אנדריה ארטוקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדריה ארטוקוביץ' נואם

אנדריה ארטוקוביץ'קרואטית: Andrija Artuković‏; 29 בנובמבר 1899- 16 בינואר 1988), פושע מלחמה קרואטי, חבר בארגון הפשיסטי הקרואטי "אוסטאשה", שר הפנים במדינת קרואטיה העצמאית, בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לפני מלחמת-העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטוקוביץ' נולד ב-29 בנובמבר 1899 בקלובוק, בוסניה-הרצגובינה, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית והתחנך במנזר הפרציסקני "שירוקי ברייג". מגיל צעיר היה פעיל ב-"תנועת הזכויות הקרואטית" שהפכה לימים לתנועת האוסטאשה המהפכנית, שדגלה בבדלנות ולאומנות קרואטית. בשנות ה-30 השתתף בהתקוממות באזור הרי ולביט. הגם שניסיון המרי כשל, ארטוקוביץ' נמלט ממעצר ויצא לגלות במדינות השכנות (איטליה או הונגריה) בעקבות מנהיג התנועה אנטה פאבליץ', נעשה מקורב אליו עד מאוד, ושותף לדעותיו.

מלחמת-העולם השנייה: שר-הפנים בקרואטיה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארטוקוביץ', שכונה "הימלר של הבלקנים", היה חלק מרכזי בהקמת מחנות ריכוז והשמדה על אדמת קרואטיה. הכינוי ניתן לו לא רק בגלל בכירות-מעמדו במשטר, אלא גם בגלל מעורבותו הערה בנושאי ההשמדה על הפכים הקטנים ביותר.[1] כשר-הפנים עיגן את הקמתם בחוק, וניסח את ההוראות התחיקתיות שלפיהן שולחו יהודים, צוענים וסרבים למחנות אלו. הוא ביקר בכמה ממחנות אלו, בייחוד ביאסנובאץ, לא אחת. ניצולת המחנה, מילקה זאביצ'יץ', זכרה את ביקורו במחנה ב-23 בספטמבר 1944, כאשר ישב עם המפקד דינקו שאקיץ', וצפה בגופות, אשר נתלו זה-מכבר, של ד"ר מארין יורצ'ב, אשתו, שגופתה נמשכה משערותיה אל הגרדום כשנפלה ממנו, ועוד אי-אלו אזרחים ואסירים. היא אמרה כי "זכור לי היטב, שארטוקוביץ' אכל שניצל מטוגן ובשר אדום כשצפה בגופות מתנדנדות מבעד לחלון. שלושתם צחקו ודיברו על משהו".[2]

האיש השני בקרואטיה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו של ארטוקוביץ' בהיררכיה האוסטאשית תמיד היה בכיר, אך לא תמיד ישב הוא לבטח במקום השני לפאבליץ', כפי שנטען לעיתים. למעשה, היה המקום הזה לכתחילה שייך לסלאבקו קווטרניק, הדומובארבניק (שר-הצבא). סלאבקו היה ידידו של פאבליץ' וזה ששב לפניו לזאגרב, תיווך בינו לבין הנאצים, והכריז בשמו ברדיו בעיר על הקמת מדינת קרואטיה העצמאית. קווטרניק גם היה קשור בנישואים עם בתו של הוגה התנועה, וחונכו של פאבליץ', יוסיפ פרנק (שמוצאו היה יהודי). בנו של קווטרניק מנישואים אלו היה אאוגן קווטרניק שנתמנה לראש שירות הביטחון העממי של האוסטאשה (Ustaska Narodzna Sluzba, UNS), שהייתה גוף בעל סמכות בלתי-מוגבלת, שפיקח גם השלטון. אאוגן, כאביו, היה גם איש אמונם של הנאצים, ומעמדו גדל כל כך, שעבר את אביו ואף איים על פאבליץ' עצמו. לאור פלוגתה בין פאבליץ' ואאוגן ביחס למפלת סטלינגראד (פאבליץ' חשש מהפסד הציר ולכן היסס להשמיד יהודים, ואאוגן ראה בזאת סיבה להחיש את ההשמדה), ניצל ארטוקוביץ' את ההזדמנות ושכנע את פאבליץ' לגרש את הקווטרניקים, וכך הפך לאיש השני בכוחו בקרואטיה, ולסגנו של פאבליץ'.

לאחר מלחמת-העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה ברח לארצות הברית, הוסגר ליוגוסלביה באמצע שנות השמונים ונידון למוות ב-14 באפריל 1986 על פשעי מלחמה; הוא מת מוות טבעי בכלא ב-16 בינואר 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדריה ארטוקוביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה ממצה על ארטוקוביץ', שבה נזכרים מעשי-זוועה ביאסנובאץ, וכן מעורבות ארטוקוביץ' ברצח יהודים וסרבים, בזה: http://www.jasenovac-info.com/cd/biblioteka/pavelicpapers/artukovic/aa0006.html . וכן כאן: http://www.jasenovac-info.com/cd/biblioteka/pavelicpapers/artukovic/aa0012.html
  2. ^ עדות מילקה זאביצ'יץ' במשפט דינקו שאקיץ', ראה בזה: http://public.carnet.hr/sakic/hinanews/arhiva/9903/hina-29-r.html