מחנה הריכוז שטוטהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחנה הריכוז שטוטוהוף
20100705 Sztutowo, camp, 4.jpg
מגדל שמירה במחנה
סוג מחנה ריכוז, מחנה השמדה
שם בשפת המקור KZ Stutthof; KL Stutthof
מדינה פולין
מחנות נלווים מחנה הנשים רומברג-אוסט (Konzentrationslager)
תאריך הקמה 1 בספטמבר 1939
תאריך שחרור 9 במאי 1945
מפקדי המחנה מקס פאולי, פאול ורנר הופה
צבא משחרר הצבא האדום
השתייכות האסירים יהודים, גרמנים, פולנים ורוסים
מספר הנספים כ-85,000
מספר תאי גזים 1
קואורדינטות 54°19′44″N 19°09′14″E / 54.328888888889°N 19.153888888889°E / 54.328888888889; 19.153888888889 קואורדינטות: 54°19′44″N 19°09′14″E / 54.328888888889°N 19.153888888889°E / 54.328888888889; 19.153888888889 
Plan Stutthof.jpg
מבנה המשרפה במחנה שטוטהוף
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)

מחנה הריכוז שטוטהוף (גרמנית KZ Stutthof; KL Stutthof) היה מחנה ריכוז של כוחות הכיבוש הנאצים, הממוקם 37 קילומטר ממזרח לגדנסק (דנציג) ליד העיר שטוטהוףפולנית: Sztutowo) בפולין.

המחנה הוקם ב-1939 והיה למחנה הריכוז הראשון מחוץ לאדמת גרמניה. שטוטהוף היה גם המחנה האחרון שאותו שיחררו כוחות הצבא האדום ב-1945. בסך הכול נאסרו בו כ-110,000 בני אדם, מתוכם נספו מעל ל-85,000 בני אדם.

תולדות המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המחנה ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה הוקם מיד לאחר הפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, אשר סימלה את פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא שימש בתחילה למאסרם של אינטלקטואלים פולנים (מורים, נבחרי ציבור, אקדמאים וכו') ממה שהייתה אז העיר החופשית דנציג. ב-2 בספטמבר הועברו אליו כמאתיים אסירים מדנציג, ממחנה ויקטוריה שולה. כמה ימים לאחר מכן החלו בבניית מבני המחנה, שבה עסקו האסירים. בינואר 1942, שטוטהוף הפך למחנה ריכוז רגיל.

המחנה המקורי (המכונה "המחנה הישן") היה מוקף בגדר תיל. הוא היה מורכב משמונה צריפים לאסירים ומבנה לשומרי האס אס בהיקף של 120 קמ"ר. בשנת 1943 הורחב המחנה ומחנה חדש נבנה לצד הקודם. הוא גם היה מוקף בגדר תיל מחושמלת והכיל שלושים צריפים חדשים, בשטח כולל של 1.2 קמ"ר.

תא גזים ומשרפות נבנו במחנה בשנת 1943, על מנת להתחיל הוצאות להורג המוניות, כאשר שטוטהוף נכלל בתוכנית הפתרון הסופי ביוני 1944. עגלות גז ניידות שמשו להשלמת הקיבולת המרבית של תא הגזים (150 אנשים לביצוע) בעת הצורך.

סגל המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל המחנה כלל אנשי אס.אס ולאחר 1943, כוח עזר אוקראיני. ב-1942 הגיעו למחנה האסירות הראשונות ושומרים גרמנים. למעלה מ-130 נשים הועסקו בשיטור בשטוטהוף, שהורכב ממספר מחנות. 34 שומרות הואשמו מאוחר יותר בביצוע פשעים נגד האנושות במחנה. החל בחודש יוני 1944, האס אס בשטוטהוף החל לגייס נשים מדנציג וערי הסביבה כדי לאמן נשים כשומרות במחנה, בגלל מחסור בשומרים. בשנת 1944 הוקם בעיר מחנה משנה לנשים, שנקרא רומברג-אוסט (Konzentrationslager).

כמה מתנדבי וואפן אס אס נורווגים עבדו כשומרים או כמדריכים לאסירים ממדינות סקנדינביה.

על המחנה פיקד בתחילה מקס פאולי. ב-1 בספטמבר 1942 הוחלף בתפקידו על ידי פאול ורנר הופה.

אסירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסירים הראשונים נכלאו ב-2 בספטמבר 1939. הם היו 150 אזרחים פולנים, שנעצרו ברחובותיה של דנציג מיד אחרי פרוץ המלחמה. אוכלוסיית האסירים עלתה ל-6,000 בני אדם בשבועות שלאחר מכן.

עשרות אלפי אנשים, כ-110,000, גורשו למחנה שטוטהוף. האסירים היו בעיקר פולנים לא-יהודים. היו גם יהודים פולנים מורשה וביאליסטוק ויהודים ממחנות עבודה במדינות הבלטיות הכבושות, שהגרמנים פינו בשנת 1944 כשהכוחות הסובייטיים התקרבו. גרמנים נשלחו גם כן למחנה, שבו הם היו ידועים כ"אצולת המחנה". חלקם סוציאל-דמוקרטים או מתנגדי המשטר הנאצי. קבוצה גדולה של פושעים גרמנים גם קיבלו תפקידים של קאפו.

