גבעת שאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבעת שאול
Angel's flour pipeline 1.jpg
מידע
עיר ירושלים
מספר תושבים 8,969 (נכון ל־31 ביולי 2015)
קואורדינטות 31°47′22″N 35°11′31″E / 31.789325°N 35.19186944°E / 31.789325; 35.19186944 קואורדינטות: 31°47′22″N 35°11′31″E / 31.789325°N 35.19186944°E / 31.789325; 35.19186944 
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
גבעת שאול
גבעת שאול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבנה בשכונה
בניין חברת מלם תים בגבעת שאול

גבעת שאול היא שכונה ואזור תעשייה במערב ירושלים, מדרום לכביש 1. השכונה ממוקמת בצמוד לכניסה הראשית לעיר, וגובלת בשכונת קריית משה בדרומה ובמזרחה. תושבי השכונה חרדים ודתיים לאומיים. אזור התעשייה נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד לבית הכרם. הנכנסים לירושלים דרך צומת גינות סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה ממוקמת בחלק המערבי של ירושלים, ומתנשאת לגובה של 818.6 מטר מעל פני הים. אפשר לחלק את שכונת גבעת שאול המורחבת לשני אזורים: גבעת שאול א' המתוחמת בין שדרות בן גוריון בצפון, עקיבא אזולאי במערב, וימין אבות בדרום. וגבעת שאול ב' בין רח' חפצדי בצפון לבין רח' בית הדפוס בדרום ובין שכונת קרית משה במזרח ושכונת הר נוף במערב. גבעת שאול א' היא בעיקרה שכונת מגורים, בעוד גבעת שאול ב' מורכבת ממרכזי קניות, משרדים ותעשיה קלה. בשיפולי השכונה מצפונה נמתח הכביש מערבה לכיוון השפלה. נחל שאול היורד מהשכונה מתחבר לנחל שורק. מפאתי שכונת גבעת שאול סלולה דרך רומית בשם "מעלה רומאים" עד ליישוב מוצא, והיא למעשה קטע מדרך ארוכה יותר בין אמאוס לירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להקמת השכונה עלה זמן רב לפני יסודה, אלא שקשיים שונים, כגון בעיית רכישת קרקעות על ידי יהודים בתקופה העות'מאנית, מנעו את הקמתה. ב־1907, הוקמה חברה מייסדת - 'חברת גבעת שאול', לה חברו הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין), משה קופל קנטרוביץ' והרב נסים אלישר. נעשו ניסיונות לרכוש קרקע כדי להקים 'שכונת גנים', מעין שכונה חקלאית. כוונת המייסדים הייתה שבשכונה יתיישבו עניים שתינתן להם אפשרות להקים משקי עזר חקלאיים ליד ביתם, לאספקת תוצרת חקלאית טרייה לירושלים. באותה שנה (1907) נרכשו קרקעות השכונה (240,000 אמה) מידי ערביי דיר יאסין. השכונה נקראת ע"ש הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) הראשון לציון, שבנו נסים, היה ממייסדי השכונה. נימוק נוסף לשם השכונה היה שמרומה של השכונה החדשה גם ניתן לצפות לכיוון 'תל אל פול' היא גבעת שאול המקראית, בירתו של שאול המלך (כיום באזור הסמוך לשכונת פסגת זאב).

השכונה החדשה הייתה מרוחקת מהעיר ומוקפת בכפרים ערביים, שהקרובים בהם היו דיר יאסין וליפתא, והדבר הרתיע את הרוכשים הפוטנציאלים. משה קנטרוביץ החליט למכור את הקרקע לבודדים, ולכן חילק את הקרקע לכ־160 מגרשים, שאותם הציע למכירה במחירים השווים לכל רוכש (13 נפוליון זהב). המגרשים היו גדולים בהשוואה למה שהיה מקובל בשכונות החדשות של ירושלים וגודלם היה כ־200 מ"ר. לדעתו של קנטרוביץ', שהיה הרוח החיה במייסדים, די היה בשטח הנרחב, כדי לבנות בית מגורים, לשתול גן ירק סביבו ולאפשר פרנסה ממכירת התוצרת החקלאית בעיר הקרובה - ירושלים. עוד נקבע שהרחובות הראשיים בשכונה יהיו ברוחב של 12 אמות.

בשכונה התיישבו החל משנת 1910 מעט אנשים, רובם ממוצא תימני, שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש נחלה בעיר. הם בנו לעצמם בתי עץ קטנים וכשגדל במקצת היישוב גם הקימו לעצמם בית כנסת קטן שאותו מיקמו במרתפו של אחד הבתים ("ממעמקים קראתיך ה'"). נסים אלישר הוא שפעל ליישב במקום משפחות של תימנים, שכן אלה נחשבו לבעלי יכולת סבל גבוהה כנדרש ממתיישבים בשכונת ספר, ואף הוא עצמו התיישב בה כדוגמה אישית. לאחר כארבע שנים הצטרפו משפחות מהעיר העתיקה וממאה שערים, חלקן אשכנזיות וחלקן ספרדיות. בידודה של השכונה, משך אליה אישים מתנועת המוסר ותנועת החסידות שנהגו להתבודד בה, בהם הרב נפתלי אמסטרדם, הרב יהודה לייב אשלג, הרב שלמה זלמן הבלין, הרב יצחק מאלצן, יעקב שמואל וינברג (ממייסדי בנק אנגלו-פלשתינה וגימנסיה הרצליה), וחתנו הרב אלעזר מרדכי קעניג (מחבר "רקח מרדכי" על השאילתות) ועוד.

