/201-206).
ביוגרפיה של דמויות אצילות מאת אל-דהבי (14/313-354).
ההתחלה והסוף מאת אבן קתר (11/132-144)
ד"ר מהדי קאקאאי: פאיליון: אותנטיות, מסורת, תקוות ודאגות (13) דמויות פאיליון ידועות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג' בוויקישיתוף

אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ الخطيب البغدادي. تاريخ بغداد. Vol. الثامن. دار الكتب العلمية. p. 112.
^ Irwin, Robert (2010). The new Cambridge history of Islam, Volume 4 (1. publ. ed.). Cambridge: Cambridge University Press. p. 47. ISBN 978-0-521-83824-5. Perhaps the most controversial Su! was the Persian mystic al-Hallaj (d. 309/922).
^ John Arthur Garraty, Peter Gay, The Columbia History of the World, Harper & Row, 1981, page 288, מסת"ב 0-88029-004-8
^ ¹ ² Jawid Mojaddedi, "ḤALLĀJ, ABU'L-MOḠIṮ ḤOSAYN b. Manṣur b. Maḥammā Bayżāwi" in Encyclopedia Iranica (אורכב 18.05.2021 בארכיון Wayback Machine)
^ "Al-Ḥallāj | Islamic mystic". Encyclopedia Britannica (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-12. נבדק ב-2020-12-08.
^ ـ أنظر: (جد الحلاج): الموسوعة الإسلامية ـ الجزء الأول من المجلد الثامن، ص17.
^ دكتور علي ثويني - في الأصل العراقي للحلاج - بغداد - 2000
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Louis Massignon, Louis Gardet (1986). Encyclopedia of Islam, 2nd ed., Vol. 3,
^ Encyclopedia Iranica, ḤALLĀJ, ABU’L-MOḠIṮ ḤOSAYN, Encyclopedia Iranica
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ دروس الامارات, من هو الحلاج - מי הוא אל-חלאג', دروس الامارات
^ Mohammed Rustom (2010). "Rumi's Metaphysics of the Heart". Mawlana Rumi Review. 37 (1): 69–79. https://www.jstor.org/stable/26810284
^ ¹ ² Mohammed Rustom (2010). "Rumi's Metaphysics of the Heart". Mawlana Rumi Review. 37 (1): 69–79.
^ יצחק יהודה גולדציהר. תרגם מגרמנית יוסף יואל ריבלין -, הרצאות על האסלאם, פרק רביעי - הסגפנות והצוּפיות. (6) אהבת האלוהים של הצוּפיוּת, באתר פרויקט בן־יהודה
^ יצחק יהודה גולדציהר (תרגם מגרמנית יוסף יואל ריבלין) הרצאות על האסלאם, הערה 644: https://benyehuda.org/read/40578#ch3461
^ مصطفى جواد ، أصول التاريخ والأدب ، ج22 ، ص 32
^ البداية والنهاية 14/ 829 : 831
^ Louis Massignon, Louis Gardet (1986). Encyclopedia of Islam, 2nd ed., Vol. 3, "Al-Halladj". Brill. p. 101.
^ האותיות הללו נקראות מֻקַטַּעָאת (مقطعات) או פַוָאתִח (فواتح).
^ Sells, Michael Anthony. 1996. Early islamic mysticism: Sufi, Qurʼan, miraj, poetic and theological writings. New York: Paulist Press.
^ דעיכת הרוח - ספר יובל התשעים לכבוד שלמה גיורא שוהם (עמ' 242-215), באתר אדרא - הוצאה לאור
^ גן תבונת הלב / אלחלאג, באתר אדרא - הוצאה לאור

[1] الخطيب البغدادي. تاريخ بغداد. Vol. الثامن. دار الكتب العلمية. p. 112.

[2] Irwin, Robert (2010). The new Cambridge history of Islam, Volume 4 (1. publ. ed.). Cambridge: Cambridge University Press. p. 47. ISBN 978-0-521-83824-5. Perhaps the most controversial Su! was the Persian mystic al-Hallaj (d. 309/922).

[3] John Arthur Garraty, Peter Gay, The Columbia History of the World, Harper & Row, 1981, page 288, מסת"ב 0-88029-004-8

[Iranica-4] ¹ ² Jawid Mojaddedi, "ḤALLĀJ, ABU'L-MOḠIṮ ḤOSAYN b. Manṣur b. Maḥammā Bayżāwi" in Encyclopedia Iranica (אורכב 18.05.2021 בארכיון Wayback Machine)

[:0-5] "Al-Ḥallāj | Islamic mystic". Encyclopedia Britannica (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-12. נבדק ב-2020-12-08.

[6] ـ أنظر: (جد الحلاج): الموسوعة الإسلامية ـ الجزء الأول من المجلد الثامن، ص17.

[7] دكتور علي ثويني - في الأصل العراقي للحلاج - بغداد - 2000

[:1-8] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Louis Massignon, Louis Gardet (1986). Encyclopedia of Islam, 2nd ed., Vol. 3,

[:2-9] Encyclopedia Iranica, ḤALLĀJ, ABU’L-MOḠIṮ ḤOSAYN, Encyclopedia Iranica

[:3-10] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ دروس الامارات, من هو الحلاج - מי הוא אל-חלאג', دروس الامارات

[11] Mohammed Rustom (2010). "Rumi's Metaphysics of the Heart". Mawlana Rumi Review. 37 (1): 69–79. https://www.jstor.org/stable/26810284

[:4-12] ¹ ² Mohammed Rustom (2010). "Rumi's Metaphysics of the Heart". Mawlana Rumi Review. 37 (1): 69–79.

[13] יצחק יהודה גולדציהר. תרגם מגרמנית יוסף יואל ריבלין -, הרצאות על האסלאם, פרק רביעי - הסגפנות והצוּפיות. (6) אהבת האלוהים של הצוּפיוּת, באתר פרויקט בן־יהודה

[14] יצחק יהודה גולדציהר (תרגם מגרמנית יוסף יואל ריבלין) הרצאות על האסלאם, הערה 644: https://benyehuda.org/read/40578#ch3461

[15] مصطفى جواد ، أصول التاريخ والأدب ، ج22 ، ص 32

[16] البداية والنهاية 14/ 829 : 831

[17] Louis Massignon, Louis Gardet (1986). Encyclopedia of Islam, 2nd ed., Vol. 3, "Al-Halladj". Brill. p. 101.

[18] האותיות הללו נקראות מֻקַטַּעָאת (مقطعات) או פַוָאתִח (فواتح).

[19] Sells, Michael Anthony. 1996. Early islamic mysticism: Sufi, Qurʼan, miraj, poetic and theological writings. New York: Paulist Press.

[20] דעיכת הרוח - ספר יובל התשעים לכבוד שלמה גיורא שוהם (עמ' 242-215), באתר אדרא - הוצאה לאור

[21] גן תבונת הלב / אלחלאג, באתר אדרא - הוצאה לאור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]