בשנת 1945 שלטונות המחנה ציינו כי 35% מהאסירים היו פולנים, 8% רוסים ו-7% גרמנים (שחלקם היו פולנים); בנתונים אלו הייתה התעלמות מהשתייכות דתית או לאומית כפי המקובל ברוסיה הסובייטית.

כאשר הצבא הסובייטי החל לשחרר את אסטוניה הכבושה בידי הנאצים בחודשי יולי ואוגוסט 1944, צוות של מחנה הריכוז קלוגה פינה את רוב האסירים בדרך הים למחנה שטוטהוף.

תנאי המחיה במחנה ועבודות הכפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנאים במחנה היו אכזריים. אסירים רבים מתו במגפת טיפוס ששטפה את המחנה בחורף של 1942 ושוב בשנת 1944. האסירים ששומרי האס.אס הכריעו שהיו חלשים מדי או חולים מדי כדי לעבוד, הומתו בתא הגזים הקטן של המחנה. המתה בגז ציקלון B החלה ביוני 1944. רופאי המחנה המיתו גם כן אסירים חולים או פצועים במרפאה עם זריקות קטלניות. יותר מ-85,000 אנשים מתו במחנה.

הגרמנים השתמשו באסירי שטוטהוף כעובדי כפייה. היו אסירים שעבדו בעסקים בבעלות האס.אס, כמו במפעלים הגרמנים שהיו ממוקמים בסמוך למחנה. אחרים עמלו במפעל הלבנים המקומי, במפעלי תעשייה פרטיים, בחקלאות או בסדנאות של המחנה. בשנת 1944, כשעבודת כפייה של אסירי מחנות הריכוז הפכה לחשובה יותר ויותר בייצור נשק, נבנה בשטוטהוף מפעל מטוסי פוקה וולף. בסופו של דבר, הנאצים הפכו את מחנה שטוטהוף לרשת רחבה של מחנות עבודת כפייה. 105 מחנות משנה של שטוטהוף הוקמו ברחבי צפון ומרכז פולין.

הסופר הליטאי בליס סרוגה (Balys Sruoga), שהיה אסיר בשטוטהוף, כתב רומן בשם "Dievų miškas" ("היער של האלים") המתאר את חיי היומיום של המחנה.

פינוי האסירים ושיחרור המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינוי אסירים ממחנה שטוטהוף החל בינואר 1945. כאשר החל הפינוי הסופי, היו כמעט 50,000 אסירים, רובם יהודים, בתוך המחנה המרכזי. כ-5,000 אסירים ממחנות המשנה של שטוטהוף, רובן נשים, הוצעדו ב"צעדת מוות" לכיוון הים הבלטי. ב-31.1.1945 בלילה הם הגיעו לחוף ונאלצו להיכנס לתוך הים הקפוא ונורו שם מאש מקלעים. שרדו רק 33 אסירים ואסירות. שאר האסירים הוצעדו לכיוון לאונבורג במזרח גרמניה. הם נעצרו עם התקדמות הכוחות הסובייטיים. הגרמנים הכריחו את האסירים ששרדו לחזור בחזרה לשטוטהוף, כשהם צועדים בתנאי החורף הקשים וסופגים יחס אכזרי משומרי האס אס. אלפים מתו במהלך הצעדה.

בסוף אפריל 1945, האסירים הנותרים הוצאו משטוטהוף בדרך הים, שכן המחנה היה מוקף לחלוטין על ידי כוחות סובייטיים. שוב, מאות אסירים נאלצו לרדת לים ונורו שם. מעל 4,000 בני אדם נשלחו על ידי סירה קטנה לגרמניה, חלקם למחנה ריכוז נוינגמה ליד המבורג, וחלקם למחנות לאורך החוף הבלטי. רבים טבעו בדרך. דוברה מלאה באסירים שנשטפה אל החוף בקלינטולם האבן (Klintholm Havn) בדנמרק ב-5 במאי 1945, הצילה 351 אסירים מתוך 370 שהיו עליה.

זמן קצר לפני כניעתה של גרמניה, אסירים אחדים הועברו למאלמה שבשוודיה, ושוחררו. על אומדן מקובל, למעלה מ-25,000 אסירים, נהרגו בעת הפינוי ממחנות שטוטהוף.

כוחות סובייטיים כבשו את שטוטהוף ב-9 במאי 1945, ושיחררו כ-100 אסירים שהצליחו להסתתר במהלך פינויו הסופי של המחנה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח המחנה הוקמה אנדרטה ממלכתית פולנית.

מחנה שטוטהוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Janina Grabowska, Hermann Kuhn: K.L. Stutthof - Ein historischer Abriss, Edition Temmen, Bremen 1993, ISBN 3861082209
  • Janina Grabowska: Stutthof - Ein Konzentrationslager vor den Toren Danzigs, Edition Temmen, Bremen 1995, ISBN 3861082675
  • Verschiedene Autoren: Stutthof - Das Konzentrationslager, Wydawnictwo "Marpress", Danzig 1996, ISBN 8385349537
  • Hermine Schmidt: Die Gerettete Freude. Eines jungen Menschen Zeit 1925-1945, Potsdam-Babelsberg, 2001, ISBN 3-9807639-0-0 האוטוביוגרפיה של המחברת, אשר נאסרה במחנה ב-5 במאי 1944, מתארת בעמודים 272–365 בפירוט רב את המחנה והתנאים בו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]