אנה דר-אבדיקיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנה דר-אבדיקיאן
Աննա Տեր-Ավետիքյան
אנה דר-אבדיקיאן; צילום דיוקן ראש שחור-לבן תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
אנה דר-אבדיקיאן; צילום דיוקן ראש שחור-לבן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 באפריל 1908
ירוואן, ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 2013 (בגיל 104)
ירוואן, ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית, ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Hripsime School for Girls
אוניברסיטת ירוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג קונסטנטין הובהאניסיאן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנה דר-אבדיקיאן ארמנית: Աննա Տեր-Ավետիքյան; ברוסית: Анна Тер Аветикян;‏ 10 באוקטובר 1908 (על פי הלוח היוליאני) / 23 באוקטובר 190816 בינואר 2013) הייתה האישה-האדריכלית הארמנית הראשונה. היא עיצבה מבנים בולטים רבים ברחבי ארמניה, וזכתה במספר פרסים לאומיים ובינלאומיים עבור עבודתה.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה טיגראנובה דר-אבדיקיאן נולדה ב-23 באוקטובר 1908 בירוואן, אשר באותה העת הייתה בירת אובלסט ארמניה של האימפריה הרוסית. כשארמניה סופחה לרוסיה מהאימפריה העות'מאנית, אבותיה זכו לתואר אצולה מטעם ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה עבור מתן סיוע ואספקה רפואית לחייליו של גנרל איוואן פסקביץ'.[1] היא באה ממשפחה של אדריכלים ומפתחי ערים אשר נודעו בשל יצירת עבודות כגון מערכת מי השתייה הראשונה של ירוואן, בית החולים הראשון של העיר, וכן גם אתרים אחרים.[2] אביה, טיגראן דר-אבדיקיאן ואחיו, ירוואנד, בנו את היכל התזמורת הפילהרמונית בירוואן, בניין מועצת העיר בכיכר שהומיאן, ואתרים ידועים אחרים.[1]

אחרי שסיימה את לימודי התיכון, בשנת 1924, דר-אבדיקיאן נרשמה ללימודי אדריכלות בבית הספר הטכני של אוניברסיטת ירוואן. ב-1926, בד בבד עם לימודיה, היא התחילה לעבוד בשביל ניקוגהאיוס בוניאטיאן (בארמנית: Նիկողայոս Բունիաթյան) ואלכסנדר טמניאן, האדריכלים הירוואנים הידועים, אשר היו אחראים על תוכנית האב של העיר ירוואן, וכן של מבנים ואתרים מרכזיים בעיר. היא למדה בבקרים, העבירה את שעות אחרת הצהריים בסדנתו של בוניאטיאן, ולאחר מכן המשיכה לעבוד עם טמניאן בערבים.[1] דר-אבדיקיאן סיימה בשנת 1930 את התואר, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה לעמיתה האדריכל קונסטנטין הובהאניסיאן.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין פונצ'יקנוץ בירוואן

יחד עם בעלה, דר-אבדיקיאן עיצבה את תחנות הכבאים והמשטרה בירוואן, וכן את בית הקולנוע "סנסונצי טאביט", אשר נהרס מאוחר יותר.[2] ב-1938, אחד העיצובים שלה זכו להכרה בתערוכה הבינלאומית בפריז, "נשים באמנות ובאמנות עממית", ובאותה שנה זכתה גם לתואר אדריכלית השנה של איגוד האדריכליות הרוסי (ברוסית: Лауреат Всесоюзных смотров творчества женщин-архитекторов). בין 1941 ו-1943, היא כיהנה כיושבת הראש של איגוד האדריכלים הארמני.[3] העיצוב שלה לבית הקולנוענים זכה בפרס הראשון בשנת 1948 של מועצת כלל האדריכליות הסובייטיות. הבניין מכונה לעיתים קרובות "בניין פונצ'יקונוץ", כי הוא שיכן בזמנו את אחר מבתי הקפה הראשונים של ירוואן, בו הגישו פונצ'יקנוץ, סוג של מאפה.[2]

בית הספר על שם ולדימיר מיאקובסקי 

לאורך הקריירה שלה, דר-אבדיקיאן עיצבה בניינים משרדיים ובנייני מגורים, בתי ספר ובתי חולים, בין היתר. בין עיצוביה נכללים אולפני הסרטים "ארמנפילם" בפינה של שדרת לנין ורחוב קירוב בירוואן; בניין משרד המסחר; בניין הנ.ק.ו.ד. בפינת רחובות קירוב ואבוויאן, המכון ללימוד שפות אחריאן; בתי ספר בואראשאפאט, ונדזור, לנינקאן (גיומרי), סטפנבאן, וירוואן; בית חולים בנור באיאזט.[3] העיצובים שלה היו ידועים עבור הקומפוזיציה הקלאסית והאלמנטים הדקורטיביים, בשילוב עם מאפיינים לאומניים ברורים של האדריכלות הארמנית. היא צברה מוניטין עבור עיצוב מבני פינה ובשל יכולתה ליצור עיצובים החיים בהרמוניה עם הסביבה הקיימת, תוך שימוש בארקדות קעורות שעומדות בניגוד עיצובי לקווים הישרים של הרחוב.[1]

ב-1945 דר-אבדיקיאן זכתה להכרה מצד הסובייט העליון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית, וב-1956, היא נבחרה כאדריכלית השנה של איגוד האדריכליות הסובייטי.[3] ב-1968, דר-אבדיקיאן הפכה לאדריכלית אמריטוס, והיא יצאה לגמלאות בשנת 1972.[4] לאחר שארמניה השיגה את עצמאותה מברית המועצות, דר-אבדיקיאן הוכרה על ידי הרפובליקה של ארמניה, והוענקה לה מדליית הזהב על שם אלכסנדר טמניאן בשנת 2002.[2] ב-2008, הוענקה לה מדליית הזהב של ירוואן, מטעם העירייה,[3] לכבוד יום הולדתה ה-100. היא הייתה נושא מאמר מרכזי במגזין "אדריכלות ובנייה" (ברוסית: Архитектура, строительство) ב-2012, שבו עבודתה הושוותה לזו של האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר.[1]

מותה [עריכת קוד מקור | עריכה]

דר-אבדיקיאן נפטרה ב-16 בינואר 2013 בירוואן, ארמניה. היא הייתה בת 104.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנה דר-אבדיקיאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Архитектор Анна Тер-Аветикян Тигран Мирзоян, Golos Armenii
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Birth of Anna Ter Avetikian, October 23, 1908, Armenian National Education Committee, This Week in Armenian History, 27 October 2014
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Тер-Аветикян Анна Тиграновна,Armenian Union of Architects
  4. ^ Պոնչիկանոցը եւ Կինոգործիչների շենքը` կենդանի պատմություն, Արա Թադեւոսյան, Mediamax
  5. ^ Մահացել է «Պոնչիկանոցի» ճարտարապետը, 16 January 2013, A1plus