אנבסיס (אריאנוס)
 | |
| Alexandri anabasis, 1575 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אריאנוס  |
| שפת המקור |
יוונית עתיקה |
| סדרה | |
| הספר הבא |
אינדיקה |
  | |
אַנָבָּסִיס[1] (ביוונית: Αλεξάνδρου Ανάβαση) הוא ספר מאת ההיסטוריון הרומי אריאנוס מהמאה ה-2 לספירה. הספר מתאר את מסעו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית.
שם החיבור והקשר לקסנופון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח "אנבסיס" (ביוונית עתיקה: Ἀνάבασις), שפירושו המילולי הוא "מסע אל פנים הארץ" או "צעידה במעלה" (מהחוף אל פנים הממלכה), נבחר על ידי אריאנוס כמחווה ישירה ומודעת להיסטוריון והפילוסוף קסנופון, שחיבר במאה ה-4 לפנה"ס את החיבור המפורסם אנבסיס אודות מסע עשרת האלפים. אריאנוס העריץ את קסנופון, וביקש למצב את עצמו כ"קסנופון החדש". הדבר בא לידי ביטוי לא רק בבחירת השם, אלא גם במבנה החיבור, המחולק באופן זהה לשבעה ספרים, ובסגנון הכתיבה המחקה את הדיאלקט האטי הבהיר והפשוט של קסנופון, בניגוד לסגנון הרטורי המליצי שהיה נפוץ בתקופת האימפריה הרומית.[2]
מקורותיו של אריאנוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפתח חיבורו, מסביר אריאנוס את מתודולוגיית הכתיבה שלו ומציין כי הוא מסתמך בעיקר על שני מקורות בני התקופה שהיו מקורבים לאלכסנדר ועדי ראייה למסעותיו: תלמי בן לאגוס (לימים תלמי הראשון, מלך מצרים) ואריסטובולוס מקסנדריה. אריאנוס בחר בהם משום שההיסטוריוגרפיה שלהם נחשבה בעיניו לאמינה ביותר. הוא מציין כי שניהם כתבו את זיכרונותיהם לאחר מותו של אלכסנדר, כאשר לא היה להם עוד אינטרס פוליטי לשקר עבורו. בנוסף טען כי עבור תלמי, שהפך למלך בעצמו, שקר היה נחשב למעשה מגונה ומביש במיוחד.[3]
במקרים בהם שני מקורות אלו נחלקו ביניהם, אריאנוס בחר בגרסה שנראתה לו הסבירה והראויה ביותר לדיווח. לצד זאת, הוא עשה שימוש משני גם בחיבוריהם של היסטוריונים אחרים כמו נארכוס (אדמירל הצי של אלכסנדר), וכן התייחס לעיתים לשמועות וסיפורים נפוצים, אותם הוא מסמן בביטויים מסויגים ("יש האומרים").
מבנה הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"אנבסיס אלכסנדרוס" מחולק לשבעה ספרים, העוקבים באופן כרונולוגי אחר מסעות המלחמה של אלכסנדר:
- ספר א': מכסה את עלייתו של אלכסנדר לכס המלוכה במוקדון (336 לפנה"ס), מסעותיו בתראקיה ואיליריה, חורבן תבאי, וחציית הדרדנלים אל אסיה הקטנה, כולל קרב גרניקוס.
- ספר ב': מתאר את המערכה באסיה הקטנה, קרב איסוס (333 לפנה"ס), והמצור הממושך על צור ועזה.
- ספר ג': עוסק בכיבוש מצרים העתיקה, הביקור בארת המנחש של אמון בסיווה, קרב גאוגמלה (331 לפנה"ס), נפילת פרספוליס ומותו של דריווש השלישי.
- ספר ד': מתאר את המערכה הקשה והממושכת בסוגדיאנה ובבאקטריה (330–327 לפנה"ס), דיכוי המרידות המקומיות, נישואיו לרוקסנה, והתגברות המתחים הפנימיים בחצר אלכסנדר (כמו רצח קלייטוס השחור והוצאתו להורג של קלייסתנס).
- ספרים ה' ו-ו': מוקדשים למסע המלחמה בהודו (327–325 לפנה"ס), כולל קרב הידספס נגד המלך פורוס, סירובם של החיילים להמשיך מזרחה, והמסע המפרך חזרה דרך מדבר גדרוסיה.
- ספר ז': מתאר את שנתו האחרונה של אלכסנדר, כולל חתונות שושן, מות חברו הקרוב הפאיסטיון, ותיאור מפורט של מחלתו ומותו של אלכסנדר בבבל (323 לפנה"ס).
לאחר הספר השביעי, כתב אריאנוס חיבור נפרד אך משלים בשם "אינדיקה" (Indica), המתאר את הגאוגרפיה, התרבות והטבע של הודו, לצד מסע הצי של נארכוס באוקיינוס ההודי.
הערכה ביקורתית וחקר מודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך מאות שנים נחשב החיבור של אריאנוס למקור המוסמך והמדויק ביותר לתולדות אלכסנדר המוקדון, במיוחד בהשוואה למקורות אחרים (כמו חיבוריהם של דיודורוס סיקולוס או קווינטוס קורטיוס רופוס), שנחשבו ליותר דרמטיים ופחות מבוססים. אריאנוס, שהיה בעצמו מפקד צבאי באימפריה הרומית, ניחן בהבנה טקטית עמוקה, שהפכה את תיאורי הקרבות שלו לבהירים במיוחד.
עם זאת, ההיסטוריוגרפיה המודרנית החל מסוף המאה ה-20 נקטה גישה ביקורתית יותר כלפי החיבור. חוקרים כגון א"ב בוסוורת' (A. B. Bosworth) הצביעו על כך שאריאנוס נטה להאדיר את דמותו של אלכסנדר ולעיתים קרובות נמנע מלבקר את החלטותיו האכזריות או השנויות במחלוקת. מאחר שהסתמך על תלמי ואריסטובולוס, שהיו פטריוטים מוקדונים, החיבור מציג זווית ראייה חד-צדדית ואפולוגטית של המלחמה, תוך השמטה או גמד של מידע שהופיע במקורות ביקורתיים יותר שאבדו.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Anabasis of Alexander, בוויקיטקסט באנגלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ההגייה ביוונית: אנאבּסיס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
- ↑ Philip A. Stadter, Arrian of Nicomedia, University of North Carolina Press, 1980, pp. 60-66.
- ↑ A. B. Bosworth, From Arrian to Alexander: Studies in Historical Interpretation, Oxford University Press, 1988, pp. 1-15.
- ↑ Albert Brian Bosworth, A Historical Commentary on Arrian's History of Alexander, Vol 1, Oxford University Press, 1980, Introduction.