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת גבעת שאול המקורית חרבה בקרבות של הטורקים עם הבריטים על מבואות ירושלים במלחמת העולם הראשונה (השכונה היחידה בירושלים שנפגעה בקרבות). כבר בתחילת הקרבות עזבו אותה תושביה ונמלטו על נפשם מזרחה. לאחר שניצחו הבריטים, הם שילמו פיצויים לתושבי השכונה, והשכונה הוקמה מחדש בשנת 1919. גם בתקופה זו שימשו חצרות הבתים לחקלאות זעירה ואף לגידול פרות לחלב. בתחילת שנות ה-20 נוסדה במערב העיר שכונת הגנים קריית משה וכך נוצר רצף יהודי יישובי שזירז את התפתחות השכונה. אך שתי השכונות גם יחד לא היו בתחומה של העיר ירושלים והתקיימו במעמד עצמאי, ורק לאחר מלחמת העצמאות סופחה השכונה לירושלים.

עד מלחמת העצמאות שכן ממערב לשכונה הכפר הערבי דיר יאסין, שיושביו התפרנסו מחציבה במחצבות ממערב לעיר. במלחמת העצמאות נכבש הכפר על ידי אצ"ל ולח"י, במה שכונה "פרשת דיר יאסין", פרשה שמהלכיה ותוצאותיה נותרו שנויים במחלוקת. בחלק מבתי הכפר הנטושים הוקם מרכז בריאות הנפש "כפר שאול".

הכניסה לשכונה
בית המדרש ע"ש זופניק בגבעת שאול

ב-2016 עומד מספרם של תושבי השכונה על 8,969 נפש, חרדים, ודתיים לאומיים רבים ומעט חילונים בעיקר בשל הסמיכות לקריית משה[1]. מאז ראשית שנות ה-2000, נמצאת השכונה בפיתוח ונבנים בה בניינים רבי קומות, הממצבים אותה היא בין השכונות מרובות המגדלים בעיר.

אזור התעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפתחות התעשייה נדחקו רגלי החקלאים ובשכונה נבנו מבני תעשייה, מוסכים ובניני משרדים. בין המפעלים היו מאפיית מצות שמענוביץ, בית חרושת לביסקויטים פרומין, מפעל ש. פרידמן בע"מ לתנורי חימום ומקררים, בית חרושת לקרח הויזמן, בית חרושת נייגר לנקניק, מפעל גלוריה ליצור עמילן ופודינג, מפעל לנעלים "נעלי ארצנו", בית חרושת לאקונומיקה גלרנטר, מפעל לייצור רפליקות של עתיקות, טחנת הקמח "טחנת ירושלים" ועוד.

בשנות ה-70 עם התרחבות השכונה והקמת בתי מגורים שדחקו את המפעלים מהמתחם שבין רחובות נג'רה לאלקבץ, התפתח אזור תעשייה ומשרדים המשתרע סביב הרחובות כנפי נשרים ובית הדפוס. בתחילה הוקמו מרכז שטנר ומרכז ספיר, בהם הוקמו מפעלים רבים, כמו מפרומאל, רים וכתר, מרכז דואר ישראל, מרכז של חברת חשמל, ולא מעט בתי דפוס (אחד מהרחובות הראשיים נקרא "רחוב בית הדפוס"), לאחר מכן הוקמו באזור אולמות חתונות כמו מונטה קרלו, מקסים, גוטניק, ושירת ירושלים.

עם הפיתוח של האזור הוקמו משרדים רבים, בהם ניתן למצוא גם שלוחות של משרדי ממשלה, וביניהם משרדי רשות המסים, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מבקר המדינה, בית המשפט לענייני משפחה, משרד הדתות ובית הדין לגיור, מרכזי שירות של חברות סלולר, חנויות רבות ועוד. כן קיימות באזור התעשייה שתי המאפיות הגדולות והמפורסמות בישראל – מאפיית אנג'ל, ומאפיית ברמן.

ברכס המערבי של אזור התעשייה שוכן בית הקברות הר המנוחות.

רחוב כנפי נשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב המרכזי באזור התעשייה נקרא רחוב כנפי נשרים, על שם ספרו התורני "כנפי נשרים" של הרב אברהם נשר (אדלר), מי שהיה שנים רבות ראש לשכת הרבנות הראשית בירושלים ומ"מ רבה של העיר. השם שאוב מן המילים: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות פרק י"ט, ד), ורומז לשם משפחתו של הרב.

הסיבה בשלה הוחלט להנציח את הרב נשר דווקא במיקום זה, נעוצה בתוואי הרחב והנוח בו עובר הכביש על קו הרכס, דבר שהביא להכשרתו כשדה תעופה עבור מטוסי צה"ל במלחמת העצמאות - וכך הונצח גם מפעל זה בשם הרחוב.

מוסדות בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שולמית בית ינאי, גבעת שאול - אנשים ומקומות אז והיום, עצמי, ירושלים תשנ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני השכונה, באתר עירית ירושלים