אמיל ארמין
 | |
| לידה |
1883 רדאוץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1971 (בגיל 88 בערך) שיקגו, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות של מכון שיקגו |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
מודרניזם |
  | |
אמיל ארמין (באנגלית : Emil Armin ; 1 באפריל 1883 – 2 ביולי 1971) היה אמן יהודי אמריקאי הידוע בשימוש שלו בצבעים עזים ובעבודות מכחול.[1] משנות ה-20 ועד מותו ב-1971, שמר ארמין על מעורבות גבוהה בקהילה האמנותית של שיקגו.[2]
מבקר האמנות סמואל פוטנם, מה"שיקגו איבנינג פוסט", תיאר את ארמין כ"אמן הרגיש ביותר בשיקגו... עם נשמה של איכר ומשורר ומוח של פילוסוף."[3]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמין נולד באוסטרו-הונגריה ב-1883. סבו היה סופר סת"ם יהודי, שהעתיק מגילות קודש לבית הכנסת המקומי. ארמין החל לצייר בגיל חמש וככל הנראה למד גילוף עץ מאביו, הירש ליב, שהיה אמן חובב.[4]
כאשר ארמין היה בן 10, הוריו מתו. הוא גדל בעזרת אחיו המבוגרים עד שקיבל עבודה במשרה מלאה במסעדה בגיל 14 ועבר לגור בבית הבעלים. ב-1901, כשהיה בן 18, הוא עבר לצ'רנוביץ כדי ללמוד אמנות לאחר שמנהל המסעדה עודד אותו ללמוד בבית ספר לאמנות
בשנת 1905 היגר ארמין לארצות הברית, כדי להצטרף לאחיו זיגמונד ופרידה בשיקגו, שם המשיך לצייר סקיצות בכל פעם שהיה יכול בזמן שעבד בחנות של בן דוד עשיר.
ארמין החל את לימודיו בבית הספר לאמנות של שיקגו בשנת 1908, והוא המשיך לעבוד וללמוד בכל הזדמנות אפשרית, אפילו בתקופות של מאבק כלכלי גדול.[5] בשנת 1916, לאחר שחסך ארבע מאות דולרים מעבודותיו הרבות, הוא עבר משיעורי לילה ללימודי יום כסטודנט במשרה מלאה, תוך הפסקה רק במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי לקבל עבודה בייצור רתמות ארטילריה בשמונה עשר דולר לשבוע.
הוא למד אצל ג'ורג' בלוז, רנדל דייווי והרמן זאקס, ושאב השראה מהם.[6] מדריכים אחרים כללו את אנלה בנדיקט, אלברט הנרי קרביאל, אנטונין סטרבה, ג'ון וו. נורטון והארי ל. טימינס. באביב 1920, בגיל 36 ו-12 שנים. לאחר שנרשם לראשונה לשיעורי הלילה, ארמין סיים את לימודיו.[7]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירות האמנות של ארמין כללו ציורים, חיתוכי עץ, גילופי עץ, פסלים, קריקטורות ותחריטים, אך הוא ידוע בעיקר בזכות ציוריו.[8] הוא היה צייר מודרניסטי, בעל חיבה לציור נופים, עמים פרימיטיביים, פרחים ובעלי חיים.[9]
בעבודתו סינתז ארמין מגמות אמנותיות עם השראה שאובה משורשיו היהודיים וממסורות האיכרים של דרום מערב אמריקה ומולדתו מזרח אירופה.
רוב עבודתו הושלמה בשיקגו. לאחר סיום לימודיו, ארמין הצטרף לקבוצת אמנים, ביניהם גרטרוד אברקרומבי, פרנסיס סטריין וצ'ארלס בייזל, במושבת אמנים[10] שם חי ועבד עד 1925. (קבוצת אמנים זו נקראה קבוצת הרחוב החמישים שבע ונודעה גם בשם מושבת פארק ג'קסון.[11]
ארמין חלק סטודיו לאמנות עם עמיתו המודרניסט טודרוס גלר מ-1926 עד 1930. לאחר מכן עבר לזמן קצר לצד הצפוני של שיקגו, שם עבד והתגורר בשדרות סאניסייד לפני שחזר לצמיתות לסאות' סייד בשדרות הארפר בהייד פארק.
