אמנת בזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמנת בזל לפיקוח על תנועות בין-גבוליות של פסולות מסוכנות וסילוקןאנגלית: Basel Convention on the Control of Transboundary Movements of Hazardous Wastes and Their Disposal), הידועה בקיצור כאמנת בזל, היא אמנה אשר נועדה להפחית תנועת פסולת מסוכנת בין מדינות, ובאופן מיוחד למנוע משלוח פסולות מסוכנות ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות. האמנה נועדה אף למזער את כמותן ורעילותן של פסולות, זאת כדי להבטיח ניהול פסולת המתחשב באיכות הסביבה באתר הקרוב ביותר למקום יצירת הפסולת וכן לסייע למדינות מתפתחות בניהול נכון של פסולות מסוכנות ופסולות אחרות הנוצרת בהן. האמנה אינה דנה בנושא פסולת רדיואקטיבית.

האמנה נפתחה לחתימת המדינות ב-22 במרץ 1989, ונכנסה לתוקף ב-5 במאי 1992. 172 מדינות חתמו על האמנה[1]. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות אשר חתמו על אמנת בזל ואישררה אותה בחודש דצמבר 1994[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא איכות הסביבה ובנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.