אמפיאן גראסימוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

אמפיאן גראסימוב (בלטבית: Amfija Gerasimova נולד ב-8 באפריל 1903 - 9 באפריל 1990) היה דוור לטבי, מחסידי אומות העולם, שהציל יהודים במלחמת העולם השנייה וקשר את גורלו עם העם היהודי ומדינת ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמפיאן גראסימוב נולד בעיר ריגה, בירת לטביה, למשפחה נוצרית אורתודוקסית ממוצא רוסי. הוריו איבדו את כל שבעת הילדים שנולדו לפניו, ולכן לא ציפו שהוא יזכה לחיים ארוכים. אמו של אמפיאן הייתה נוצריה והוא למד בכנסייה אורתודוקסית, אך כשהתבגר, גילה עניין גם בדתות אחרות. הפעם הראשונה שבה פגש אמפיאן ביהדות הייתה בגיל 23, כאשר הבין שהן לנצרות והן ליהדות יש ספר משותף, התנ"ך.

אמפיאן התחתן ב-1928 ונולדו לו שישה ילדים. עבד כדוור בעיר ריגה וגר בשכירות בדירה שהייתה בבעלות משפחת בריל היהודית ובין שתי המשפחות נרקמו יחסי ידידות.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחת מזרוח, ובהם ליליה, בעלה יצחק ובנותיהן איוט בת ה־18 ואווה בת ה־14, היו ידידיו של אמפיאן והוא התגורר אצלם בשכירות. לאחר שהעיר ריגה נכבשה על ידי הגרמנים בשנת 1941, והתבצע גירוש יהודים מן העיר, עברו 11 בני משפחת מזרוח לגור באי הוזנהולם על גדות נהר הדווינה, שם היו 10 בתים קטנים בהם יכלו לגור. אמפיאן החל לסייע להם בעזרת בני משפחתו: משפחת מזרוח העבירה לאמפיאן את רכושה, על מנת שיוכל למכור אותו ולקנות עבורם מזון. שלח את בתו להביא ליהודים אוכל, וכשראתה ליליה מזרוח את בתו של אמפיאן מביאה להם אוכל, היא ביקשה לבקר בביתם שבריגה. אמפיאן ומשפחתו הביאו תמיכה בסיוע ליהודים עד כמה שיוכלו, וליליה הביאה להם מזוודות מלאות בחפצים יקרי ערך שיוכלו למכור ועם הכסף שיקבלו, לקנות ליהודים אוכל.[1]

בשנת 1941, משפחת מזרוח הוכנסה לגטו ריגה. עוד לפני סגירת הגטו הספיק אמפיאן להעביר למשפחה חבילות מזון. לאחר סגירתו הסופית של הגטו המשיך אמפיאן להעביר מזון לליליה ומשפחתה, אך הוא נאלץ להשתמש בדרכים יותר מסוכנות. בגטו ריגה נהגו להוציא חלק מהאנשים מדי יום לעבודות ברחבי העיר. אמפיאן מצא את מקום העבודה בו עבדו בני משפחת מזרוח והביא להם חבילות מזון במסווה של חבילות דואר כשהוא לבוש במדי דוור. הוא היה זורק את חבילות הדואר לתא שירותים ומשפחת מזרוח הייתה לוקחת משם את החבילות ומבריחה אותן לגטו. אמפיאן גם שיחד את אחד השומרים שליווה את היהודים בדרך חזרה לגטו לצורך כך. אמפיאן נהג להעביר למשפחה גם ידיעות על המתרחש מסביב.[2]

גם לאחר שסיים למכור את רכוש משפחת מזרוח המשיך אמפיאן להעביר למשפחה חבילות מזון שרכש מכספו, במהלך 1943 נרצח בעלה של ליליה יעקב מזרוח. ביוני 1944 כשגברה הסכנה לבני המשפחה, הציע אמפיאן לליליה לברוח מהגטו לבית אישה שהסכימה לסייע ליהודים שנמלטו מהגטו.. מדי יום היה אמפיאן מוציא ארבעה מילדיו כדי שיסמנו ליהודים הבורחים היכן הבית. משפחת מזרוח לא הצליחה להגיע ובתחילת חודש אוגוסט, בתה של ליליה איוט נשלחה למחנה שטוטהוף. ליליה ובתה אווה הגיעו למחנה כחודש לאחר מכן ב-10 בספטמבר 1944 המחנה שוחרר על ידי הצבא האדום לאחר שלושה ימים. הארי ניס, יהודי שהצליח לברוח הובא לביתו של אמפיאן שם שהה עד שחרור העיר ריגה ב-15 באוקטובר 1944 ולאחר מכן נישא לאיוט מזרוח, ביתה של ליליה.[1][2][3]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום מלחמת העולם השנייה, לילה מזרוח עלתה לישראל יחד עם שתי בנותיה ועם הארי ניס, ועד 1950 התקיים ביניהם לבין אמפיאן קשר מכתבים. לאחר שנים רבות אמפיאן התגייר בריגה ובשנת 1974 החליט לעלות לארץ ישראל. אמפיאן נאלץ להתגרש כיוון שאשתו לא רצתה לעלות לישראל והשלטונות בברית המועצות אסרו עליו לעזוב ללא אשתו. בשנת 1975 אמפיאן עלה לישראל יחד עם אחד מבניו. ב-9 באפריל 1990, הלך אמפיאן משה גראסימוב לעולמו בגיל 87. הוא הובא למנוחתו בהר המנוחות בגבעת שאול.[2][3]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 1979 הכיר יד ושם באמפיאן גראסימוב כחסיד אומות העולם. בטקס ניטע לכבודו עץ ושמו נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם.[4] לאחר מותו של אמפיאן במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ולשב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורו ואותר קברו בהר המנוחות. [5][6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אמפיאן גראסימוב, באתר יד ושם
  2. ^ 1 2 3 עדותו של חסיד אומות העולם אמפיאן גראסימוב, תיק מס' 1331, ארכיון יד ושם
  3. ^ 1 2 גרשון פינצ'בסקי, חסד אחרון, ירושליים: יד ושם, 2023, עמ' 152
  4. ^ Gerasimov Amfian, יד ושם
  5. ^ תעודת כבוד לתואר חסיד אומות העולם - אמפיאן גראסימוב, תיק 1331 יד ושם
  6. ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של השב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות עולם, באתר חדשות 13, ‏7 באפריל 2021