בשנות ה-30 הוא נכנס ליריד האמנות של גרנט פארק, ועבד כצייר בעבודות ממשלתיות בזמן המשבר הגדול. בשנת 1940, ארמין השיג עבודה עבור פרויקט האמנות של אילינוי. כמו כן, בשנת 1940 הקים ארמין, יחד עם אמנים יהודים מקומיים נוספים, את מועדון האמנות היהודית האמריקאית והמשיך להציג איתם עד מותו.[12]
הוא הרחיב את אופקיו מעבר לשיקגו, עבר לזמן קצר לדייטון ועשה טיולים לדיונות באינדיאנה, וויסקונסין, ניו מקסיקו, מיין ומאוחר יותר לאגם צ'אפלה במקסיקו.[8]
במשך הזמן, ארמין הצליח להתפרנס בצניעות כאמן, למכור את אמנותו ולהתפרנס בעבודות מזדמנות בהוראת אמנות, כולל עבודה עם המועצה היהודית לחינוך והוראה בהאל האוס.
ארמין הציג בתערוכות אזוריות וארציות עד שמת בגיל 88.
המודרניזם בשיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו ב-1920, ארמין הפך לחבר פעיל בקהילת האמנות המודרניסטית המתהווה של שיקגו,[4] אשר הדגישה את חופש הביטוי האישי כתורה הבלעדית. (היסטוריונית האמנות סו אן פרייס תיארה את תנועת המודרניזם של שיקגו כ"המאבק המטורף של העיר בין הדור הוותיק שקידם את האידיאלים של האמנות המסורתית של המאה התשע-עשרה לבין אוונגרד של ציירים, מאיירים, צלמים ופסלים שדגלו באמנות המודרניסטית החדשה מאירופה."[13]
בשנת 1913, ארמין ביקר בתערוכת הארמורי כשהוצגה במכון לאמנות בניו יורק, והוא הושפע מהמודרניזם האירופי והאמריקאי.[14]
בהשראת התנועה המודרניסטית, ארמין ואמני שיקגו אחרים הקימו קבוצות פתוחות וחופשיות משלהם כדי לספק אלטרנטיבה למכון האמנות השמרני של שיקגו.[15]
נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1945, בגיל 65, ארמין התחתן עם הילדה רוז דיימונד, עובדת סוציאלית בשירות המשפחה והקהילה היהודית בשיקגו.[12]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Emil Armin | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
- ^ Judith A. Barter, Art Institute of Chicago, Window on the West: Chicago and the Art of the New Frontier, 1890-1940, Hudson Hills, 2003, ISBN 978-0-86559-199-8. (באנגלית)
- ^ Emil Armin Biography, www.museum.state.il.us
- ^ 1 2 Emil Armin Biography | Annex Galleries Fine Prints, www.annexgalleries.com
- ^ The Renaissance Society, Emil Armin: Paintings in Oil, Watercolors, and Woodcuts | Exhibitions | The Renaissance Society, www.renaissancesociety.org (באנגלית)
- ^ "Emil Armin"
- ^ "Emil Armin (1883-1971)"
- ^ 1 2 Emil Armin painted Lake Chapala in the 1950s – Lake Chapala Artists and Authors, lakechapalaartists.com
- ^ Irving Cutler, The Jews of Chicago: From Shtetl to Suburb, University of Illinois Press, 1996, ISBN 978-0-252-02185-5. (באנגלית)
- ^ "In the old 57th Street Art Colony"
- ^ Jan Pinkerton, Randolph H. Hudson, Encyclopedia of the Chicago Literary Renaissance, Infobase Publishing, 2009, ISBN 978-1-4381-0914-5. (באנגלית)
- ^ 1 2 CONTENTdm, artic.contentdm.oclc.org
- ^ Sue Ann Prince, The Old Guard and the Avant-Garde: Modernism in Chicago, 1910-1940, University of Chicago Press, 1990, ISBN 978-0-226-68284-6. (באנגלית)
- ^ Windy City (Snow Storm), 1928, נבדק ב-2024-04-09
- ^ Robert Cozzolino, Art in Chicago: Resisting Regionalism, Transforming Modernism, Pennsylvania Academy of the Fine Arts, 2007, ISBN 978-0-943836-29-4. (באנגלית)